תוצאות
אחרונות
תוצאות אחרונות
לתוצאות נוספות

השחקנים, ההנהלה והאופי הביאו לפיטורים

הפיטורים רק יזיקו | צילום: עדי אבישי
מאמן הנבחרת נזרק ממכבי ת"א אחרי שני משחקי יורוליג. שילינג מנתח
אחרי שחשבנו שכבר ראינו הכל בעונת הסיוטים הצהובה אשתקד, הגיעו פיטורי אוקטובר של המאמן ארז אדלשטיין והראו לנו כי יתכן שהשיא עוד לפנינו. 
 
אז מה בעצם חשבו לעצמם מקבלי ההחלטות במכבי תל אביב? האם הם סברו שבתוך פרק זמן קצרצר יצליחו "לביית" את הג'ינג'י, ולהפוך אותו לאדם אחר לחלוטין מזה שנלחם בהם וסלד מהם במשך שנים ארוכות? האם הם לא הבינו שהחתמתו היא עסקת חבילה במסגרתה הם מקבלים מוח כדורסל מבריק, אך גם שק של לחצים וקפריזות? והאם לא נמאס למחלקת הגזברות של מחזיקת הגביע לשלם ערימות של שטרות למאמנים ושחקנים שלא עובדים במועדון? הזיווג שנראה בעייתי מאד מלכתחילה, ולא מסיבות הקשורות לכדורסל נטו, הגיע אמש לסיום מוקדם מאד מהצפוי, כשלא מעט גורמים חולקים באחריות למהלך הלילי המפתיע.
 
 
הראשונים במצעד הם כמובן מקבלי ההחלטות בהנהלת מכבי ת"א, מי שלא יהיו. נדמה שקיימת קורלציה מדויקת בין שני פרמטרים- כמות הכסף המושקעת ומד הלחץ, שלא לומר מד ההיסטריה. יתכן מאד שבעונה בה לא היו מונחים למעלה מ-100 מיליון שקלים על הכף הייתה ההחלטה מתעכבת לפחות בשבוע נוסף, במהלכו היה עשוי המאמן להציל את משרתו. שיטת המשחקים אומנם השתנתה אבל שיטת החשיבה ממש לא, והפסדים בשני משחקים (שפעם היו מהווים 20 אחוז מהעונה) מסיטים את המחשבות מן המסלול הרציונאלי. 
 
הגורם השני הוא ארז אדלשטיין עצמו, שלא השכיל לנתק את עצמו מהביקורות שהנחיתו עליו מכל עבר, ולא הצליח ליצור בקבוצה סביבת עבודה נעימה, אם כי להגנתו- מדובר במשימות שהיו תמיד קשות מאד ונדמה כי היום הן כמעט בלתי אפשריות. מאמן מכבי ת"א במבנה הנוכחי שלה חייב להיות פוליטיקאי ממולח, בעל סבלנות וסובלנות בכמויות מסחריות ויכולת ספיגת רפש בלתי נדלית. בקיצור, הילרי קלינטון במידה וחלילה לא תקבל את הג'וב בו היא מעוניינת, ובטח שלא אדלשטיין. גם הכדורסל שהציגו הצהובים בקדנציה בתחילת העונה היה רחוק כמובן מלהרשים, אבל פרק הזמן שניתן לו בכדי להציג גרף של התקדמות באמת שלא מתקבל על הדעת. 
 

הדר כבר לא יקבל ברכה לחג (עדי אבישי)
 
הגורם האחרון במשוואה, ואולי המשמעותי מכולם, הם שחקני הקבוצה. קל לטפול את האשמה על השחקנים הישראלים שאכן סבלו מירידה חדה במעמדם, אבל נראה כי דווקא התנהלותם של כמה מהכוכבים הזרים היא שהטתה את הכף לרעת המאמן. התבטאויותיהם של סוני ויימס ואנדרו גאודלוק נגד אדלשטיין, במהלך האימונים האחרונים (בקול רם וברור) ובתקשורת (באופן מאד לא מקובל) העכירו מאד את האווירה וגרמו למשברון פתיחת העונה להיראות כמו שבר בלתי ניתן לאיחוי. מאמן חדש במערכת, שלא מקבל גיבוי מוחלט ממנהליו, לא מסתדר עם כוכביו שלעתים קרובות סובלים מפרימדוניות יתר ואף סובל מחוסר שביעות רצון מופגן של הצוות המסייע הוא בבחינת גבר מת מהלך.
 
ומה יהיה ביום שאחרי? האם מכבי ת"א תחזור למקורות, כלומר למאמן ישראלי שכבר שרד בהצלחה יחסית במועדון (ושניים מתוך השלושה שעונים להגדרה ובחיים פנויים כרגע), תפנה שוב לאופציית המאמן הזר שממש לא הוכיחה את עצמה אשתקד, או שאכן מינויו של רמי הדר (שכבר לא יקבל אגרת ברכה לחג מאדלשטיין בקרוב) יהפוך לקבוע? כרגע קשה לדעת. מה שברור הוא שרשימת הנפגעים מן המהלך הלילי היא ארוכה. היא כוללת את מכבי ת"א, ששוב, לפני שבוע חשוב נזרקת לתוך מערבולת שעשויה להטביע אותה, את נבחרת ישראל במסגרתה יאלצו לשתף פעולה בקיץ כמה אנשים שיתקשו להסתכל אחד לשני בעיניים, וכמובן את ארז אדלשטיין עצמו. האיש שלאחר דרך כל כך ארוכה הגיע לפסגה רק בכדי להיבעט ממנה בברוטאליות. לפחות חווית הביקור בדרייב אין בשבוע הבא כמאמן הצהובים נחסכה ממנו.
מעריב
ברשתות החברתיות
כל הזכויות שמורות לצ'רלטון בע"מ