תוצאות
אחרונות
תוצאות אחרונות
לתוצאות נוספות

מה אתם רוצים מניר קלינגר? הוא עשה קריירה מאופורטוניזם

הפועל חיפה - מכבי תל אביב 3:1
איינבינדר לקח אחריות על המצב בבית"ר ירושלים – והורחק. המאמן הסביר שאי אפשר לשבור את הפועל חיפה – וברח. קבוצת כדורגל, התברר שוב, צריך לבנות מלמעלה. רוטהולץ, הטור השבועי
בשורה התחתונה, דן איינבינדר לקח אחריות על מצב קבוצתו לאחר שזו פיטרה את מאמנו. הוא דיבר בשמו ובשם השחקנים. הוא עשה זאת כשחקן בכיר של המועדון שמזוהה איתו: כולנו צריכים להסתכל במראה, אמר, כולנו אשמים בתוצאות, כולנו צריכים להעלות את רמת המחויבות ואת היכולת, לכבוש יותר ולספוג פחות. איינבינדר לקח אחריות טוטאלית. מעל השחקנים, רק השמיים.

זה קורה לא פעם לשחקני כדורגל. פתאום הם נעמדים על רגליהם ולוקחים אחריות. תמיד צריך לבחון את עיתוי הווידוי. הוא מגיע רגע אחרי שהמאמן שלהם מפוטר. הם עושים זאת משום שכללי הטקס מחייבים אותם, כי כך זה מקובל, מעין אקט של ניחום אבלים. גיא לוזון אמור להרגיש טיפה יותר טוב לאחר ששמע ששחקניו לקחו אחריות. ואם זה גורם לו להרגיש טיפה יותר טוב אז למה לא.

איינבינדר לוקח אחריות שאין בצדה סנקציה. לקיחת אחריות חיסלה קריירות כשהייתה בצדה סנקציה. את איינבינדר היא בונה, היא הופכת אותו לפנים של המועדון, היא מדגישה את המרכזיות שלו. היא מיטיבה גם עם השחקנים. הם נושאים תווית של פרזיטים על פי רוב, וכשהם לוקחים אחריות הם נתפסים קצת פחות פרזיטים. כמה ימים אחרי שאיינבינדר לקח אחריות בשמו ובשם חבריו, הוא נזרק מהמגרש בדקה ה-30 והשאיר את הקבוצה שלו בעשרה שחקנים כדי להישחט על ידי בני יהודה בטדי.


איינבינדר לא צריך לייסר את עצמו ואת חבריו לקבוצה. בשום מצב הם לא נושאים באחריות. הם רק חומרי גלם בידיים של מקבלי ההחלטות. אלה יוצרים את המסגרת בה השחקנים משחקים והיא זו שתקבע איך הם ישחקו. זה מוכח שוב ושוב בכל הרמות. שחקנים במסגרת אחת אינם אותם שחקנים במסגרת אחרת. אותם פרצופים, אותם שמות, אבל שחקנים אחרים. שכטר נחשב בחיפה למת קליני. נדרש שוק חשמלי כדי לעורר אותו ולהשיבו לחיים. היום הוא מוסיף אלמנטים ומשכלל את מיומנויות המשחק שלו במכבי תל אביב.



אחריות שאין בצידה סנקציה. אינבינדר (צילום: אודי ציטיאט) 

שחקנים לא מקבלים החלטות שקובעות את רוח המועדון ואת הסטנדרטים שלו. אין להם השפעה על האווירה במועדון, הם רק משקפים אותה. הם לא אחראים גם על האווירה בחדר ההלבשה שלהם. גם היא נגזרת מלמעלה. עוד לא ראיתי חדר הלבשה טוב בקבוצה מחורבנת. למאמנים ולמנהלים בדרגים שונים של המועדון יש השפעה גדולה משלהם, אבל גם אלה הם בסופו של דבר חומרי גלם שמגיבים להחלטות הבעלים ולרוח שיורדת מהם.

ויצ'אי סריואדהאנהפראבה, הבעלים התאילנדי של לסטר, נספה לפני כשבוע כשמסוקו התרסק. הוא רכש את לסטר באוגוסט 2010. בשמונה שנותיו במועדון הפך אותה מקבוצה נידחת, משמימה ודהויה לסיפור קסום. לסטר תחתיו הפכה מודל לקבוצות קטנות - ניהול רב השראה יכול לתת טעם אחר לקיום שלהן. איזו קבוצה קטנה לא חושבת על לסטר כשהיא אומדת את סיכוייה. זו הייתה הרוח שוויצ'אי יצק למועדון, התרבות הארגונית שהנחיל, שאפשרו ללסטר לזכות באליפות עם קלאודיו ראניירי ולהוריד את ג'יימי ורדי מהפיגומים ולהפוך אותו לשחקן נבחרת אנגליה. תרבות ארגונית שבעלי חזון מייצרים גורמת לקבוצותיהם להיראות כך או אחרת. הם קובעים את הסטנדרטים שמשקפים את חזונם ומכפיפים אותם למועסקים שלהם.

אני לא מוצא מי שמשקפת את סדר הדברים הזה יותר מיובנטוס. משפחת אניילי קובעת את הסטנדרטים של המועדון מ-1923. כל אניילי שמכהן כנשיא המועדון מחויב לסטנדרטים של קודמיו, כל מי שדורך במועדון - מנהל עסקי או מקצועי, מאמנים, מגלי כישרונות, שחקנים - מחויב לסטנדרטים שנקבעו עשרות שנים לפני שנולד. הם מוכתבים ונשמרים על ידי איזה אניילי שמשקיף על המתרחש מגבוה ורואה את שחקניו פעם בשנה, באירוע השנתי שהוא עורך בווילה שלו בטורינו שאליו מוזמנים גדולי יובה לדורותיהם.

ביובה אין שאלה מי נושא באחריות. התרבות הארגונית שאניילי מכתיב מתבטאת בבחירות שהמועדון שלו עושה. יובה תאסוף את אלגרי אחרי שמילאן שלחה אותו, היא תחתים את טבס ופירלו אחרי שכל הגדולות ויתרו עליהם. רק מתוך מחשבה שאצלה הם ייראו אחרת ויפיקו מעצמם יותר. וזה קורה פעם אחר פעם לאורך עשרות שנים.


הפך את לסטר למודל. ויצ'אי סריואדהאנהפראבה 

גם בכדורגל הישראלי קיימים כמה בעלי שליטה שקבוצותיהם משקפות את חזונם לאורך השנים. באר שבע של ברקת משקפת את החזון שלה שהוא שונה במידת מה מהחזון של אלי זינו או מי שקדם לה שם. גולדהאר יושב בטורונטו, אבל הסטנדרטים שלו מחייבים גם כשהוא מנותק מקבוצתו. קריית שמונה משקפת את חזונו של שרצקי, פתח תקווה את זה של הלוזונים, רעננה את מה שאשר אלון מדמה, מכבי חיפה את מזגו של שחר. גם לגבי חיפה אין שאלה מי אחראי.

יואב כץ מתהלך בינינו כבר כ-15 שנים כבעלים של הפועל חיפה. הוא הבעלים, הוא האסטרטג, הוא זה שמקבל את ההחלטות, הוא בעל החזון. עוד לא פגשתי אדם אחד בכדורגל הישראלי שיודע להגיד מהו החזון של יואב כץ, איזו קבוצה הוא רואה לנגד עיניו, איזו תדמית הוא רוצה למועדון שלו. ההתרשמות הרווחת היא שכץ פשוט מתגלגל משנה לשנה, ממשבר למשבר. הוא מגיב למשברים שאותם הוא יוצר במו ידיו.

מה הוא עשה שם שגרם לכל מה שנבנה לפני שנה להיעלם תוך כמה מחזורים? קבוצה שנראתה במחזור הראשון כמו מועמדת פוטנציאלית מגיעה מפורקת למחזור השמיני ומצריכה בנייה מחדש.  "חשבו שהפועל חיפה תתפרק ותהיה שק חבטות, אבל זה לא יקרה. אנחנו ממשיכים באותה הדרך, הרוח של הפועל חיפה לא נשברה", אמר ניר קלינגר רק לפני חודשיים לאחר שבאר שבע רוקנה אותו משחקניו. כך הוא הרגיש אז, הוא האמין בזה. אבל כץ הריח משבר. הנחיריים שלו התרחבו.


מגיב למשברים שהוא יוצר במו ידיו. יואב כץ

תחום העיסוק שקלינגר שורד בו חף מעקרונות ועירום מערכים. אין בו כללים, אין מוסכמות, בטח לא קולגיאליות. קלינגר הוא האחרון שאפשר לצפות ממנו להניף את הדגלים האלה. הוא אופורטוניסט, הוא היה שחקן אופורטוניסט, הוא עשה קריירה מאופורטוניזם. קלינגר לא היה קפטן משום עקרונותיו וערכיו, אלא בשל רוח הקרב שלו שאופורטוניזם היה מרכיב עיקרי שלה. קלינגר לא יניח להזדמנות לחלוף על פניו רק משום שאינה תואמת את האתיקה שלו.

 


כץ השתלט על הפועל חיפה ב-2004. קלינגר היה אז בראשית דרכו כמאמן ראשי. בשתי העונות הראשונות שלו כמאמן הוא לקח אליפות וגביע והוביל את קבוצתו לשלב הבתים של ליגת האלופות. את כל זה עשה תחת הרציקוביץ'. לוני בלט בזרותו כפי שכץ בולט. בשני המקרים, גם אצל הרציקוביץ' גם אצל כץ, קלינגר פעל בסיטואציות כאוטיות ובשני המקרים הם הוציאו ממנו את הטוב ביותר שיש לו לתת. גם קלינגר הוא בסופו של דבר חומר גלם שמושפע מסביבתו ונראה שבמקרה שלו חריגותם של מקבלי ההחלטות איכשהו שירתו אותו, הוא פרח בתוך הכאוס שהתקיים סביבו. מההיבט הזה בית"ר תפורה עליו.
מעריב
ברשתות החברתיות
כל הזכויות שמורות לצ'רלטון בע"מ