כשהנפש פצועה גם היכולת הפיזית נפגעת, כל ספורטאי יודע לדקלם את האמרה "נפש בריאה בגוף בריא". התבוסה למכבי תל אביב הייתה עוד נקודת שפל בהפועל באר שבע של העונה הזו וללא ספק השפיעה עוד יותר על היכולת המנטלית הלא מבריקה של האדומים מבירת הנגב. אם לפני שבוע כתבתי כאן שבאר שבע מגיעה למפגש עם מכבי תל אביב כמו בעידן אלישע לוי, נדמה לי שהמחצית שנייה אתמול החזירה את הקבוצה עוד שנה אחת לאחור לעונה שבה היא שרדה רק במחזור האחרון, אבל זה לאו דווקא דבר רע.
באר שבע של המחצית השנייה שיחקה כדי להשיג ניצחון. לא משנה איך, לא משנה למה, רק להשיג שלוש נקודות. הרבה פעמים העונה האלופה שיחקה טוב, החמיצה ללא הפסקה ולבסוף, למרות שהוליכה גם בטרנר, נשארה ללא הנקודות או רק עם חלק מהן. אתמול ברק בכר ביצע חילופים לא פופולריים בלשון המעטה, אבל הייתה להם מטרה אחת: לנצח את המשחק. כי בסופו של דבר זו התרופה הכי טובה גם לגוף וגם לנפש.
במידה מסויימת, גם אם האוהדים פחות יאהבו זאת, נראה שבאר שבע אולי משנה מעט את הדרך שלה להשיג נקודות. היא מוכנה לקחת אותן גם בדרך מכוערת העיקר לקחת אותם, זה לא משהו שאפיין את האלופה היוצאת בשלוש השנים האחרונות, אבל זו המציאות. למרות המחצית השנייה המחרידה, ניתן למצוא לא מעט דברים חיוביים ואמנה אותם:
נתחיל בהגנה. באר שבע מתחזקת עכשיו בשני שחקני הגנה נהדרים, מיגל ויטור שבמעט ששיחק עד עכשיו, נותן כל כך הרבה שקט למשחק ההגנה. היכולת שלו לעצור את התקפות עוד בתחילת דרכן מרשימה וככל שישחק יותר, הוא ייכנס לכושר אישי גבוה יותר והגנה של בכר תתייצב. חזרתו של אורן ביטון היא אולי בשורה לא פחות גדולה, זאת משום שעד כה האגף השמאלי לא היווה שום מטרד או איום ליריבות. מיהאי קורהוט הוא מגן בינוני שלא טועה הרבה בהגנה, אבל לא תורם מאומה להתקפה. לעומתו, ביטון הוא שחקן שמהווה איום תמידי מאגף שמאל ומצטרף המון. יש לו רגל שמאל מדוייקת, למרות שאתמול הוא עדיין לא הזכיר את אורן ביטון הישן והטוב מהעונה שעברה, אבל לפחות סוף סוף יש לאלופה אופציה באגף שמאל, רק שיישאר בריא.
ויטור. מחזיר את השקט להגנה האדומה (דני מרון)
השער של באר שבע כבשה הוא אחד השערים הבודדים העונה שהיא מצליחה לכבוש כשהיא חוטפת כדור בשליש האחרון של המגרש. סבע חטף ובמסירה אחת השאיר את האסלביינק מול השער ואלה בדיוק הפעולות שהביאו את באר שבע לעליונות על הליגה בשלוש השנים האחרונות ונעלמו השנה לחלוטין. למרות שהשער של ההולנדי הביא בסופו של דבר את הניצחון, הצוות המקצועי חייב לקחת אותו לשיחה עם סרט הווידאו מהמשחק ולהראות לו שלעיתים קרובות, יש מסביב שחקנים עם חולצה אדומה שהוא חייב למסור להם. כשהאסלביינק שיחק בקרית שמונה, הוא היה הכוכב הבלתי מעורער של נציגת הצפון, אך בבאר שבע הוא עוד כוכב ועליו להבין זאת. המשחק שלו היה שכונתי, אנוכי ולא מתאים לרמות הגבוהות, אבל הפוטנציאל קיים ועל כך אין ספק.
סבע הוא סיפור די הפוך. הרכש הנוצץ מנתניה בינתיים לא מצדיק את ההשקעה, אבל ניכר שהוא שחקן קבוצתי. הוא משתדל ומנסה, אך בינתיים זה לא ממש הולך לו, גם לא מול השער, אבל אין לי ספק שזה רק עניין של זמן עד שיחזור לכבוש בצרורות.
האסלביינק. משחק שכונתי, אבל הפוטנציאל קיים (דני מרון)
לפני שבוע, החליט ברק בכר להוציא את קבהא בדקה ה-30 מטעמים מקצועיים. קבהא יצא בריצה מהירה מהמשחק כי הבין שהקבוצה מעל הכל ובכר אף דאג לציין זאת לחיוב. אתמול ראינו סיטואציה דומה כשבן שהר פינה את מקומו בדקה ה-30 וירד באיטיות עם פנים כעוסות. לא חלפו הרבה דקות משריקת הסיום, והידיעות על אופציית בית"ר ירושלים, ששוב עולה על הפרק לקראת חלון העברות, מילאו את דפי האינטרנט.
אני לא יודע אם יש קשר בין הדברים, אבל לא ייתכן שלקראת כל חלון העברות, סאגת שהר נפתחת מחדש. מקצועית, הכנסתו של קבהא הייתה החלטה נכונה משום בעונה שבה באר שבע כל כך פגיעה במרכז המגרש וכשהיא מאבדת את אחד משני הקשרים שיש לה באדום, בזמן שלאוגו יש כרטיס צהוב, אין שום אפשרות אחרת מלבד להכניס קשר נוסף. אפשר להעלות תהיות או אפשרויות נוספות לגבי המוחלף אבל זו כבר החלטה של מאמן.
שהר יוצא, קבהא נכנס. החלטה נכונה של בכר (דני מרון)
באר שבע מחפשת לחזור הדברים הבסיסיים שהובילו אותה להצלחה גם בתחום המקצועי אבל גם בתחום המנטלי. לפני שנה וחצי כשרנה מולנסטיין צפה בבאר שבע מנצחת בגביע הטוטו, הוא שלח מסר למכבי חיפה כשאמר: "אנחנו צריכים ללמוד מבאר שבע לשמוח בניצחונות". אתמול, אחרי שער היתרון וגם אחרי שריקת הסיום, קשה היה להבחין במראות שמחה על הספסל של באר שבע במיוחד של המאמן. את השער הוא קיבל באיפוק בולט ובשריקת הסיום, ירד לחדר ההלבשה במהירות שיא.
נכון, בכר מסתכל על המגרש ולא מזהה את השחקנים באדום וזו בוודאי לא הדרך שהוא רוצה שהפועל באר שבע תשחק, אבל גם הוא וגם הקבוצה חייבים לנצל את מעט רגעי האושר שיש להם בתקופה הזו עד תום. הבעיות יישארו גם מחר, אבל לפעמים שמחה, גם אם רגעית, יכולה לשחרר לחץ בקבוצה ויש לא מעט מזה בטרנר.
מה דעתך על הכתבה?