קיצור תולדות השנאה: היריבות בין מכבי נתניה להפועל ב"ש

מאבק עלייה מתיש, צמיגים מפונצ'רים, תגרות ביציעים, משחק ירידה בלתי נשכח וכמעט 20 שנה של יריבות לא מדוברת. נתניה שונאת את ב"ש וחולמת לקלקל לה את האליפות. זועבי, גזל ונאסר מסבירים למה זה לא יקרה

ארבע שנים לפני שג׳ון אוגו כבש בנתניה את שער האליפות על הראש של מכבי תל אביב, חגגה הפועל באר שבע, באותו מקום, את הישארותה בליגה. במחזור הנעילה של עונת 2012/13 התארחו האדומים אצל נתניה ובסיומו של ערב מטורף נשארו בליגה והורידו את יריבתם ללאומית. "איך זה לקבל שלוש", שרו מאות הדרומיים בדרכם מהיציע למגרש החניה, כשהם מתריסים לעבר בעלי הבית. חמש שנים הסתובבו אוהדי נתניה בתחושה רעה, רבים מהם מאמינים שדווקא הערב יעלה ברגליהם של ערן לוי ודיא סבע ליישר את הדבשת.

שמחת ההישרדות של רביד גזל, אז שכיר בבירת הנגב, הייתה מהולה בעצב הירידה של חבריו לשעבר. בנו של שחקן העבר האגדי, אלברט גזל, השאיר את הסנטימנטים הרחק מהסטופקס. "אני נתנייתי, החברים שלי מנתניה, ובאותו שבוע התכוננתי למשחק הכי חשוב של באר שבע באותה עונה וגם לחתונה שלי. השארתי את הרגשות בצד והתמקדתי במשימה. התנהגתי כמו מקצוען".

בפתיחה גזל החטיא מעמדה קורצת, וביציעים עבר רחש. בהמשך הוא חיפה על ההחמצה בחילוצי כדור וגליצ׳ים מפוארים. "ניצחנו ונשארנו בליגה, ובסיום הקבוצה והאוהדים חגגו כאילו שזכו באליפות", משחזר גזל את הערב הכי טעון בחייו. "אני חגגתי בלב, שמרתי כוחות לחתונה שלי כעבור כמה ימים", הוא מוסיף בחיוך. על השאיפות של אוהדי נתניה לנקום בבאר שבע ולתקוע מוט חלוד בגלגלי כרכרתה סיפרו לרביד יותר מפעם אחת. "יש אנשים בנתניה שמחכים למחזור האחרון ואז להרוס לבאר שבע את האליפות, אבל זה לא יקרה. מגיע לה לזכות באליפות, היא הקבוצה הכי טובה בארץ".

היריבות הלא טבעית והלא מדוברת לא התחילה שם. מהדם הרע שזורם בין המועדונים אפשר היה להקים עוד כמה סניפים של בנק הדם בארץ. הישאם זועבי, שיחק שלוש עונות וחצי בבירת הנגב, קבע שיא כיבושים (17 שערים) באר שבעי ששרד עד היום, לפני שהטיל עוגן בנתניה. בעונת 1998/99 נתניה נאבקה מול באר שבע על אליפות הליגה הארצית, אז ליגת המשנה. זו הייתה עונת הכנה למעבר לליגת העל החדשה ונקבע מראש כי רק אחת תעלה. נתניה וב"ש העמידו תקציבי ענק ורצו ראש בראש לאורך כל העונה שהוכרעה במחזור האחרון.

סתיו אלימלך מול רונן בדש. שם התחילה היריבות (דוד פליגל)
סתיו אלימלך מול רונן בדש ב-1999. שם התחילה היריבות (דוד פליגל)

המאבק היה צמוד והיריבות הלכה והתעצמה. אוהדי נתניה נתקלו באוהדי הפועל ב"ש גם במשחקי חוץ מול אשקלון, קריית גת ובית"ר ב"ש. ההקנטות ההדדיות הפכו לתגרות והשנאה הלכה והתפתחה. כשאוהדי נתניה יצאו ממשחק גורלי בווסרמיל מול בית"ר לקראת תום העונה, רבים גילו צמיגים מפונצ’רים. במשחק העונה בקופסא, כבש זועבי ב-1:1 לפני שב"ש השוותה מפנדל מפוקפק דקה לסיום. "תמיד היו משחקים טעונים בין באר שבע לנתניה כי לשתיהן יש קהל גדול. בעונת 99 נאבקנו ראש בראש, בשבילי זה היה כמו דרבי פרטי. המגרש היה מפוצץ, התמודדו שתי קבוצות ברמה של ליגת על. כבשתי בחצי מספרת, ובאר שבע השוותה מפנדל שעשו על אורן סגרון. בסוף העונה חזרנו לליגת העל, באר שבע חיכתה עוד כמה שנים ואז חזרה בגדול", מסביר החלוץ.

נתניה יכולה לקלקל לבאר שבע?

זועבי: "נתניה קבוצה יוצאת מהכלל, אבל לא יעזור לה כלום. רצונות לחוד ומציאות לחוד. באר שבע היא בטופ של הכדורגל ותזכה באליפות. מהיום אני יכול לברך אותה".

מה התחזית שלך להערב?
"אני מאמין שבאר שבע תנצח, נתניה מקסימום מסוגלת להוציא נקודה".

אבו לאבן. קלקל לנתניה את הכרטיס לאירופה בתוספת הזמן (דני מרון)

באר שבע חזרה לליגת העל שנתיים אחרי נתניה ובמאי 2003, רמי אבו לאבן כבש בתוספת הזמן בווסרמיל, קבע 3:3 וקלקל לצהובים שנלחמו על כרטיס לאירופה. "אז, אלו היו שתי קבוצות דומות שרבו מי יותר גדולה. זה לא המצב היום", מסבירים בנתניה. שנה לאחר מכן, הצהובים ירדו, כשבדרך רשמו הפסד דרמטי בווסרמיל. כשנתניה חזרה, ב"ש הייתה בלאומית והשתיים לא נפגשו חמש שנים שרק העצימו את מיתוס השנאה בין הקהלים. הכל היה ערוך ומוכן למאבק הבא על משימה ממשית.

סיראז׳ נאסר, כיום בהפועל עכו, שיחק ארבע עונות בהפועל באר שבע וסייע לה לנצח במשחק ההישרדות שרמס את כבודה של נתניה למשך תקופה ארוכה. 20 שנה לא ניצחה ב"ש את נתניה בחוץ עד אותו 0:3 מהדהד. מאז, נתניה עלתה, ירדה, התפרקה וחזרה בגדול, אבל ב"ש רק עולה. היום, כשהיא על סף אליפות שלישית ברציפות, קל לשכוח שלפני חמש שנים הפרויקט של אלונה ברקת ניצב 90 דקות מירידה ללאומית.

הנה זכרונותיו של הקשר קל הרגליים מאותו משחק: ״באנו כקבוצה קטנה שנלחמה על החיים שלה. אלישע לוי אימן אותנו, ונתניה הייתה עם שחקנים לא פחות טובים מהיום, כמו פיראס מוגרבי ועומרי בן הרוש. ידענו שחייבים רק ניצחון כדי להישאר בליגה. התחלנו את המשחק כשנתניה החמיצה ממצב בטוח. ואז עלינו ליתרון משער של דובב גבאי. אני כבשתי את השני, בכדור חופשי. למחצית ירדנו ביתרון של 0:2, ואלישע אמר לנו בהפסקה שזה לא נגמר עד שזה נגמר. דובב כבש את השלישי, ונשארנו סופית בליגה. שיחקנו כדי להישאר, לא כדי להוריד את נתניה. בסיום כאב לי על פיראס ועל אחמד סבע, אבל זה הכדורגל. חגגנו כמה דקות על הדשא, הייתה שמחה של לחץ שהשתחרר. מאותה נקודה באר שבע פרצה קדימה והפכה לקבוצה גדולה. אני שמח בשמחתה ועוד יותר מזה שהאוהדים מתייחסים אליי כמו שחקן בית. נתניה עכשיו קבוצה חזקה, אבל באר שבע חייבת לנצח הערב ותחזור עם כל הנקודות הביתה".


"שיחקנו כדי להישאר, לא כדי להוריד את נתניה" (דני מרון)

בנתניה לא שוכחים. אמש באימון, הגיעו קרוב ל-400 אוהדים והדליקו את השחקנים עם שלל תופים ורימוני עשן. המאבק על הכרטיס לאירופה לא מעניין אותם, רק היריבות עם ב"ש והחלום להגיע למשחק עם משמעות בטרנר במחזור האחרון. "תתנו מלחמה ואת כל כולכם כדי להרוס להם את האליפות", נכתב בהודעות שקיבלו שחקני נתניה מאוהדי הקבוצה בוואטסאפ ובפייסבוק. חלק מהשחקנים קיבלו תמונות עם השלט מעונת הירידה לפני מספר שנים אשר נתלה ביציעי ב"ש: "תראה בני, פה הורדנו אותם ליגה", תוך כדי צירוף הבקשה: "הם לא ינצחו אותנו העונה, תזכירו לכל השחקנים את השלט הזה". הערב, יירשם עוד פרק ביריבות.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי