יוסי בניון, ככה הוא מספר, יפרוש בסוף העונה הבאה מכדורגל פעיל. הוא יהיה בן 38. יש שחקנים שבגילו עדיין מגיעים לרמות הגבוהות, ג'יג'י בופון זו דוגמה טובה; יש כאלה שמשחקים בליגות זניחות יחסית, בשביל כסף ואולי קצת חיים טובים כמו צ'אבי או אנדראה פירלו; יש כאלה שישחקו עד שייגמר להם הסוס, נגיד סימאו סברוסה שפרש בליגה ההודית או פאבלו קוניאגו, שכבש עבור ספרד ביורו הנערים שבניון כבש בו – ספרד לא עברה שלב וישראל הגיעה לחצי הגמר – שיחק שנים רבות באיפסוויץ', והיום משחק בליגה הרביעית בספרד.
אני מעריך, גם בגלל שזה מה שמספרים לי מקורביו, שאם לבניון לא היו שאיפות עסקיות כאלה או אחרות, יש סיכוי שהיה ממשיך לשחק עמוק לתוך העשור החמישי בחייו, גם בליגות נמוכות, אולי אפילו בקבוצות שהוא היה הבעלים שלהן. שחקנים מהסוג של בניון, רזים ומטפלי כדור ברמה הגבוהה ביותר, נהנים מהמשחק יותר מאלה שצריכים לעשות דיאטות, להוריד אחוזי שומן או להעלות מסת שריר. בניון הוא כישרון טבעי – מאלה שגדלו על האספלט ויזדקנו על האספלט, עם שני בלוקים בתור שערים. לא פלא אפוא שבניון, מכל כוכבי אותו יורו מופלא של נערי ישראל, משחק באחד המועדונים הגדולים באחת מהליגות מהדרג הבינוני באירופה. מרשים, חייבים לומר.
גם שכרו מרשים. כשהוא לקח אליפויות במכבי חיפה, לפני שיצא לאירופה, הוא הרוויח פחות. במונחים של הכדורגל הישראלי היום, הוא מרוויח כלום באופן יחסי, אבל 60 אלף שקל בחודש זה עדיין שכר פנטסטי. תראו מה עושה התקשורת למנכ"לים שמרוויחים סכומים כאלה, כאילו הם גנבו משהו.
לא פלא שהוא עדיין משחק במועדונים גדולים. בניון (ערן לוף)
המקלדת הזו הצליפה בבניון כשמרח את הקריירה שלו בחו"ל וירד לשחק בליגה השנייה באנגליה, במקום להגיע למועדוני הפאר בישראל. התחושה הייתה שהוא מעדיף לשחק בחו"ל ברמות פחות גבוהות מאשר לשחק בארץ. טעינו. בניון אוהב את המשחק, והעובדה כי הוא רוצה לפרוש במועדון גדול, בוודאי במועדון האוהד עליו מילדות, היא מרגשת. אם אלי טביב מוכן לשלם 180 אלף דולר לעונה לשחקן בן 37, כשהוא יודע שתכל'ס מכירת המנויים לא תהיה דומה לזו של הפועל ב"ש, מכבי ת"א או מכבי חיפה, זה אומר הרבה. בניון הוא ציר מרכזי, גם אם מבחינת תפקוד, הוא כבר לא יכול להיות שחקן התקפה או כנף, ובוודאי שלא עושה משחק – מעולם לא היה – אלא משהו שנע בין מחצית המגרש לרחבה, ומאוד נייד.
יוסי בניון הוא השחקן המצליח ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי. אולי לא הכי טוב, כמו שאנשים נוטים לומר, אבל בוודאי זה שנגע כמעט בכל פסגה שאפשר לדמיין, גם אם התארים שנגע בהם בחו"ל היו תחת כמעט אפס השפעה שלו. ועדיין, אין שחקן ישראלי ששיחק בכל כך הרבה מועדונים גדולים, וכיכב מול מועדונים גדולים אחרים. אני בספק אם היה או יהיה שחקן בגילו שיגיע ככוכב למועדון גדול בגיל 37 פלוס. זה בוודאי חסר תקדים. ולא, נסים כהן לא שיחק במועדון גדול בימי חייו. ואני לא בטוח אם בניון רצה להיות נסים כהן כשהיה צעיר, הוא בוודאי רצה להיות אלי אוחנה.
בניון במדי הנבחרת. השחקן המצליח בתולדות ישראל (ערן לוף)
אגב, הולך להיות פה חיבור מאוד מרגש. אוחנה ייתן לו כבוד שספק אם בניון היה מקבל לו נשאר בחיפה או במכבי ת"א, וזה ריספקט שיהפוך את בניון לטוב יותר, במסגרת הפוטנציאל שעוד נותר ברגליו. אוחנה מכיר את נפשם של השחקנים, בוודאי של הכוכבים. ובניון, איך שלא נסתכל על כך, נותר כוכב.
אין לי מילה אחת רעה להגיד על החיבור האחרון של בניון בכדורגל. לא חושב שצריכה להיות למישהו מילה רעה על כך.
מה דעתך על הכתבה?