איבדו את הראש: הבעיות בהתאחדות הולכות ונערמות

משרדי ההתאחדות
ההתאחדות לכדורגל | עדי אבישי

ההתאחדות לכדורגל מתקשה להתמודד עם עזיבת שינו זוארץ ולא מצליחה למצוא לעצמה יו"ר שיצליח לתמרן בסבך האינטרסים. חודשיים לפתיחת קמפיין מוקדמות יורו 2020, רון עמיקם על ענף מלא באינטרסים

(גודל טקסט)

בימים אלה יושבים טובי המוחות במחשכים ומנסים לתפור מועמד שיחליף את שינו זוארץ כיו"ר ההתאחדות לכדורגל. אחרי סאגת סעיף הזיקה שדחתה את מינויו של זוארץ, כעת הוואקום רחב יותר והבעיות חריפות יותר.

אין מועמד ללא זיקה מובהקת יותר מזו של זוארץ. יש כוחות שמושכים לכיוון האינטרס שלהם (כלכלי, פרסונלי, כוחני, דווקאי – אין מה למחוק את המיותר, הכל נכון) וההתאחדות לכדורגל, שנמצאת פחות מחודשיים לפני פתיחת קמפיין יורו 2020, לא מוצאת בוס שיצליח לתמרן בין כל כוחות השוק ולהוביל את האג'נדה של ההתאחדות: נבחרות ישראל, כדורגל החובבים, הנשים והנוער.

בכדורגל הישראלי פועלים כמה אינטרסים מובהקים: המרכזים, שנהנים מהפוליטיקה, מהקואליציות ומהישיבה ליד מוקדי הכוח, במטרה להגדיל את הכוח שלהם בעיני הקבוצות המסונפות. מרכז חלש לא נספר. מדלגים עליו. בקבוצות קוראים לאנשים האלה "השטרנים", על שמו של שטרן חלובה, שגם כשהוא לא יושב בהתאחדות, הוא האיש החזק בכדורגל. לאינטרס הזה קוראים כוח ושליטה.

האינטרס השני הוא של הקבוצות הגדולות, נוטפות ההכנסות, המתחלקות בתארים וששולחות נציגים לנבחרות. האינטרס השלישי – ולעתים הנגדי – הוא של הקבוצות הקטנות, אלה שרוצות להיות תחרותיות ולגעת ביותר כסף. כאן האינטרס הוא רק כלכלי.


יכול להיות האיש החזק בכדורגל גם בלי לשבת בהתאחדות (עדי אבישי)

לתוך הקלחת הזו שמתנהלת כבר קרוב ל-80 שנה, בהגדרות שונות, הצניח זוארץ את עצמו: איש הייטק, מאוד נחרץ, בעל תוכניות גדולות, שמהיותו איש מכבי פ"ת דאג גם לקו הרעיוני שלה: לטפח צעירים וליהנות מפירות ההשקעה כדי לממן את המפעל עצמו. איפה הקונפליקט? על הדרך להגיע לשם ועל דרך קבלת ההחלטות בהתאחדות.

בפוליטיקה, כמו בפוליטיקה של הספורט, יש דרך מייגעת לקבל החלטות: מעלים רעיון, ממנים ועדה, הוועדה מגבשת המלצות, ואחרי כל זה ההנהלה מקבלת החלטות, ולפעמים יש סייגים, ערעורים, בתי דין, בג"צים. הדרך הזו לא התאימה לזוארץ. לא לחינם הוא מכונה על ידי חלק מהעוסקים במלאכה בשם "פוטין". זוארץ רצה מהר, חזק ואלגנטי. יש רעיון? תאשרו אותו.

כך למשל היה בסיפור ששבר מבחינת זוארץ את גב הגמל – ביטול השחקן הזר במחלקות הנוער וחריגי הגיל. וזו רק דוגמה אחת לסרבול שמעכב את התפתחות הכדורגל הישראלי. ישבה ועדה שאותה מינה זוארץ, בראשותו של אבי קאופמן, אך עמוסה בבעלי אינטרסים, והגיעה לפשרה: לא יבוטל זר בנוער, ובמקום שישה חריגים ניתן יהיה לרשום רק שלושה, כשלא ניתן להחליף את מי שעוזב.

ההמלצה הזו, שקאופמן בכלל התנגד לה, לא הייתה עוברת את הנהלת ההתאחדות. אז שוב הייתה מתכנסת ועדה ומנסה להגיע להמלצה אחרת, שאולי תתקבל. אבל כשזוארץ ראה בישיבת ההנהלה המדוברת כי הוועדה לא הגיעה להמלצה שלו – ביטול גורף של הזר בנוער וחריגי הגיל – העלה לסדר היום את ההמלצה החד משמעית שלו, שלא הגיעה כלל להצבעה כיוון שלא הלמה את הפרוטוקול. לאחר שעה הודיע על התפטרותו. וזו כמובן רק דוגמה לבעיה שעומדת בפני כל מי שינסה לשנות את כללי המשחק.


זוארץ. התפטר תוך שעה לאחר שהחלטתו כלל לא עלתה (אודי ציטיאט)

העסקנות היא רעה חולה. בהתאחדות לכדורגל יושבים מעט מאוד נציגי ציבור, אבל יותר מדי עסקנים. יש שלושה חברי הנהלה – אלונה ברקת (הפעל ב"ש), מוחמד אבו יונס (סכנין) וניב גולדשטיין (נתניה) – שיושבים גם במנהלת. ההתאחדות לא יכולה להיות עצמאית בלי המנהלת, והמנהלת לא יכולה לבצע רפורמות בלי אישור של ההתאחדות. וכש"יד רוחצת יד" כמאמר הכריש המנוח דוביד שווייצר, לא ניתן לקדם שום רפורמה.

האינטרסים מובהקים, איש לא מנסה להסתיר אותן. בוועדות מקצועיות יושבים בעלי אינטרסים, כך גם ברשימת המועמדים לכס היו"ר. אני מניח שווילי רוטנשטיינר מתחרפן מעצם המחשבה ששום תוכנית לקידום הכדורגל הישראלי, הכדורגלן הישראלי ונגזרת מכך גם החוזה הרב שנתי שלו בארץ השמש הנצחית לא תצליח לעבור מבלי שמישהו יגיד למישהו שזה מתאים או לא מתאים. ואגב, אף מילה על הקהילה. שהרי כתב כבר שלום חנוך: "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם, והאזרח הקטן נאלץ לשלם בגדול".

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי