למרות הניצחון: רוב שחקני באר שבע עדיין לא מספיק מחויבים

בן שהר
בן שהר | דני מרון

האלופה הציגה חלוץ נהדר, שני קשרים מעולים שיורקים דם על המגרש ומליקסון אחד. אבל היו גם תמרורי אזהרה שעלולים לעלות ביוקר מול בית"ר. שרון ניסים מנתח

(גודל טקסט)

בשבוע שעבר הזכרתי כאן כמה קשה להפועל באר שבעי לעשות מהפכים ו/או להתמודד עם ספיגת שערים. ברק בכר דיבר על כך כל כך הרבה פעמים במהלך השבוע והנה, אתמול האלופה סוף-סוף הצליחה לעשות מהפך במשחק שאם הייתה מפסידה, כנראה לא הייתה ממנו דרך חזרה. האם מכאן תבוא הבשורה? לא בטוח.

תבנית המשחקים של באר שבע, גם בבית וגם בחוץ, נראית די דומה בשלב הזה. הקבוצה פותחת משחקים בצורה סוחפת, מצליחה להגיע ל-3-4 מצבים טובים לכיבוש שערים ב-20 הדקות הראשונות של המשחק, אבל בדרך כלל לא מצליחה לכבוש. ואז, אחרי חצי שעה של משחק לערך, יש ירידה גדולה ביכולת עד המחצית והיעדר יכולת לייצר מצבים. הדפוס הזה חוזר על עצמו בתחילת המחצית השנייה, עם פתיחה טובה, מצבים לכיבוש שער – ושוב ירידה.
זה בדיוק מה שקרה לבאר שבע גם אתמול, במשחק שנראה בשלבים מסוימים כמו תעתיק מושלם של משחק ההפסד נגד מכבי נתניה. 

למרות הניצחון, בבאר שבע חייבים לתת את הדעת על כמה נקודות חשובות: ראשית, פרט ל-20 הדקות הראשונות בהם באר שבע לחצה והייתה נמרצת, ברוב דקות המשחק הפועל ת"א הייתה הקבוצה הנחושה יותר על המגרש; ראשונה לכל כדור, נותנת את הגוף בכל מאבק ומצמצמת מאוד את פערי האיכות בין שתי הקבוצות.

 

נהוג לחשוב שקבוצה שמחזיקה בכדור יותר ומניעה אותו גורמת ליריבה להתרוצץ אחרי הכדור הרבה יותר, ולכן הנתון של המרחק הכולל של המתגוננת גבוה יותר. בשבת, מכבי ת"א הייתה סופר דומיננטית מול בני סכנין שכמעט לא החזיקה בכדור, אך נתוני המחצית מראים שלמרות זאת הצהובים עדיין גמעו מרחק גדול יותר מנציגת המגזר. באר שבע, לעומת זאת, החזיקה בכדור כמעט 60% מהזמן, אך פיגרה במרחק הכולל שגמעו שחקניה. ההסבר לכך פשוט: רמת ההשקעה, הנחישות והרצון של שחקני באר שבע עדיין אינם ברף הנכון, הם עדיין משחקים בתחושה שלפחות בטרנר הדברים בסוף יסתדרו.

העונש הגיע בדמות השער של הפועל ת"א, שהייתה בהחלט ראוייה לו. כדאי שבכר וצוותו יראו לשחקנים שוב ושוב את שער הספיגה, ההפקרות ההגנתית במישור הקבוצתי הייתה בולטת. איך ייתכן שהפועל תל אביב מגיעה להתקפה של 4 על 4 כשהפער בין חוליית ההגנה לקישור של ב"ש כל כך גדול? על אף שההתקפה של הפועל תל אביב כמעט נתקעה, העזרה מהקישור הבאר שבעי בוששה להגיע ושחקנים פשוט לא ירדו להגנה. זה סימן אזהרה בולט בעניין המחויבות והרצון.

למרות זאת, ישנם כמה שחקנים שבהחלט השקיעו אמש את כל כולם ואמורים לשמש דוגמא לחבריהם: שני קשרי האמצע, אוגו וסאבו, פשוט יורקים דם על המגרש. אוגו הוא לוחם אמיתי, כזה שבעיניי ראוי לקבל אפילו את סרט הקפטן כשמליקסון וצדק לא על המגרש. לסאבו לקח קצת זמן, אבל 
הוא הופך בהדרגה לתואם הובאן על המגרש: מחוייב מאוד, רץ ללא הפסקה (המוביל הקבוע של הרצים בב"ש), עם יכולות התקפיות ובעיטה אדירה. אתמול סאבו גם הוסיף לשהר מסירה גאונית במחצית הראשונה, והראה עד כמה הוא מגוון ביכולותיו.


מחויבות זה הוא. מליקסון (דני מרון)

רוצים מחויבות? תגידו מליקסון. נכון שממנו דורשים כמובן גם את הברק וכרגע הוא לא מצליח לייצר יציבות בתחום הזה, אבל חדי העין בוודאי הבחינו בכך שהקפטן הבאר-שבעי, שחגג יומהולדת, כמעט ולא מזיז את יד שמאל במהלך המשחק. למרות הפציעה והכאבים, מליקסון לא עשה לעצמו הנחות ולפחות בשני מקרים המחוייבות שלו עצרה התקפות מתפרצות של הפועל ת"א.

בן שהר שוב הוכיח אתמול שהוא החלוץ הבכיר של הפועל באר שבע, ובפער גדול. צמד שערים שלו היה רק הבונוס, אבל מעל הכל אתמול ראינו שהר מחוייב כפי שלא ראיתי אותו כבר הרבה זמן. המאבקים הפיזיים הבלתי מתפשרים שלו עם בלמי הפועל ת"א לכל אורך המשחק והלחץ שהוא מפעיל הם נכס צאן ברזל. וכן, כששחקן נותן את כל כולו על המגרש, הדברים מסתדרים לו גם מול השער. עם זאת, שהר חייב לשפר את אחוזי ניצול המצבים שלו. במחצית הראשונה הוא הגיע לשלושה מצבים מצויינים לכיבוש, אבל החמיץ. אם יבקיע את ההזדמנויות הללו, בתחילת משחקים, שהר יעניק ביטחון לכל הקבוצה ויתרום עוד יותר להפועל באר שבע. 

לא כל שחקן יודע לקום מהספסל ולהיות דומיננטי. אתמול ראינו את האסלביינק מצטרף לעניינים כמו שד, ומשפיע מיידית על המשחק. לחנן ממן הרבה יותר קשה להשפיע כרגע כמחליף, אבל אתמול הוא הוכיח שהוא לא שכח לשחק כדורגל. ממן עדיין לא מספיק חד כי לא זכה למספיק דקות משחק. אתמול הוא הגיע למצבים שבעונה שעברה היו מסתיימים ברשת בקלות.  בכר צריך תמיד שיהיה לו מישהו בספסל שיודע להיכנס ולהיות דומיננטי, גם אם קוראים לו האסלביינק.

מחמאה לסיום: השער השני של באר שבע העניק לנו הצצה לפוטנציאל שקיים בחלק הקדמי של הקבוצה. בפנטזיות של אלונה ברקת, כך אמורה להראות ההתקפה של באר שבע, עם משחק צירופים מהרמה הגבוהה ביותר, שהוביל לשער מצוין.

האדומים עולים לטדי במחזור הבא, למשחק חוץ נגד בית"ר ירושלים, בידיעה שהגיע זמן לנצח במגרש שלא נקרא "טרנר".

* עוד באותו נושא:בן שהר עשוי לעבור לאירופה בינואר הקרוב 

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי