מבולבלים? את הדברים האלה אמר שכטר לפני תשע שנים, ערב ההשתתפות הראשונה שלו במשחק דרבי. קודם לכן לא היה לו דרבי בנתניה, וגם לא בנצרת עילית. את הופעת הבכורה שלו במפגש הלוהט שבין האדומים לצהובים סיים מבלי לכבוש, ולא נזקק לשלם לאף אחד, אבל הצדיק את המשפט "נולדתי למשחקים כאלה" והיה שותף פעיל מאוד בדרך לניצחון 0:1. הדרבי השני בחייו היה כבר סיפור אחר: שכטר שלח שני כדורים לרשת של לירן שטראובר בדרך לניצחון אדום ומתוק 2-4. המזל שלו, שאז הוא לא התחייב לאף אחד.
שני הניצחונות בדרבי היו שתי משוכות בדרך לעונה הגדולה ביותר של הפועל ת"א מאז ועד היום. עונה שבה וינסנט אניימה, דגלאס דה סילבה, וואליד באדיר, גילי ורמוט וערן זהבי לא הסתפקו בצלחת האליפות, אלא גם שתו שמפניה מהגביע (אם כי כרונולוגית זה היה בדיוק הפוך). מתברר שהעונה הגדולה ההיא, הייתה גם העונה הגדולה של שכטר. 22 שערי ליגה, ארבעה שערים בגביע המדינה ועוד שניים בגביע הטוטו. נכון, זה לא הספיק כדי לזכות בתואר מלך השערים כי שלומי ארבייטמן, אז במכבי חיפה, סיים את העונה עם 28 שערי ליגה, אבל הקבוצה של שכטר הקדימה את הקבוצה של ארבייטמן על קו הסיום, ורק בזכות הפרש שערים חגגה את הדאבל.
דור פרץ נושא את שכטר על גבו. מחכים לדרבי (עדי אבישי)
עם כל הכבוד לכרטיס הביקור הנדיר שיש ליוסי בניון, וכל הערכה המלאה שיש לקריירה האירופית המפוארת של אייל ברקוביץ', מתברר שיש רק כדורגלן ישראלי אחד שיכול להתהדר בשתי עובדות שספק גדול מאוד אם מישהו יוכל אי פעם להציג כמוהן: שכטר שיחק (וכבש) בפרמייר-ליג, שיחק (וכבש) בבונדסליגה ושיחק (וכבש) בליגה הצרפתית. מכירים עוד ישראלי ששיחק בשלוש מדינות שהוכתרו יחד שבע פעמים אלופות עולם?
וזה ברמה הבין לאומית. במישור הארצי מצאנו רק שני שחקנים, מלבד שכטר, ששיחקו בארבעת המועדונים עם כמות התארים הגדולה ביותר מכולם: מכבי ת"א (44), הפועל ת"א (29), מכבי חיפה (18) ובית"ר ירושלים (13). הראשון היה שחקן העורף יוסי קרמר שגדל במכבי חיפה, עשה סבב במועדונים הגדולים, ולימים שימש פרשן בתוכנית הרדיו המיתולוגית "שירים ושערים", והשני הוא האווירון אלון מזרחי, שאומנם גדל בבני יהודה, אבל הספיק לנדוד וניפק שערים אצל כל הגדולות.
האליפות של שכטר עם מכבי ת"א תהיה האליפות השנייה בקריירה שלו. את הקודמת עשה כאמור בהפועל ת"א, שם חגג גם שני גביעי מדינה. בסוונסי היה שותף לזכייה בגביע הליגה, והעונה טעם גם מגביע הטוטו עם הצהובים. נכון לעכשיו הוא מדורג שלישי מבין כובשי השערים הפעילים בליגת העל יחד עם עומר דמארי. לכל אחד מהם 90 שערים, ורק בניון מקדים אותם בשלושה שערים ואלירן עטר ב-26. בדרבי שיתקיים היום (ראשון) באצטדיון המושבה בפתח תקווה, מתכנן שכטר "להתנתק" מדמארי הפצוע ולהתקרב לבניון, אבל התוכנית העתידית שלו היא לפרוץ את מחסום 100 השערים כפי שעשו גדולי החלוצים בכדורגל הישראלי. אם הכל יילך גם לפי התוכניות של שכטר, ואיביץ' לא יתקע מקל בגלגלים, אז במחזור סיום הליגה הסדירה צפוי החלוץ להגיע ל-300 משחקי ליגה.
דמארי. לו ולשכטר מספר דומה של שערים (עדי אבישי)
כשהוזנק לקבוצת הבוגרים של הפועל נצרת עילית בליגת העל קראו לו "ילד הפלא" – גם כי היה רק בן 17. אחר כך דבקה בו תדמית "הבליין", והוא לא אהב אותה. על "הליצן" היה מוכן להתפשר, כי היה כזה בחדר ההלבשה, אבל את תווית "הצוללן" הוא לא אוהב ואם תשאלו אותו הוא יספר לכם על מקרים רבים שבאמת הוכשל בתוך הרחבה, ורק בגלל אותה תווית לא נשרק פנדל לזכות הקבוצה שלו.
שכטר, עם 27 הופעות בנבחרת וחמישה שערים, ייזכר לעד כמי ששלף מהגרב כיפה אדומה והניח אותה על ראשו אחרי שער שכבש עבור הפועל ת"א, וחזר על כך גם כששיחק במדי בית"ר ירושלים (עם כיפה בצבע אחר כמובן) והרעיד את הרשת של בני סכנין. ביום שני זה לא יקרה. הוא לא יעשה את זה להפועל ת"א השרויה בצרות. אז הוא הסביר בחשבון האינסטגרם שלו: "אני אדם מאמין באמונה שלמה מבטן ולידה, אני נצר למשפחה דתית אדוקה, שני הסבים שלי היו אנשים דתיים שהשפיעו רבות על החינוך והעיצוב שלי כאדם, אני לא מתרפס ולא מתנצל, את הכיפה שמתי כי זה מה שחשבתי שנכון לעשות באותה סיטואציה. לא כדי להתריס, אלא כי הרגשתי שאני רוצה להודות לה'. לא מתבייש ביהדותי, לא מתכחש למקום ממנו באתי, ולא מפחד לעשות את מה שאני מרגיש כי זה אני".
שכטר במדי בית"ר ירושלים. החלוץ שיחק בכל הגדולות (דני מרון)
אחר כך הסביר לאתר האינטרנט "סרוגים", אתר הבית של המגזר הדתי, "אם אני לא מניח תפילין כל בוקר, אני בצרות. נכון שהדת והכדורגל לא כל כך מסתדרים יחד, אבל בתורה אומרים לעשות כמה מצוות שאתה יכול. הקב"ה נותן לנו 24 שעות ביממה, אז אנחנו לא יכולים לתת לו עשר דקות בבוקר, רק להגיד בוקר טוב?". הדרבי יצולם ביום חול.
מה דעתך על הכתבה?