בן שמעון נזכר בסנסציית העשור: “היו לנו ווינרים מפלצתיים”

רן בן שמעון
רן בן שמעון | אלן שיבר

הזכייה באליפות ("משהו שלא היה כמותו"), שיתוף הפעולה עם איזי ("הוא רצה לזכות עם צעירים") וצירוף סולארי ("שחקן שעושה הבדל"). המאמן שעשה היסטוריה בק"ש בראיון

קבוצת כדורגל אחת בלבד ראויה לתואר הסינדרלה של העשור – קריית שמונה. ב-2 באפריל 2012 הבטיחה לעצמה הקבוצה הכי הצפונית בארץ את הזכייה הסנסציונית באליפות ישראל. ההישג הוא בלתי נתפס, בוודאי במבט לאחור, בעיקר משום שהתואר הוכרעה חמישה מחזורים לפני תום העונה, כשהחבורה של רן בן שמעון הוליכה ב-16 נקודות יתרון על פני המקום השני, בדרכה לעשיית היסטוריה.

הרכב האלופה הטרייה במשחק האליפות כלל את דני עמוס, אלעד גבאי, איתן טיבי, שיר צדק, ליאור לוי, בראין גרסיסיץ, אדריאן רוצ’ט, דויד סולארי, שמעון אבוחצירה, שלומי אזולאי וברק בדש. כן שותפו: סלאח חסארמה, עדי אלישע ו-ווילאם נג’ובו. המאמן: רן בן-שמעון. בעל הבית: איזי שרצקי. הייתי אז במגרשה של קרית-שמונה, שתכולתו 5,300 מקומות, וראיתי את שחקני הקבוצה הביתית חוגגים על הדשא הישג, שבתחילתה של אותה עונה, קשה היה להעלותו על הדעת.

זו הייתה סנסציה של ממש. בקריית שמונה התגוררו כ-25 אלף תושבים, ולמען האמת רק מעטים מהם חזו במרבית משחקיה הביתיים. ועם זאת הגב האיתן שהעניק לקבוצה בעל הבית, איזי שרצקי, היה החלטי. איזי סיפר שכאשר הגיע לקבוצה הוא כלל לא חשב שתהיה זו הצלחה כה כבירה. אבל בעונת 2012/2011 החלה הקבוצה לייצר ניצחונות ונקודות, ולפתע מצאה עצמה בטווח נגיעה מהכתר הנכסף והנחשק. כך קרה שכבר בתחילת חודש אפריל, היא חצתה ראשונה את קו המטרה בהשאירה מאחור שמות גדולים דוגמת מכבי תל אביב, מכבי חיפה, והפועל תל אביב.

לא סתם שיגר איזי שרצקי תודה גם לקהל שהגיע למשחק הקובע מול האדומים מתל אביב, בהסבירו: “יחסית למספר תושבי הקריה, הם שווי ערך לבלומפילד עם 150 אלף אוהדים”, התלהב אז הבעלים, שחגג אליפות. השבוע ראיינתי את רן בן-שמעון, המאמן שהוביל אותה לאליפות החלומית שאיש אינו יכול לשכוח. רן הגיע לימים אחדים לתל אביב, לאחר שסיים את קמפיין מוקדמות היורו כמאמנה של נבחרת קפריסין.


“שיתוף הפעולה ביני לבין איזי היה מושלם” (אלן שיבר)

האם בתחילתה של אותה עונה חשבת שהזכייה באליפות אפשרית?

“היא כלל לא הייתה במחשבה. למעשה התחלנו לא טוב את הליגה, והגיע משחק מול הפועל פתח תקווה, שבעשרה שחקנים סיימה עמנו בתיקו 1:1. איזי שירצקי נכנס לחדר ההלבשה ואמר לשחקנים שהוא חושש שהעונה עלולה הקבוצה שלנו להסתבך ולמצוא עצמה בסכנת ירידה”.

מתי הבנת שנוצר הסיכוי לאליפות?

“במהלך הליגה הסדירה הגיעה הפועל תל אביב לקריית שמונה, כאשר אנחנו בראש הטבלה ביתרון של נקודה. ניצחנו 0:1 משער של ברק בדש, הגדלנו את היתרון בפסגה לארבע נקודות, ומאותו רגע ידעתי שהאליפות אפשרית ושהיא בהישג יד. הייתה לנו קבוצה מעולה, שנהנתה מתנאים אידיאליים: רחוקים מהמרכז, ללא לחץ, ועם הרכב שחקנים שהתגורר בעיר. האווירה הייתה פסטורלית ויוצאת מהכלל. איזי דאג שהשחקנים ישתתפו בפעילויות חברתיות, וכפי שקורה בחיים, נוצר מומנטום חיובי. וחשוב להדגיש שאותם שחקנים היו בראש ובראשונה בני אדם באופי שלהם, בעלי אישיות המרכיבה סגל מנצח”.

אבל באליפות זוכים עם שחקני כדורגל טובים

“הייתה לנו הגנת ברזל, עם השוער דני עמוס, ושלושת הבלמים, איתן טיבי, שיר צדק וסלאח חאסרמה. הם היו הבסיס האיתן שבלעדיו אי אפשר להתקדם. הייתי מגדיר את שלושת הבלמים האלה בתור ווינרים מפלצתיים”.

ספר על שיתוף הפעולה בינך לבין איזי

“איזי לא רצה אליפות בכל מחיר, ואמנם התקציב היה מהנמוכים בליגה. הוא רצה אליפות עם צעירים מקומיים, ובהחלט ניתן לומר שלא התכנסנו כדי לקחת אליפות, אלא שמדובר באירוע מתגלגל שבו התנאי להצלחה היה השותפות המלאה והמושלמת בין איזי לביני. בלעדיה אי אפשר היה לזכות באליפות”.

 “אחרי הניצחון על הפועל, ידענו שהאליפות בהישג יד” (אלן שיבר)

כיצד צירפתם את דויד סולארי?

“איזי סיפר לי שישנו שחקן בליגה הקפריסאית, סרגי באשוב, והציע שאטוס לשם כדי לראותו במשחק. נסעתי והגעתי לאצטדיון קטן, למשחק שחזו בו כ- 150 צופים. האמת היא שלא התפעלתי מבאשוב, אולם צד את עיניי שחקן שספג כרטיס אדום בדקה ה-94. היה זה דויד סולארי. שבתי לארץ ואיזי דאג שאכן סולארי יחתום בקריית שמונה. זה היה בדיוק התבלין, הפפריקה החריפה הדרושה לקבוצה. סולארי הוסיף לנו המון, ולא רק במגרש. הוא חיבר את כולם, ועליו ניתן לומר שמדובר בשובר שיוויון, בכדורגלן העושה את ההבדל”.

לסיום הראיון אני שואל את רן בן שמעון איך היום, במבט של שבע שנים לאחור, הוא מסכם את אותה זכייה באליפות? תשובתו קצרה ומפרגנת. “משהו שלא היה כמותו. הייתה לי שותפות מושלמת עם איזי, ומהתקופה ההיא אני לוקח זיכרונות מדהימים, טהורים ב-100%”.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי