בית"ר ירושלים, שנמצאת בסערה מתמדת מתחילת העונה, עברה עוד שבוע מטלטל, כשאחרי המשחק באשדוד, מאמנה גיא לוזון סיים את דרכו בקבוצה. במהלך השבוע בעיקר התעסקו בקבוצה בזהות המאמן הבא ולמשחק הגיעה ביתר כשעל הקווים עומד עוזר המאמן, דוד מרטן. התוצאה ידועה.
היריבה שחיכתה לבית"ר בטדי מייצגת ניגוד קיצוני מבחינה מקצועית לקבוצה מהבירה. בני יהודה היא אחת הקבוצות המאומנות והשיטתיות בליגת העל. יוסי אבוקסיס הוא הסמכות המקצועית האבסולוטית, הוא שולט בקבוצה, מקדם שחקנים, מוכיח בכל שנה, כולל בתקופתו בבני סכנין, שהשיטה והסדר חשובים לא פחות אם לא יותר מרכש כזה או אחר.
בית"ר, שהגיעה למשחק כשהיא סוחבת את כל הליגה על הגב, עם רצף של תשעה משחקים ללא שער נקי ועם רקורד הספיגות הגבוה בליגה, פתחה במערך 4:4:1:1 התקפי. מרטן המשיך עם טל בן חיים במרכז ההגנה, למרות שהאחרון מציג יכולת מאכזבת מתחילת העונה, מה שהשאיר את טל כחילה על הספסל. קריאף המשיך לפתוח בעמדת המגן הימני, גם אחרי המשחק באשדוד שבו התקשה מאוד בעמדה זו, הזרה לו.
שני זרים ערכו בכורה בהרכב בית"ר. ברונו איבה, שהגיע מעכו, הועדף על דויד קלטינס והחליף את טיירה הפצוע, וארון אולנארה (או אהרון, השם שכתוב על גב חולצתו), שחקן שיכול להיות שובר שיוויון בליגה שלנו, החליף את סילבסטר בחוד ההתקפה. אם נוסיף לאלה את ורד ווארן, נבין שבית"ר למעשה העלתה הרכב עם מעט מידי שחקני הגנה בכושר סביר, שמי שאמור למנוע מאבקים ישירים בין מרכז ההגנה הבעייתי לשני החלוצים המהירים של בני יהודה הם איינבינדר ואיבה, שמעולם לא שיחקו ביחד.
אבוקסיס. בני יהודה שלו חאת הקבוצות המאומנות בליגת העל (דני מרון)
אבוקסיס עלה כהרגלו עם מערך 5:3:2 הגנתי, שהופך ל-3:1:4:2 בשליש האחרון. הציר המרכזי של בני יהודה מחזיק אותה ונותן לה את העוצמה הקבוצתית: זובאס היציב והטוב בשער; קוויאר כבלם מרכזי, שלא ברור עד הזוי השחרור שלו מבית"ר בתחילת העונה (הרווח כולו של אבוקסיס ושחקני בני יהודה); איסמעילה סורו, שעשה העונה קפיצת מדרגה משמעותית והפך לאחד הקשרים האחוריים הטובים בליגה; וירדן שועה, אחד משני הכישרונות הישראלים הגדולים ביותר בשנתון 99', בחוד ההתקפה.
בית"ר, כצפוי, החזיקה יותר בכדור אבל לא הראתה רעיונות התקפיים בשליש האחרון, לא הצליחה לייצר יתרונות מספריים בשום אזור במגרש ומצד שני גם נותרה חשופה הגנתית, בעיקר באזורים שבין בן חיים לקריאף. מנגד, בני יהודה עלתה בטוחה בעצמה, התגוננה היטב והראתה את כל הרפרטואר ההתקפי שלה (וזה ממש לא רק מתפרצות) מול משחק ההגנה הרך עד לא קיים של בית"ר.
המהלך של השער הראשון החל בהוצאת כדור אחרי עבירה ליד קו מחצית המגרש בצד ימין, והסתיים אחרי שבע מסירות עם הגבהה נהדרת מצד שמאל של בלטסקה לסיום של שועה. השער השני היה שער קלאסי של שני החלוצים, כששועה מנצח את בן חיים במאבק הגובה ומחליק כדור לצ'יבוטה שכבש באלגנטיות מול גורש. השער השלישי הגיעה ממתפרצת נפלאה, שהתחילה במסירה של ורד שנחטפה ע"י עזוז 30 מטר מהשער של בני יהודה, עברה דרך
שלושת הקשרים, הגיע לצ'יבוטה אחרי מסירה מושלמת של חזיזה והסתיימה אחרי 13 שניות ברשת של גורש.
סגל לא מאוזן. ערן לוי בבית"ר ירושלים (דני מרון)
אז נכון, שני השערים האחרונים הובקעו מול עשרה שחקנים ועדיין, בני יהודה היא פשוט קבוצה מרעננת שתענוג לצפות בה. דולב חזיזה עם שער ובישול של קשר מרכזי ענק, בלטקסה עם שני בישולים, אשכנזי וסורו שלא מפסיקים לרוץ, לחלץ ולעבוד, שי קונסטנטין שמשכיח לחלוטין את מאור קנדיל, שהיה אחד משחקני העונה בעונה שעברה.
בית"ר עוברת עונה קשה. אם בני יהודה היא קבוצה מאומנת שיש סביבה הרבה שקט, בית"ר היא, כמאמר ג'ורג' קוסטנזה בפרק המיתולוגי של סיינפלד, "is the complete opposite". בית"ר תמנה כנראה השבוע מאמן חדש, אבל אם המאמן הזה לא יקבל גב מקיר לקיר ולא יהיה הקול המקצועי היחיד והבלעדי, אז גם לו יהיה קשה מאוד לעמוד בציפיות של האוהדים.
לבית"ר יש סגל לא מאוזן בעליל. מחד, שחקני התקפה מוכשרים עם הרבה פוטנציאל וגיוון; ומנגד, שחקני הגנה שנמצאים הרבה מעבר לשיאם ועם ביטחון עצמי ירוד. המשימה הראשונה של המאמן תהיה למצוא את שיטת המשחק והאסטרטגיה, שתגשר על הפער הזה בסגל; משימה קשה, אך בהחלט אפשרית. בכל מקרה, יש למאמן הנכנס סיבה אחת לפחות להתעודד – מבחינת בית"ר, יותר גרוע כבר לא יכול להיות.
מה דעתך על הכתבה?