ריח ההפתעה במשחק בין מכבי ת"א להפועל רעננה עמד באוויר כבר עם קבלת ההרכבים. למרות שרעננה מגרדת מלמעלה את הקו האדום ולמרות שעל הנייר זה נראה כמו משחק קליל למוליכה, שהגיעה למשחק עם שמונה ניצחונות בתשעת המשחקים האחרונים וללא הפסד במשך סיבוב שלם, לעומת רעננה שניצחה משחק אחד בתשעת משחקיה האחרונים.
רעננה עלתה במערך של שלושה בלמים כשעלי קמארה הנפלא (ארחיב לגביו בהמשך) משמש כבלם המרכזי, עם שני שחקני קישור מרכזי, בנימין וניקוליץ' שמעבר להתמודדות שלהם עם באטוקיו ופרץ, היו מופקדים על הקבלה של מיכה כשהוא עוזב את האגף, רועי זיקרי המהיר והחזק בצד שמאל (האגף של מיכה) ואבוחצירה בחוד. קורצקי שילב בחוכמה לחץ גבוה במצבים סטטיים וירידה לשליש מרכזי תוך ויתור על הבלמים במשחק הפתוח.
- גוסטבו בוקולי יעזוב את תפקיד הסקאוט של מכבי חיפה
- גורם בבית"ר ירושלים: ברור שקלאודמיר ימשיך גם בעונה הבאה
מהעבר השני, ג'ורדי נפל למלכודת דבש שהוא הכין לעצמו. מכבי ת"א המשיכה במערך שלושת הבלמים הלא סימטרי שלה כששפונגין מחפה על מיכה כבלם ימני ודוידאדזה פותח על קו שמאל. אבל הרצון של ג'ורדי לעלות בהרכב התקפי (על הנייר), גרם לו לשלב שלושה חלוצים שפשוט דרכו אחד לשני על האצבעות ולא אפשרו לצהובים לבצע מעברים מסודרים מהגנה להתקפה.
ניק בלקמן שיחק כקשר מרכזי מאחורי שני חלוצים שמשחקים במרכז, עטר וקיארטנסון. כשמכבי ת"א הניעה כדור מאחור, בלקמן ממש ישר קו עם שני החלוצים ויחד עם מיכה שדחף גבוה ודוידאדזה שהיה על קו שמאל, המערך של מכבי הפך ל 5:2:3 מבולגן עם פערים גדולים בין החוליות. באטוקיו ופרץ הלכו לאיבוד במרכז ומסרו את עצמם לדעת ללא שום אפקטיביות. באטוקיו מסר 91 מסירות (86 אחוזי הצלחה, נתון סביר) עם רק מסירת מפתח אחת (1.09 אחוז). דור פרץ לא היה רחוק ממנו עם 75 מסירות (92 אחוזי הצלחה) וגם מסירת מפתח אחת בלבד.
ג'ורדי קרויף. סנדל את עצמו (עדי אבישי)
דור מיכה, שסומן בצדק ע"י קורצקי כאיש המפתח והשחקן היחיד במכבי ת"א שיכול להפעיל את החלוצים, איבד שיא עונתי של 16 כדורים, מתוכם ארבעה בחצי המגרש של מכבי, כשמאחד מהם רעננה כבשה את שער הניצחון. רעננה הגיעה סופר מוכנה לכניסות של מיכה שקיבל טיפול אגרסיבי מזיקרי ואמבולה כשקיבל את הכדורים מימין, ומבנימין וניקוליץ' כשנכנס למרכז. העובדה שמכבי ת"א שיחקה ללא עוד קשר מרכזי אמיתי (גולסה, ריקן), הקלה את החיים על הקשרים של רעננה שנמנעו כך מחיסרון מספרי במרכז השדה.
החילופים של ג'ורדי , בעיקר הכניסה של ריקן ודסה (דווקא הכניסה של שוינפלד חנקה את המשחק ועשתה את החיים של רעננה קלים ב-11 דקות הסיום) והעובדה שרעננה הלכה אחורה באופן טבעי במחצית השנייה, הפכו את מכבי ת"א למסוכנת יותר, אבל משחק הקרבה של שחקני רעננה וחוסר הדיוק של שחקני מכבי (21 איומים רק ארבעה למסגרת) אפשרו לרעננה לשמור על היתרון.
המערך ללא דסה וגולסה (אפשר להוסיף גם את ריקן) לא מספיק אפקטיבי. מכבי ת"א איבדה את גורם ההפתעה ששיחק לטובתה בתחילת הסיבוב השני וג'ורדי יאלץ לשלוף שפן חדש מהכובע, שלא בטוח שיש לו, או לפחות לשנות מערכים תוך כדי משחק כדי להפוך את מכבי ת"א לפחות צפויה ויותר מגוונת.
אייל גולסה. בלעדיו המערך לא אפקטיבי (דני מרון)
שני שחקנים שבלטו מעל כולם ברעננה היו רועי זיקרי, ששוב הוכיח שהפריחה שלו בכפ"ס לא הייתה מקרית והפועל ת"א עשו עסקה נהדרת כשהחתימו אותו. זיקרי היה אגרסיבי התקפית – שישה דריבלים מוצלחים מתוך 12, ואגרסיבי הגנתית – שישה חילוצי כדור (אחד מהם הוביל לשער), מדויק בשליש האחרון – שלוש בעיטות וכולן למסגרת ולא פחות חשוב, היה טקטי, מחויב ויצא רק אחרי ששריריו התכווצו לחלוטין אחרי 77 דקות. השני היה עלי קמארה. הגינאי הצעיר, שנתון 97, היה מעל כולם בצד ההגנתי עם 14 חילוצי כדור, שליטה במאבקי האוויר והרבה שקט גם עם הכדור. הוא עדיין לא בלם שלם ויש לא בריחות בריכוז, אבל אין ספק שהוא פוטנציאל גדול ורעננה היא רק תחנה בדרך למקומות גבוהים בהרבה.
המשחק המרכזי של המחזור הפגיש בטדי השומם שתי קבוצות פלייאוף עליון, ביתר ירושלים ובני יהודה. חבל מאוד שבשנת 2018 עדיין משתמשים בענישה שמונעת מקהל להיכנס לאצטדיון. אמנם הקהל של בית"ר הרוויח ביושר את הזימון לבית הדין והאנשים ביציע שממנו נשמעו הקריאות הגזעניות חייבים להיענש בחומרה, אבל להעניש גם את הקהל של בני יהודה, את הקהל הטוב של בית"ר ובכלל את המועדונים שנאלצים לשחק באווירת משחק אימון, לא תורם ולא מרתיע אף אחד.
המשחק עצמו הרגיש כמו עונש במחצית הראשונה. בני יהודה עלתה כרגיל מול הגדולות ב 5:3:2, במטרה להתגונן בשליש המרכזי ולצאת למעברים. ביתר מצידה לא לחצה, ניסתה לתת לבני יהודה לצאת ולשלוט כדי לשבש לאבוקסיס את תכנית המשחק.
יציעי טדי הריקים (דני מרון)
בני יהודה אכן שלטה ב-20 הדקות הראשונות וניצלה עמידה רעה של בית"ר מבחינה הגנתית, בעיקר של שכטר ועזרא. שכטר עמד גבוה מדי ובזוויות לא נכונות וקיווה שהיציאות של תורג'מן ישאירו אותו לבד בהתקפה (ואכן המצב היחידי במחצית הגיע דרך תורג'מן), ועזרא ממש יישר קו עם ההגנה בכדי לקבל את קנדיל, איבד הרבה כוח ולא תרם מאומה בפן ההתקפי. בחלק השני של המחצית הראשונה בית"ר דחפה יותר קדימה, אבל הייתה אנמית והשחקן היחיד שאיים אצלה על השער היה אופיר קריאף.
המחצית השנייה התחילה גם היא בצורה מנומנמת משהו ואז הגיע האירוע ששינה את המשחק. מאור קנדיל, קיבל שני צהובים תוך שתי דקות, השני על נגיעת יד חסרת אחריות 35 מטר מהשער של בית"ר, השאיר את בני יהודה בעשרה שחקנים ואילץ את אבוקסיס לוותר על בלם (עזוז עבר לעמדת המגן) ולעבור ל-4:4:1. ביתר הגיבה מיד עם חילוף התקפי משלה. הכניסה את סילבסטר במקום קונטה ובאה על שכרה עם שער מהיר שהיו מעורבים בו שני הווינרים הגדולים שלה העונה.
שכטר משך אליו ארבעה שחקני הגנה ומסר כדור ענק בסיבוב לקלאודמיר שמקו ה-16 עם עזרה קטנה מתורג'מן, כבש את שער השדה הראשון שלו העונה והתשיעי בסה"כ ושלח את בית"ר למקום השני (השער השני של סילבסטר רק הכניס אותו לעניינים לקראת משחק העונה), נקודה פחות מהמוליכה והאלופה מב"ש, אותה היא תפגוש במחזור הבא למשחק עונה אמיתי עם קהל, הרבה קהל, בטרנר.
מה דעתך על הכתבה?