כשהעונה הסדירה משוגעת כל כך, אין ספק שניתן לצפות לניצוצות גם בסדרות הפלייאוף. כששתי הגדולות קטנות כל כך ומפסידות יחד לא פחות מ-28 משחקים, וכששתי נקודות בלבד מפרידות בין המקום השלישי והשביעי, סביר להניח שכל אחת משמונה הקבוצות שהעפילו לאותן סדרות, יכולות לראות את עצמן כמועמדות לגיטימיות להנפת הצלחת בסיום העונה.
עם נתוני פתיחה כאלה, ואם נתעלם לרגע מהרמה הלא מאד מרשימה, משחקי הפלייאוף שיחלו בשבוע הבא מסתמנים כחגיגה לאוהדי הכדורסל ולחובבי המתח הגבוה. בשנים האחרונות סומנו בדרך כלל סדרה אחת עד שתיים כבעלות פוטנציאל להפתעות. העונה לעומת זאת, נראה כי כל ארבע הסדרות הן כאלה, אם כי ארבע הביתיות נראות כפייבוריטיות, מי פחות ומי יותר.
הפועל חולון (1) – מכבי חיפה (8): למרות המרחק הגדול ביניהן בטבלה, פערי האיכות בין הקבוצות אינם משמעותיים. הקו האחורי של הירוקים, הכולל שחקנים מצוינים כמו וארגס, דיברתולומיאו ושמחון, יכול להקשות ביום נתון על כל קבוצה בליגה, כולל זו שסיימה בפסגה. חולון אמורה בכל זאת לעבור את הסדרה בשלום בזכות יתרון הביתיות (למרות שלא ממש היטיבה לשחק באולמה במהלך העונה), קו הגבוהים העדיף שלה ומאמנה דן שמיר שראוי, לפחות נכון להיום, לזכות בתואר מאמן העונה. מכבי חיפה היא קבוצה שקמה ונופלת על אחוזי הקליעה שלה מעבר לקשת, ובהיעדר משחק פנים איכותי היא תתקשה לייצר שלושה ניצחונות על הסגולים מולם ירדו מנוצחים בכל המפגשים העונה. סדרה צמודה וארוכה בהחלט באה בחשבון.
דן שמיר. ראוי לתואר מאמן העונה
הפועל אילת (2) – מכבי ראשון לציון (7): הקבוצה של עודד קטש אומנם איבדה את הפסגה בצורה די שלומיאלית, אבל העונש שקיבלה בדמות מפגש מול האלופה עוד עשוי להתברר כפרס. אילת עמוקה יותר מראשון הסובלת מפציעות רבות, מה שעשוי להקנות לה יתרון משמעותי ככל שהסדרה תתארך. הזרים האיכותיים יותר והניסיון הרב של מאמנה, אמורים לעזור לאילת להכריע את יריבתה, אם כי גם כאן עלולים העניינים להסתבך. רק הזמן יגיד אם הנפילות האחרונות של אילת הן בגדר משבר יזום, נפילה זמנית טבעית או בעיה של ממש. במידה והאופציה האחרונה תתברר כנכונה, יכולה ראשל"צ המשופעת בשחקנים מנוסים ושכבר ניצחה פעמיים את אילת העונה להפוך גם את הסדרה הזו למעניינת מאוד.
אילת איבדה את המקום הראשון בשלומיאליות, אך אולי זה ישתלם
הפועל ירושלים (3) – עירוני נהריה (6): לכאורה הסדרה החד צדדית ביותר, אבל רק לכאורה. הסגל של האדומים הוא ללא כל ספק המרשים, האיכותי והעמוק ביותר בליגה, בעיקר לאחר צירופם של האואל וג'נטילה, אבל היכולת שמציג אותו סגל רחוקה מאד מלהיות איכותית. משחק ההתקפה האיטי, השבלוני והלא חכם של ירושלים, בתוספת לבעיות הפנימיות הופך את החבורה של פיאניג'יאני לפגיעה, למרות יתרון הביתיות והפלוס האיכותי שיש לה על פני יריבתה בכל עמדה כמעט.
מול סוללת הכוכבים של סגנית האלופה, תציג עירוני נהריה – שתגיע לסדרה במורל גבוה לאחר סיבוב שלישי מצוין (שמונה ניצחונות מול שלושה הפסדים) – את הכדורסל הקבוצתי האיכותי שהיא משחקת משני צידי המגרש, בעיקר מאז עזיבתו של יינסי גייטס. ירושלים, שגברה על נהריה בשלושת מפגשי הליגה, אמורה לנצח בסדרה בזכות הסגל העמוק יותר שלה ובזכות היותה קבוצת הגנה מצויינת. אבל אם נהריה תצליח לגנוב את הביתיות במשחק הראשון (מה שיעלה מאד את מפלס הלחץ בקרב הקבוצה הלחוצה ממילא), ואם סקוטי הופסון יצליח להפעיל את קסמיו גם מול השומרים הירושלמים, הפתעת הפליאוף עוד עשויה להגיע מהכיוון הכי לא צפוי.
ריצ'ארד האואל. שובר שוויון
מכבי ת"א (4) – בני הרצליה (5): בפני הצהובים ניצבות כמה בעיות רציניות. ראשית, עליהם להתמודד מול הסטטיסטיקה, המלמדת כי בשמונה השנים האחרונות הצליחה המדורגת רביעית לגבור רק פעם אחת על המדורגת חמישית. שנית, הם צריכים לנצח יריבה שעשתה להם סוויפ עונתי במהלך העונה הרגילה, ושיש לה יתרון בולט על פניה בכל הנוגע לקו הקדמי. שלישית, הם פשוט קבוצת כדורסל לא טובה (בהגדרה סופר עדינה), ולמעשה הקבוצה הגרועה ביותר בליגה בתקופה האחרונה, הן מבחינת המאזן (שני ניצחונות בעשרת המשחקים האחרונים) והן מבחינת היכולת המזעזעת שגילו חניכיו של בגאצקיס האומלל.
הבעיה הרביעית, והטריה מכולן, היא העובדה שלשחקנים יש פחות משבוע להתרגל למאמנם החדש אריק שיבק, ולו יש בדיוק את אותו פרק זמן קצרצר לנסות ולהפיח רוח חיים במה שנראה כרגע כגווייה. הצעד האבסורדי של פיטורי מאמן בשלב מתקדם כל כך של העונה נראה הפעם כהכרחי, כאשר אולי אפקט החלפת המאמן, קצר מועד ככל שיהיה, יהיה זה שיגרום לשינוי מצב הרוח האיום השורר במועדון הצהוב, ובעקבותיו מי יודע? אולי תגיע גם התקדמות מקצועית כלשהי.
שיבק ופניני. איך השחקנים יתרגלו לשינוי?
מעבר לשלל הכשלים והבעיות שכבר נטחנו עד דק, גם מכת הפציעות חסרת התקדים שפקדה את מחזיקת הגביע בתקופה האחרונה היא מהגורמים למצבה הקטסטרופלי ערב הפלייאוף. למזלה היא תפגוש קבוצה לא פחות פצועה ממנה, ונראה כי אנשי המפתח בסדרה הזו עשויים להיות הפיזיותרפיסטים ואנשי הצוות הרפואי של שתי הקבוצות.
אם הרצליה הלוחמנית תצליח לקבל בחזרה את כארם משעור ביכולת שתזכיר את זו שלפני הפציעה, ואולי עוד ישראלי או שניים במצב סביר, היא בהחלט יכולה לעקוץ שוב את מכבי, ויותר מפעם אחת. אמנם קשה להאמין שהאלופה הנצחית בדימוס תפסיד שש פעמים בעונה לקבוצה ישראלית, במיוחד אם תופיע לסדרה בסגל קרוב למלא ועם מאמן מנוסה יותר מקודמו בזירה המקומית, אבל מישהו מכם האמין שקבוצת 100 המיליון תסיים את העונה במקום הרביעי בליגה (הנמוך ביותר שלה בכל הזמנים), ועם 14 הפסדים?
מה דעתך על הכתבה?