עונת 2012/13 הייתה העונה האחרונה בה אירחה קבוצה בליגת העל את משחקיה באצטדיון הלאומי ברמת גן. עונה לאחר מכן הגיעו לקיצם מעמדי חצי הגמר והגמר שהיו באצטדיון, ומאז ועד היום נערכו בסך הכל שלושה משחקי ליגת העל – באישור מיוחד – באצטדיון ששני שלישים ממנו מוגדרים כיציעים מסוכנים לאכלוס: שני משחקים בעונת 2013/14 ומשחק אחד לפני חצי שנה, בו אירחה בני יהודה את קריית שמונה בגלל עונש רדיוס, וגם זאת באישור לאכלוס 4,000 צופים בלבד בשערים 2 ו-3.
אצטדיון רמת גן הוקם ב-1950 לכבוד המכבייה השלישית וכדי לרשת את אצטדיון המכבייה המיושן כאצטדיון לאומי. כבר בשנות ה-60 הוא איבד את מעמדו כאצטדיון בינלאומי ראוי לטובת אצטדיון בלומפילד, ורק עם הקמת היציע המערבי ה"חדש", ב-1983, הוא שב למעמדו, אירח משחקי ליגה באופן קבוע, משחקי חצי גמר וגמר גביע – וכמובן משחקי נבחרות. כל זאת עד שקמו האצטדיונים החדשים, בעיקר סמי עופר, וטדי המחודש, והשליכו את ה"איכסטדיון" – כפי שהוא מכונה בקרב אוהדי הכדורגל בישראל במידה רבה של היגיון – לפח הזבל של ההיסטוריה.
אלא שאז התרחשה הפתעה מכיוון לא צפוי. תחילה הייתה זו הפועל חדרה, שעשתה סימני קאמבק לליגת העל אחרי 40 שנה, ואחריה מנהלת הליגה שהבינה שבהיעדרו של בלומפילד הנבנה מחדש, עלייתה של חדרה משבשת קשות את סדר המשחקים, והחזירה במאמץ רב את אצטדיון רמת גן – באמצעות ההתאחדות לכדורגל – לשימוש. לטובת הפועל רעננה, אבל תיכף נגיע אליה.
אצטדיון רמת גן. שני שלישים ממנו מוגדרים כיציעים מסוכנים לאכלוס (אודי ציטיאט)
עוד במהלך העונה שעברה החלו במנהלת במגעים כדי לפתור לחדרה את בעיית האירוח. היא כמובן העדיפה לארח בנתניה, אלא שבנתניה כבר מארחות שלוש קבוצות. האופציה שלה ללכת לסמי עופר הייתה בלתי אפשרית. לוח המשחקים עוד יכול לחיות עם שני מגרשים שמארחים שלוש קבוצות – נתניה והמושבה – אבל מגרש שלישי היה מחייב העברת עוד משחק משבת ליום חול, אולי אפילו שניים, והיה מעקר לחלוטין את תוכניות סיכום השבת בטלוויזיה, שהן חלק מחבילת המיתוג לליגת העל שבנתה המנהלת. "ימי ההצגות הכפולות חלפו מן העולם", אמרו במנהלת השבוע.
היה ברור שצריך להוציא מנתניה את הפועל רעננה – שממדי האצטדיון פחות רלוונטיים לקהל שלה – ולשים שם במקומה את הפועל חדרה – או לחילופין למצוא לחדרה אופציה גיאוגרפית אחרת. אץ רץ מנכ"ל מנהלת הליגה, ניקולאס לב (אוהד הפועל רעננה) למועצה להסדר ההימורים בספורט, והגדיר את האצטדיון בהרצליה בעדיפות עליונה. החלו פגישות, התנהלו שיחות, האצטדיון אומנם לא שופץ עדיין, אבל יש סיכוי שזה יקרה בקרוב. על הפרק: השמשת כל 7,800 המושבים באצטדיון (החלפת כסאות וענייני תמ"ת נוספים) ושיפוץ חדרי ההלבשה, וכל זאת בעלות של 7-8 מיליון שקל. בצר לו פנה לב לראש עיריית כפר סבא, צביקה צרפתי, אך זה טען כי הפעלת מערכת הזרקורים המיושנת באצטדיון עלולה למנוע מקבוצות הנוער להתאמן, ולכך לא היו מוכנים בכפר סבא.
"בלית ברירה הגענו לאצטדיון רמת גן", הודה לב בשיחה עם מעריב. כל מה שביקשה המנהלת מההתאחדות זה לבצע את השיפוץ הנדרש לפתיחת כל היציע המערבי – 11,300 מקומות מאושרים לצפייה – כדי לתת לרעננה לפחות את הקיבולת של אצטדיון המושבה. הסיפור עלה 400 אלף שקל, אבל אילו רצו במנהלת להחזיר את רמת גן לשימוש קבוע – באמצעות הכשרת כניסות אלקטרוניות, למשל – היו צריכים להשקיע שם מיליון וחצי שקל. רמת גן הוא בסך הכל פתרון ביניים – או עד שהרצליה יהיה מוכן או עד, רחמנא ליצלן, שישתנה הרכב הקבוצות בליגת העל, בלי לסמן אף אחת מראש."רוב התוכניות מדברות על כך שדינו של האצטדיון להיהרס", אומר לב, "גם אם יבנו אותו מחדש באותו מקום. כל השקעה כרגע היא זמנית ביותר וההתאחדות צודקת".
היה ברור שצריך להוציא מנתניה את הפועל רעננה (דני מרון)
הבעיה היא שהבחירה באצטדיון רמת גן הייתה גול עצמי. במנהלת רגישים מאוד לכמויות קהל. קבוצות כמו מכבי פ"ת והפועל רעננה עושות למוצר הנוצץ תדמית עבשה. במנהלת מעוניינים לצלם יציעים עם אוהדים, אם לא במלואם, אז לפחות חלקית, וברמת גן זה פשוט לא יתאפשר. ביציע המזרחי – העזוב והאסור לשימוש – אין מגדל שידור, אבל גם אם היה, צילום מצד מזרח בלתי אפשרי בשעות האור, כך שהעניין בכלל לא עמד על הפרק. גם חדרי ההלבשה רחוקים מהסטנדרט המתבקש, אבל עדיין מדובר בסטנדרט של אירוח נבחרות, ובוודאי בסטנדרט הגבוה יותר מזה הנוכחי בהרצליה.
במנהלת לא בורחים מאחריות ומקבלים את הביקורת. לב: "האם אצטדיון רמת גן עומד בסטנדרטים של ליגת העל? התשובה היא לא. מבחינת הנראות של המוצר, אין ספק שנאלצנו להתפשר. אני לא יודע לבנות אצטדיון בחודשיים. עד שבלומפילד יהיה מוכן, צריך לבלוע את הגלולה המרה, וצריך להתחשב בזה".
בהתאחדות מקווים שהמתקן המחודש בהרצליה יהיה מוכן כבר בינואר, כי בשבילם זה כאב ראש – גם אם הפועל ר"ג מארחת שם על בסיס קבוע משחקים בליגה הלאומית מאז 2015. קהל של אחת מחמש הגדולות ביציע אחד זו החסרת פעימה, מהרבה בחינות שחברות ביטוח מבינות בהן יותר מאיתנו. ברמת גן מארחים ליגה לאומית ומשחקי נבחרות (למעט הנבחרת הבוגרת), כך שהאצטדיון שמיש ולא עומד כפיל לבן. גורם בהתאחדות אמר אתמול: "נכון, לארח ברמת גן משחק ידידות של הנבחרת עם צפי ל-4,000 עד 6,000 צופים, מפתה יותר בגלל החיסכון בעלויות, עד 50 אלף שקל, אבל פנינו לפריפריות, ובעניין הזה כבר עדיף אצטדיון טרנר".
ומה אומרת בעלת הבית החדשה, הפועל רעננה? שם מעקמים קצת את האף. אומנם המעבר חסך לבעלים אשר אלון 800 אלף שקל, ההבדל בין העלויות, אבל אף אחד שם לא מת על האצטדיון הלאומי לשעבר. "אי אפשר לנהל את הליגה לפי נוחות של 200 איש", אמרו אתמול במנהלת, בעוד אלון ממשיך את קו הסתלבט על כמות הקהל ומוסיף: "מאחר וגם בנתניה שיחקנו מול כסאות ריקים, המעבר שלנו לרמת גן הוא הרבה יותר קל".
אז בשביל מה הייתם צריכים את זה?
"רצינו לעזור להפועל חדרה, כי היא הייתה נגמרת בסמי עופר או ברמת גן. איכשהו תקענו יתד בליגת העל ואנחנו רגילים לזה. חוץ מזה, קבענו את ביתנו בהרצליה, ולכן רמת גן משמש כרגע כמשכן זמני. אם הייתי משחק בנתניה, לא הייתה לי אפשרות לעבור להרצליה באמצע העונה. לכן זה הכי מתאים לנו".
אם תתרסקו ברמת גן יגידו שזה מנחוס.
"מה מנחוס, מי מנחוס, זה כדורגל. אם נאמין באמונות תפלות, לא נגיע לכלום".
לא מאמין באמונות תפלות. אשר אלון (הפועל רעננה)
מה דעתך על הכתבה?