בעוד הקאבס צופים בבוסטון ובוושינגטון מקיזות אחת לשנייה את הדם, סגנית האלופה פוגשת את הקבוצה הכי מנוסה והכי עיקשת בליגה. גרג פופוביץ' הגיע לסדרת גמר המערב כשהוא מוקף בקולות ספקניים. למרות הניצחון על יוסטון, רושם התבוסה לרוקטס במשחק הראשון בחצי הגמר עדיין משפיע וכולם חשבו שגולדן סטייט תטרוף את הספרס בקלילות. אבל פופ הוכיח שוב כמה הוא מאמן ענק עם התאמות מושלמות שעזרו לקבוצה שלו לטפס עד ל-25 הפרש ברבע השני, תוך תצוגה מרשימה בשני צדי המגרש.
לרוע מזלו של המאמן האגדי, הפציעה של קוואי לנארד, שוב בקרסול שמאל חירבה את הפתיחה המושלמת לה פילל, ושלחה את הבוס לחשב מסלול מחדש. יתכן שלנארד ישחק בהמשך הסדרה אך הנזק נעשה, והניצחון הכה חשוב שיכלה סן אנטוניו להשיג אבד במחי קליעת קלאץ' של סטף קרי, שנעצה את המסמר האחרון במשחק הנהדר.
סן אנטוניו חשבה נכון – היא האטה את קצב המשחק וכבר מהפתיחה ניתן היה לראות איך בזמן שכשהצהובים לקחו ריבאונד, תוך 5-6 שניות הם כבר היו בטווח קליעה, כל התקפה אפורה החלה בחיפוש אחר פטי מילס ובמשחק מסודר. גם כשהלוחמים התאוששו מהפתיעה הרעה, לקח פופוביץ' פסק זמן ממנו חזרה סן אנטוניו עם תצוגה חד צדדית.
כעת תשחק המנטליות. הספרס הוכיחו שאפשרי להביך את גולדן סטייט, והציגו ריווח מושלם בהתקפה שאיפשר להם לבחור איזה מיס מאץ' שירצו תוך ניצול היתרונות שלהם (אולדריג' ולנארד). גולדן סטייט ניסתה ללחוץ על הכדור אבל מילס פשוט יצא החוצה ועלה גבוה, ובכך שיחרר את הצבע מהשומר שלו כך שהיה אפשר להכניס כדור לפוסט אפ קליל.
גם בהגנה שיחקה סן אנטוניו בצורה פשוטה. דני גרין עוד פספס בדקות הראשונות את קרי שברח לו על חסימה, אבל בהמשך הוא נדבק לו לגופיה והיה אחד הגורמים המשמעותיים למחצית הראשונה החלשה של ה-MVP של השנתיים האחרונות. פופ נתן הוראה להרביץ ואכן בפתיחה גולדן סטייט הזיעה כדי להשיג אפילו נקודה מהעונשין. כל חדירה לסל נענתה באגרסיביות בלתי מתפשרת שאם תמשיך, תיתן לספרס סיכוי.
מנגד הוכיחו קרי ודוראנט כמה שונים הווריירס של השנה מהקבוצה שהפסידה בעונה שעברה את האליפות. בדקות ההן שקרי ראה חושך, היה זה דוראנט לשמור את הקבוצה במשחק. ברגע שלנארד יצא, השתלטו השניים על הנעשה בפרקט, וללא אחד הסטופרים ההגנתיים הטובים בליגה הרגישו משוחררים הרבה יותר.
זאזה פאצ'וליה הגיאורגי גם הוא היה שם כדי להציל את מייק בראון מההפסד, וכעת משחק מספר 2 הופך לצומת מרכזית בסדרה שכולם חיכו לה. שתי הקבוצות יארגנו מחדש את השורות ויגיעו מוכנות יותר למשחק של היריבה. המכה המנטלית שספגה סן אנטוניו הפעם גדולה יותר מהתבוסה ליוסטון במשחק מספר 1 בחצי הגמר משום שהיא מייאשת, אך הניסיון של שחקנים כמו מאנו ג'ינובילי, שכבר עבר סדרה או שתיים בקריירה יכול להחזיר את הפופוביצ'ים לעניינים, בתקווה שהפעם אף אחד לא יפצע. הסגל המחליף בראשות קייל אנדרסון וג'ונתן סימונס אמנם נתן אתמול כמה מהלכים גדולים, אך זה לא מספיק נגד אחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה. מה שצריך נגדה זה את אחד המאמנים הטובים בהיסטוריה.
אם כן לא בטוח כמה עייפה תגיע, אם תגיע, גולדן סטייט לגמר. גם עוד לא בטוח איך קליבלנד תגיע לשם. הקאבס כאמור עדיין ממתינים למנצחת בין וושינגטון ובוסטון, ועבורם הסדרה המקבילה במערב היא שיעור מאלף לקראת מה שיכול להיות גמר שלישי ברציפות ביניהם לבין גולדן סטייט.
האינטנסיביות שלברון מציג בפלייאוף הזה תכריח את בראון וסטיב קר לחשוב מחוץ לקופסה כדי לעצור אותו. דריימונד גרין ידוע כמישהו שאוהב אתגרים מסוג זה, אבל במשחק הראשון נגד הספרס הוכיח כמה ילדותי הוא יכול להיות כשנגרר לפרובוקציות על רקע משחק אומלל במיוחד שלו. הוא היה קרוב להיות מורחק עם שתי טכניות, וחוסר אחריות כזה לא יכול לבוא מצד שחקן ששואף גבוה.
ואם כבר סטיב קר, הנוכחות שלו בחדר ההלבשה הייתה קריטית במיוחד עבור הקאמבק של גולדן סטייט. במחצית בפיגור 25 הפרש פגשו השחקנים את המאמן שהביא אותם לכאן, ומוליך אותם כבר שלוש עונות ברוגע ושקט. הביטחון חזר אליהם, ופתיחת המחצית השנייה שהחלה בהפגזות משני הצדדים אותתה לסן אנטוניו שהמשחק עדיין לא שלה, ומנעה ממנה להגדיל את היתרון עוד יותר. הווריירס חזרו לרוץ וברגע שקוואי נפצע זה גם השפיע מספיק על ההפרש כדי להשיג בסוף את היתרון הרצוי.
הסדרה לה חיכו כולם מאז הפך קר את גולדן סטייט למכונה שהיא היום, הבטיחה הרבה וקיימה כמעט הכל כבר במשחק הראשון. אם כולם יהיו בריאים וכשירים, החל מהשחקנים וכלה במאמן, יכול להתפתח לנו קרב שייכנס לפנתיאון. כבר אי אפשר לחכות עד למשחק הבא.
מה דעתך על הכתבה?