תומר חמד הוא אחד הליגיונרים המוצלחים מהכדורגל הישראלי. החלוץ שהחל כשחקן נוער במכבי חיפה, עבר בהשאלות למכבי הרצליה, מכבי אחי נצרת ובני יהודה, עבר באופן מפתיע בקיץ 2011 לספרד. לאחר קדנציה מרשימה במדי מאיורקה, השחקן עבר לברייטון מליגת המשנה באנגליה ועזר לשחפים לעלות לראשונה לפרמייר-ליג. כעת חלוץ נבחרת ישראל הוא הנציג הראשון בפרמייר-ליג מאז יוסי בניון ב-2012, וכיום בגיל 30 חמד הגיע לפסגת הקריירה.
שרון דוידוביץ' התיישב עם תומר חמד לראיון אישי, שישודר הערב (22:30, ספורט4) הראיון המלא עם חלוץ ברייטון. לפניכם הקדמה למה שמחכה לכם.
תומר חמד, אהלן מה שלומך?
"בסדר גמור".
פעם ראשונה שאתה מגיע לישראל עם הכותרת: "שחקן פרמייר-ליג". איך זה מרגיש?
"היום אני חושב שאני בא אולי, לדעת רבים, מהליגה הטובה בעולם. הנקודה הזאת היא בשבילי לבוא, שוב לנבחרת, כשחקן פרמייר-ליג. וזה משהו שמבחינתי אני לא רואה כמובן מאליו. וזה סוג של חלום שהתגשם".
"מהרגע שהגענו לפרמייר-ליג, הבנו מה ההבדל" (דני מרון)
מה זה בעצם אומר להיות שחקן פרמייר-ליג? זאת אומרת, במה זה שונה מליגות אחרות? אם זה בסדר היום, או בהרגשה שלך, או בגישה אליך?
"כשחקן בקבוצה, כל הקבוצה בוא נגיד, לכל השחקנים, מהרגע שעלינו רשמית לפרמייר-ליג הרגשנו את ההבדל. כל שבוע מגיעים אלינו להרצאות, להסברים, להבין מה זה אומר הפרמייר-ליג הזה, איזה עולם עצום זה. עושים לנו צילומים, וידאו וראיונות, ופתאום אתה מבין שאתה באמת בעולם הכדורגל הכי גדול שיכול להיות".
אני מניח שכששיחקת בעילוט, לא חשבת שיום אחד תגיע לפרמייר-ליג.
"זו נקודה מעניינת. אם אני אגיד שלא חשבתי לרגע, אז אני מאמין שגם לא הייתי מגיע. אני חושב, שהסיפור שלי הוא מאוד ארוך, ואתה יודע, לפעמים קשה לי, להסביר אותו גם בראיון של אפילו כמה דקות או שעה. בסופו של דבר, הגעתי לאן שהגעתי כי האמנתי, כי חלמתי, שאפתי והצבתי את זה כמטרה. אבל לאורך כל התקופה הזאת, גם בהרצליה, וגם בבני יהודה, גם באחי נצרת, אנשים לא ידעו, שיש לי את הדבר הזה בראש, וכל יום שאני קם בבוקר זה מה שעומד לי מול העיניים. הייתי בא לאימונים באחי נצרת או בבני יהודה או בהרצליה, מגיע ראשון, עוזב אחרון, עושה אימונים אחרי צהריים. הייתי עושה דברים, כדי להגיע לדבר הזה, ולא נותן לשום דבר בדרך, למנוע ממני להפסיק לחלום".
אז תומר חמד הוא סיפור סינדרלה?
"זה סיפור, שהורים באים אליי ואומרים לי, הכתבה שלך, או הראיון שלך שסיפרת את הסיפור שלך, אני תליתי את זה לילד ליד המיטה. היה לי חשוב שהוא יקרא את זה, ונתתי לו לקרוא את זה, ואני מרגיש שהסיפור שלי יכול לתת דוגמא להרבה הרבה חבר'ה צעירים, לי היה את התהליך אולי, הכי ארוך, הכי קשה, ובסופו של דבר גם הגעתי למקום הכי רחוק".
הגיע הכי רחוק, חמד (Gettyimages)
חזרת לראשונה לנבחרת, אחרי הראיון המפורסם. קודם כל מבחינת תחושות, אתה מרגיש שיש פתאום אי נעימות. או הרגשה אחרת. עם אלישע, הכל כרגיל, או יש קצת דברים שונים?
"לא חשבתי לרגע שזה יצא כמו שזה יצא, קצת אני חושב שזה יצא מפרופורציה, והיה הרבה רעש, הרבה בלאגן. טחנו את זה מכל הכיוונים ודיברו על זה באופן טבעי, כי הייתה באמת סיטואציה לא טובה".
אז אתה מצטער בדיעבד? היית מוותר על הראיון בדיעבד?
"הרגשתי שאני אומר משהו, שאני לא מבין איך אחרים לא אומרים. כאילו אמרתי, כנראה באמת כמו שאומרים, לא בקטע אינטרסנטי או לא, לאף אחד אין באמת אינטרס לבוא ולהגיד את זה".
אז גם עובר לך לפעמים בראש, רגע, ההוא לא האמין בי, זה לא האמין בי". כל מיני מקומות כאלה שאמרת "הנה תראו איפה אני היום"?
"ללא ספק יש את האנשים שאני זוכר, לא נוטר טינה חס וחלילה, אבל זוכר. בטח שאני זוכר את הדעות שלהם".
"לא מספיק טוב לליגת העל", חמד בפרמייר-ליג (AFP)
אתה זוכר איזה משפט אחד שאמרו לך פנים מול פנים?
"הוא יהיה חלוץ טוב אולי לליגות הנמוכות, אבל בליגת העל הוא לא יכול להצליח".
הגשמת חלום לשחק בפרמייר-ליג, הגשמת חלום לשחק בליגה הספרדית, מה החלום הבא?
"מבחינתי השאיפה היא שוב, לעשות באנגליה את מה שעשיתי בספרד, להבקיע שערים, להיות חלוץ, אתה יודע, לגיטימי, ולשחק כמה שיותר בפרמייר-ליג".
תן לי מספר כמה אתה רוצה להבקיע השנה.
"לא, אני אף פעם לא נותן מספרים, אבל תמיד מתחייב לעשות הכל בשביל לתת גולים".
אדם מאושר, חמד (אינסטגרם)
תשלים את המשפט הבא: "תומר חמד כיום הוא…"
"אדם מאושר קודם כל. אתה יודע, מהצד המשפחתי, שזה הכי חשוב. ומבחינה מקצועית כמובן, אני במקום הכי טוב באמת שיכלתי לבקש".
מה דעתך על הכתבה?