1. בשביל מה לחכות עד סוף העונה? יוסי אבוקסיס, לנבחרת, עכשיו. מה שמדהים אצל הווינר הענק הזה, היא העובדה שפילוסופיית האימון שלו היא המשך ישיר לפילוסופיית המשחק שלו. אבוקסיס הוא אומן של דיוק, קיצור טווחים ומינימום נגיעות. אבוקסיס השחקן היה מודע לחלוטין למגבלות המהירות שלו, אבל גם מודע לחלוטין לטאץ' שלו, ולכן הכריח את הסובבים אותו לשחק את הכדורגל שלו.
אלי אוחנה ישב אתמול במעלה היציע במושבה ובטח נזכר איך אבוקסיס הביא אליפות לבית"ר ירושלים בעונה שהוא קרע את הצולבת בתחילתה. הקבוצה הייתה חסרה את הברק של אוחנה, אבל הייתה מלאה ביעילות הזו של תנועה-נגיעה של אבוקסיס. ולכן, מאמן בני יהודה מומחה לניצחונות גדולים מול קבוצות עדיפות בהרבה. הן כשחקן בהפועל ת"א (צ'לסי, מילאן) והן כמאמן (חטאפה, זניט).
המשחק אתמול, בדינמיקה שלו, היה העתק לניצחון של ישראל בפארק דה פראנס, על צרפת, כולל שער ניצחון בדקה האחרונה. לחזור מפיגור, אחרי טעות שיפוט, מול קבוצה שבאה לקחת את המקום הראשון (שמגיע לה) וששיחקה פתוח ומשוחרר, זו אמנות. ואבוקסיס אמן. נבחרת ישראל, במצבה הנוכחי, היא קופי של בני יהודה. אפילו הקהל קצת נגדה. כמו קודמיו, אבוקסיס לא ייקח את הנבחרת לשלב הבא, אבל הוא יעשה תוצאות שלא ימחקו לנו את החיוך גם יומיים אחריהן. גם בלי חיים רביבו בוועדת האיתור, ההחלטה צריכה להיות אבוקסיס.
2. מכבי נתניה רחוקה חמש נקודות מהפסגה, אבל כבר עכשיו אפשר לומר שזו הקבוצה הכי טובה בישראל בעשרת המחזורים הראשונים של העונה. יש לה פחות נקודות כי בניגוד לבני יהודה, היא מתעקשת לשחק את הכדורגל שלה גם מול הגדולות, ולכן היא משלמת ביוקר על חוליה עורפית פחות מוכשרת מהקדמית. אתמול שיחקה נתניה לא נגד קבוצה גדולה, אלא נגד קבוצה טובה. והפועל חיפה לא קבוצה גדולה, כי היא ויתרה מראש על הדומיננטיות מול נתניה. ב"ש, מכבי ת"א ובית"ר לא ויתרו מראש, אבל נתניה לקחה את הדומיננטיות הזו. וכשנתניה משחקת את הכדורגל שלה, היא עונג צרוף.
שחקני מכבי נתניה חוגגים. כשהם דומיננטיים מדובר בעונג צרוף (דני מרון)
הצמד דראפיץ'-ברדה לא רק שלא מגביל את שחקני ההתקפה או מעקר את הקסם שלהם, הוא מקדש אותם. למרות הטעויות של רועי ריינשרייבר, מכבי נתניה הביסה את הפועל חיפה 0:2, ואם דיא סבע היה פחות חושב על תואר מלך השערים, זה היה נגמר גם ברביעייה. מכבי נתניה צריכה להמשיך בדרך שלה ולא לפחד לחשוב בגדול. זה ייגמר באירופה, אבל יכול להיגמר גם בתואר. בהפועל חיפה דיברו השבוע על לסטר, אבל כנראה שהתכוונו לנתניה.
3. ישראל היא המקום היחיד בעולם שבו קבוצה נותנת ליריבה שלה את כל הכרטיסים ומודיעה לאוהדיה שאין לה מה למכור להם. בני יהודה שברה אתמול את שיאי הביזוי העצמי. כסף זה חשוב, אבל כבוד עצמי זה המינימום. מילא ויתרתם על ביתיות בבית שלכם ונתתם לקהל האורח לשלוט ביציעים, אבל איך ייתכן שנוסף לכל, אוהדים שלכם יישארו בחוץ? תרבות ה"כסף הוא חזות הכל" שמחלחלת לכדורגל מכל מיני מאורות אפלות, מתחילה להשתלט עליו. לא פלא שהסתובב אתמול עכברוש על הדשא.
אוהדי בני יהודה. ההנהלה שלהם שברה שיאים של ביזוי עצמי (עדי אבישי)
4. ישראל היא גם המקום היחיד בעולם שיוצאים בו לפגרת שזרוע. לא מכיר עוד מדינות שבאמצע נובמבר מפסיקות פעילות כי צריך להחליף את הדשא. רק בישראל, 24 מעלות בצל, 17 בלילה. המדהים הוא שהמגרשים העמוסים מגיעים לשזרוע הזה עם הלשון בחוץ. מי שבולט בעליבותו הוא המתקן החדש – יחסית – בעכו. נכון שהמשחק אתמול נערך בחלקו באור יום, אבל אי אפשר היה לפספס את ההבדל המהותי בין איכות הדשא במגרשים האחרים לבין העשבייה השוטה והצהובה שעליה התרוצצו שחקני עכו ואשדוד. והמדהים הוא שהמגרש בנתניה עוד אירח העונה 27 משחקים בכל המסגרות, המושבה 33, והמגרש בעכו רק 19. לפטר מאמנים יודעים שם יפה מאוד, אבל לא את הגנן.
מה דעתך על הכתבה?