משחקי הכס: הרצפים הארוכים בתולדות הדרבי התל אביבי

ערן זהבי, פואד
ערן זהבי, פואד | עדי אבישי

הפועל ת"א תפגוש מחר (שני ב-21:00) את מכבי ת"א לאחר עשרה דרבים רצופים שנצבעו בצהוב. עמיקם נזכר בחמשת הרצפים הקודמים שבהם רק קבוצה אחת שלטה בעיר ותוהה מתי יזכו האדומים לשבור שוב את השטף

(גודל טקסט)

במוצאי שמחת תורה יחזור לליגת העל הדרבי התל אביבי (הפעם בנתניה), וזה המקום להזכיר שהפועל ת"א סופרת כבר בכל המסגרות עשרה משחקים ברציפות ללא ניצחון מול היריבה העירונית – מאז 26 באפריל 2014, אז ניצחה 1:3. ארבע השנים וחצי האלה כוללות גם עונה אחת בלי דרבי בכלל, כך ששם בטח מתפללים לעצור את השטף ולשים קץ להגמוניה – הזמנית, כמו מאז ומתמיד במשחקי דרבי – של הצהובים.

זו לא הפעם הראשונה שאחת משתי הקבוצות יצרה רצף אדיר שכזה. זה קרה עוד חמש פעמים מובהקות בעבר הרחוק והקרוב. אז כרונולוגית, הנה לכם השנים הטובות של כל קבוצה בדרבי.

12 משחקים צהובים – 19.1.57 עד 27.1.62
חמש שנים בדיוק – שכללו גם אליפות וגביע להפועל ת"א – לא הצליחו האדומים לנצח את הצהובים, וזה עוד בעידן שבו מכבי ת"א החלה לרדת מגדולתה עד כדי מאבקי ירידה. היו שם 12 משחקים בסך הכל: תשעה משחקי ליגה, שמינית גמר גביע מ-1958 בו ניצחה מכבי 0:1 וחצי גמר טורניר סוכות בו ניצחה מכבי 1:3. זה כולל גם משחק בגביע תל אביב שפוצץ במצב של 0:1 להפועל, לאחר שאלה סירבו לקבל פסיקת פנדל נגדם.


הצהובים חוגגים את ה-1:4 בגביע הטוטו על היריבה העירונית (דני מרון)

ואז הגיע הדרבי ששבר את הרצף. המשחק התקיים באצטדיון המכביה, כיוון שבלומפילד היה בהקמה (נשמע מוכר?) והמשחק נדחה במספר שבועות. הפועל עלתה ליתרון כפול תוך 20 דקות מצמד של דניאל דניאלי, ולמרות החמצות של שחקני מכבי, כבשה שערים קצת מוזרים. עם השדרה של עונת האליפות – חודורוב-לבקוביץ'-טיש-רוזנבוים – היה לה יתרון מול קבוצה בינונית מאוד של מכבי. רחביה רוזנבוים סגר עניין בדקה ה-75 כשקבע 0:3 ותל אביב – לראשונה זה 1,834 ימים – שוב נצבעה אדום.

 ואז הגיע שבתאי לוי – 5.6.76 עד 29.11.80
שני הניצחונות שפתחו וסגרו את הרצף של מכבי הם דווקא מהגדולים בתולדות הפועל ת"א בדרבי. בראשון – אחרי שער ניצחון של שייע פייגנבוים, מחזור לסיום – ניצלה הפועל מירידה ושלחה את מכבי לשבת אחרונה מלווה פחדים מנשירה לליגה הארצית. אחר כך הגיעו שמונה משחקים רצופים בהם מכבי לא הפסידה, ואז הגיע הדרבי ההוא של עונת 1980/1.

הגול הראשון של הפועל עוד היה גול נורמלי, של אמיר ליברמן, אבל אז הגיע וולה של שבתאי לוי, עדין במחצית השנייה, שהוציאו מהשדר יורם ארבל שני משפטי קאלט: "עמדת השידור כאן רועדת כי מישהו מרעיד אותה" וכמובן: "הבה נגילה לשער כזה". "שאבי" הספיק עוד לחלוף על פני מוישל'ה מרכוס כדי לקבוע 0:3 מהדהד. "חמש שנים חיכו בהפועל ליום הזה", הייתה הכותרת הראשית במוסף הספורט של "מעריב".

"פניהם החיוורות של שחקני מכבי בתום המשחק דיברו יותר מכל על המפלה שהונחלה להם, שהיתה הרבה יותר מאובדן יוקרה במשחק דרבי רגיל", כתב אז בסקירתו א.טבק.

הילד ענק – 2.12.78 עד 13.10.84
זה היה רצף בלתי אפשרי עבור מכבי – 13 משחקים רצופים בכל המסגרות ללא ניצחון בדרבי. הרצף התחיל אחרי הניצחון בדרבי הגשם בשלהי 1978, עם השער המרהיב של אבי כהן שלמעשה שלח אותו לחתימה בליברפול, והסתיים אחרי כמעט שש שנים (!) לאחר מכן. ל-11 משחקי הליגה בהם לא ניצחה מכבי נוסף גם גמר הגביע ב-1983 עם שער היד של גילי לנדאו וגמר גביע לייבו מ-1981 שבו ניצחה הפועל 0:1 משער של יעקב בוזגלו, אז בעצמו ילד ענק.
ואז הגיעה ההצגה הכפולה בבלומפילד של 13 באוקטובר 1984, ההצגה הכפולה הכי גדולה בתולדות מקדש הכדורגל היפואי. במשחק הראשון פירק אלי אוחנה לבדו את האלופה מכבי חיפה, עם שלושער במחצית הראשונה. המשחק השני היה הדרבי.

"שש שנים שבעו אוהדי מכבי ת"א מרורים", כתב אז ישראל רוזנבלט ב"מעריב", "כל ההישגים השונים שרשמה הקבוצה לזכותה במהלך שש שנות רזון אלו בטלו בששים, נוכח שרשרת הכישלונות המתמשכים בזירה היוקרתית מכולן – הדרבי של תל אביב. שש שנים דמם יציע הצהובים מספר 11 נוכח מצהלות אדומי יציע מספר 7. אבל השבת נפל דבר בתל אביב. הצבע האדום פינה בבושת פנים מקומו לזברות המפוספסות של מכבי, שחגגו ניצחון מוחץ של 0:3".
מיקי בן שטרית, שהגיע בקיץ ההוא משמשון תל אביב, היה גיבור המשחק. צמד שלו, אחד ממש לפני המחצית, חיסלו את הפועל. שער נוסף של אלון נתן, דקה לסיום, הפך לחגיגה. תל אביב שוב צהובה.

קז'ימיש מוסקאל, זוכרים? 29.12.90 עד 15.10.94
זה הרצף ההגמוני הכי גדול בתולדות הדרבי, רצף שמכיל בתוכו גם שינוי הגמוני בולט: הפועל ת"א חזרה מהליגה הארצית למציאות שבה אברהם גרנט קיבל את מכבי ת"א ועשה ממנה קבוצה מוחצת. הרצף כלל 16 משחקים רצופים בהם הפועל לא הצליחה לנצח בדרבי, ולרוב גם הפסידה, החל מניצחון בגביע הטוטו (שער ניצחון של יובל פילוס) בעונה האחרונה לפני גרנט, ועד לניצחון מפתיע באמת שהגיע בעונת 1994/5.


הדרבי שהראה סימנים של שינוי תקופה. שורה אובארוב (עדי אבישי)

עד אז היו עשרה דרבים בליגה, גמר גביע, משחקים ברבע גמר גביע המדינה ובגביע הטוטו. מקבץ מטורף עם הפרש שערים עצום. אבל אז הגיע המשחק ההוא ברמת גן: הפועל הדהימה עם 0:2 עד להפסקה (צמד של שגיב אליהו), אבי נמני השווה לבדו ל-2:2 וזאת אחרי שבתווך הורחק ניר קלינגר, ואז הגיע גול של הקשר הפולני קז'ימיש מוסקאל (כשהכדור מושחל בין רגליו של שוער מכבי, שורה אובארוב), ואחריו שער רביעי של אלון אופיר, חמש דקות לסיום, שקטע רצף של חמש שנים ללא ניצחון ליגה בדרבי וכמעט ארבע שנים ללא ניצחון בדרבי בכלל.

הדרבי של ה-2:4 נכנס לתודעה לא רק כדרבי שעצר שטף, אלא כדרבי שהתחיל להראות סימנים של שינוי תקופה. מכבי זכתה באליפות באותה עונה ובדאבל אחריה, אבל אז פסקה. הפועל נכנסה לעידן ניהולי חדש ושינתה את התמונה – עד עידן מיץ' גודלהאר.

ההגמוניה האדומה האחרונה – 9.3.08 עד 5.3.12
השליטה האחרונה של הפועל ת"א בדרבי כוללת עשרה משחקי ליגה רצופים. צריך לסייג ולומר כי באמצע התקופה הזו ניצחה מכבי בגביע הטוטו ב-2010 בתוצאה 0:3, אבל זה קרה מול הרכב משני של הפועל, שהייתה אז בטירוף של שלב הבתים בליגת האלופות.



שכטר, ורמוט ואניימה. עשרה משחקי דרבי רצופים בליגה בהם הפועל שלטה (דני מרון)

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי