מקובל להצביע על חמש שושלות NBA בעידן המודרני – נאמר, מתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת: הלייקרס על שמם של ריילי, מג'יק וג'באר והסלטיקס של בירד, פאריש ומקהייל. השואו טיים לקחו בשנות ה-80 חמש אליפויות, וארבע פעמים הגיעו לגמר. הסלטיקס לקחו שלוש והגיעו פעמיים לסדרת הגמר; בשנות ה-90 מייקל ג'ורדן הקים בשיקגו שושלת שלקחה שש אליפויות; בשנות ה-2000 הלייקרס חזרו עם ג'קסון, קובי ושאקיל ולקחו חמש אליפויות. ליוותה אותם שושלת נוספת בעידן הזה – הספרס של פופוביץ' ודאנקן שהתחילה לאסוף אליפויות ב-1999 ופיזרה חמש במשך השנים. הווריורס זו השושלת השישית: ארבעה גמרים רצופים, שלוש אליפויות, לרביעית היא הייתה קרובה כדי משחק אחד. לא רק המספרים הופכים אותה לשושלת. המשחק שקדם לה נראה אחרת.
ג'ו לאקוב, בעל השליטה בווריורס, הגיע מתחום קרנות הון סיכון. הוא וקבוצת המשקיעים שקיבץ בעמק הסיליקון קנו ב-2010 קבוצה שהולכת לשום מקום ומשחקת באוקלנד – חור מוכה במונחים של הערים הגדולות בקליפורניה. המשקיעים שילמו עבור הנכס 450 מיליון דולר, סכם מופרך בהתחשב במה שקנו. היום הווריורס שווה למעלה מ-2 מיליארד דולר, וכל אליפות נוספת מעלה את ערכה. צריך להוסיף לזה את האולם החדש שהיא עומדת לעבור אליו. "האורקל" מתואר כאורווה ביחס אליו. על פי הערכות, האולם החדש יוסיף לשוויה עוד מיליארד דולר.
רבע מקבוצות ה-NBA מוחזקות על ידי משקיעים מעמק הסיליקון. אלה בעלי קבוצות חדשים, צעירים יחסית שמחפשים מה לעשות בכסף שמצוי ברשותם. הסיליקון ואלי מאוהב בכדורסל, קצת פחות בבייסבול, פוטבול והוקי קרח.
דוראנט מקפיץ את אוהדי גולדן סטייט (AFP)
לאקוב מזוהה עם הנחלתם של דפוסי ניהול שלקוחים מתחום ההתמחות שלו והועתקו לספורט מקצועני. הוא נוהג לחלוק את התפיסות הניהוליות שלו: ניהול גמיש, תקשורת פתוחה וזורמת, הטמעת תובנות של מומחים ספציפיים, הערכה וניתוח בלתי פוסקים של שיטות הניהול. ה–NBA לא הכיר ניהול כזה. בעלי הקבוצות המסורתיים עשו את הונם בתחום מסוים שבו התמחו, וניהלו את הקבוצות שלהם כפי שניהלו את החברות שלהם – בסמכותיות, הם יודעים הכי טוב. לאקוב לא יודע הכי טוב אבל יודע לברור את הכי טובה מבין האופציות המונחות לפניו, הוא רוצה שמומחים יעלו אותן בפניו, הוא כבר ינווט את ההחלטה הכי טובה לארגון. הוא הקיף את עצמו בידע שנלקח מדיסציפלינות שעד אז לא זוהו עם ספורט מקצועני.
הוא משוכנע, ולא פעם התבטא בעניין, שהרוח הניהולית שזורמת מלמעלה גורמת לווריורס להיות מה שהיא. "אנחנו מרסקים אותם על מגרש הכדורסל, ונעשה את זה עוד הרבה מאוד שנים בזכות הדרך שבה בנינו את הקבוצה", אמר ב-2016, אחרי הזכייה הראשונה של הקבוצה שהייתה אז בדרכה לשבירת שיא הניצחונות ההיסטורי של הליגה שהוחזק על ידי ג'ורדן. "אנחנו רחוקים שנות אור מכל קבוצה אחרת במונחים של מבנה, תכנון והדרך שבה אנחנו מתנהלים. אנחנו הולכים להיות כאב ראש עבור שאר הקבוצות בליגה".
לאקוב מינה ב-2011 את בוב מאיירס, נטול הניסיון הניהולי, לג'נרל מנג'ר. הוא אמר בהזדמנות שלא היה מעסיק את עצמו בהסתמך על הרקורד הניהולי שהביא איתו לתפקיד. ב-2015 הוכתר המינוי שלו לג'נרל מנג'ר של השנה ב־NBA.
דוראנט וקרי. ערך הקבוצה מזנק (AFP)
סטיב קר זכה באליפויות NBA כשחקן, עם הבולס ועם הספרס. הוא היה חלק משתי שושלות. כשפרש שימש פרשן, אחר כך ג'נרל מנג'ר של פיניקס. קר לא אימן קבוצה עד שקיבל את הווריורס. מאמן טירון, לצדו ג'נרל מנג'ר נטול ניסיון, מעל שניהם חבורה של חנונים שבאה מהייטק כדי ללמד את הכרישים איך שורדים בים.
לאקוב לא הימר על מאיירס ועל קר, הוא ניגש לבחירתם מצויד בידע שלא מפורט בקורות החיים. כשהיה ג'נרל מנג'ר של פיניקס, קר נחשב להוגה התקפת שבע השניות שהקבוצה ביצעה בהדרכתו של מייק ד'אנטוני, היום המאמן של הרוקטס. לאקוב ראה בסטיב קר מהפכן. הכדורסל שהווריורס משחקת היום זה הכדורסל שפיניקס שיחקה אז, רק שהוא מבוצע בידי שחקנים אחרים ובארגון אחר. קר מנהל את הקבוצה כפי שלאקוב מנהל את הארגון. הוא לוקח מכולם, אין לו בעיה לבטל את דעתו, לאמץ דעה של אחר ולתת לו את הקרדיט על כך. שון ליוינגסטון עבר עשר קבוצות עד שהגיע לווריורס ומעולם לא נתקל בדבר כזה – כל הגשרים פתוחים, כל אחד מביע את דעתו, כל אחד זוכה לקשב, אמר.
סטף קרי היה בחירה שביעית בסיבוב הראשון של דראפט 2009. הוא הגיע מדוידסון, מכללה זעירה בקרוליינה הצפונית, ג'ק כהן ואריק מנקין שיחקו שם; קליי תומפסון היה בחירה 11 בדראפט של 2011; דריימונד גרין בחירה 35 בדראפט של 2012; שון ליוינגסטון, עד שחתם בווריורס, היה על מסלול עומרי כספי. אנדרה איגואדלה הגיע לווריורס אחרי קריירה לא ממומשת בפילדלפיה ובדנבר. חמשת אלה הם הבסיס של השושלת השישית. הווריורס לא משכנו תמורתם בחירות עתידיות, ולא הקריבו עונות כדי לזכות בשירותיהם. אף אחד מהם לא עשה קריירת מכללות דוגמת מג'יק, בירד או מייקל ג'ורדן. אף אחד מהם לא עורר ציפיות כפי שזאיון וויליאמסון מעורר היום.
ג'ו לאקוב. יודע לברור את האופציה הטובה (AFP)
קווין דוראנט לא נמנה עם מייסדי השושלת, הוא הצטרף אליה. בחירתו של סופרסטאר כמוהו באימפריה שכבר התהוותה נתפסה הסרחה בין גדולי ה-NBA בעבר, בארקלי ובירד נמנו עמם. הם דיברו בשמה של התחרותיות. דוראנט נימק את בחירתו כ-LIFE DECISION – החלטה שקשורה לחיים שלו ושל משפחתו. הנימוק לא תפס, אז הוא פירט – ניצחונות, טבעות ואליפויות הם לא היעד מבחינתו, הם באים אחריו. היעד הוא כדורסל טהור, המשחק עצמו והשלמות שלו כשחקן. הבחירה שלו בווריורס נבעה מכך שבארגון הזה יוכל להתקרב ליעד שלו – להיות הכדורסלן השלם. אני שם לב שהוא מתקדם יפה. הוא נראה היום הרבה יותר טוב מכפי שנראה באוקלהומה סיטי, וכבר שם הוא הוכר כסופרסטאר.
בינו לבין גדולי הדור האחרים – ווסטברוק, הארדן ואחרים – פעורה תהום. הוא עושה הכל, בכל פינה על הפרקט, ותמיד את הדברים הגדולים, ובעקביות. דוראנט מגיע לכל משחק, כפי שג'ורדן הגיע. הווריורס היא הקבוצה שלו – אף על פי שנבנתה קודם להגעתו – ובלי שיכפה את עצמו: קארי, תומפסון, גרין, ליוינגסטון איגואדלה, כל המייסדים הסתדרו אחריו, עשו זאת מרצון, כאילו זה הסדר הנכון של הדברים. לאקוב יגיד שזאת רוח הארגון.
ג'יימס הארדן. גם הוא מגדולי הדור (gettyimages)
שושלות זוכות מסביבתן ליחס כזה או אחר. הלייקרס עוררה אנטגוניזם בגלל הזוהר ההוליוודי. בוסטון הייתה שנואה בגלל היהירות הלבנה. הבולס וסאן אנטוניו לא עוררו התנגדויות, הן סימלו סטייה בריאה וערכית מהסדר הקיים. לשיקגו וסאן אנטוניו הגיע שושלת.
הווריורס היא שושלת מועדת, זה רק עניין של זמן עד שיפנו נגדה. ההתנגדויות להמשך קיומה צפויות מכל כיוון אפשרי: היא מהפכנית, חוגים מסורתיים מתקשים לעכל כדורסל שהכל בו הולך קל מדי; היא מזוהה עם עמק הסיליקון אבל נטלה את הוליווד מהלייקרס; היא חכמה, עשירה, מנוהלת, הישגית, סקסית – היא יותר מדי. רגע לפני שקמים עליה, כנהוג וכמקובל לגבי שושלות מסוגה, טוב לזכור איך נבנתה, אילו גבולות פרצה, ומה היא תשאיר אחריה.
מה דעתך על הכתבה?