לידיעת קברניטי הפועל ב"ש: הדבר הבא גדל אצלכם בחצר

ניסו אביטן
ניסו אביטן | עדי אבישי

איך ניסו אביטן עושה מה שהוא עושה עם הפועל חדרה, ואיפה למען השם הוא היה עד עכשיו? המאמן אומנם גדל בהפועל ב"ש, אך קבוצת נעוריו לא הכירה ביכולותיו. בעתיד, זה אולי ישתנה. הטור של רמי רוטהולץ

(גודל טקסט)
ניסו אביטן הוא תוצר של דרום הארץ. במקצוע שלו יש לזה משמעות אחת: הולך לו קשה יותר ולאט יותר ביחס לקולגות שלו ממרכז הארץ וצפונה. הוא דיבר על הכל לא פעם, לא התלונן אבל ציין זאת כעובדת חיים, פרט ביוגרפי שאין להתכחש לו.


הוא עלה לבוגרים של הפועל ב"ש בשנת 90', נשלח להתחשל בבית"ר ב"ש, להבשיל ביבנה וחזר להפועל ב"ש. אחרי חמש עונות של עיצוב בדרום הארץ ניסה את מזלו במרכז והשלים שתי עונות מלאות בהפועל ת"א שהייתה אז באחת מהתקופות שבהן היא מקוששת מכל הבא ליד כדי לשרוד. את העונה השלישית שלו במרכז, בבני יהודה, ניסו לא סיים. הוא חזר במהלכה דרומה, כאילו נכווה – הפועל אשקלון, הפועל ב"ש, בית"ר ב"ש, הפועל דימונה ועירוני אופקים. אלה הקבוצות ששיחק בהן בחצי השני של קריירת המשחק שלו. הכיוון ברור – דרומה ולמטה. ניסו ניהל קריירת משחק של אנדרדוג.


לקריירת האימון שלו מתווה דומה. התחיל בעירוני אופקים, המשיך בקבוצות הנוער והנערים של הפועל ב"ש, אימן לאיזשהו פרק זמן את הבוגרים של מכבי ב"ש מהליגה השלישית, חזר לנוער ולנערים של הפועל ב"ש, ובסך הכל הלך לשום מקום.



אביטן על הקווים. קיבל את הזדמנות חייו (דני מרון)


הפועל ב"ש נתפסת בעיניו כקבוצת האם שלו, הבית שאליו הוא חוזר וממנו הוא משוגר רק כדי לחזור אליו ולהישלח פעם נוספת. ניסו מושאל מב"ש, היא לא סגורה עליו, לא כששיחק ולא כשאימן. הוא גדל שם, היא תופסת אותו כמובן מאליו, מכירה בקיומו אבל לא בונה עליו. עבור ב"ש ניסו הוא נציג מובהק של דור שלא עמד בסטנדרטים של קודמיו, דור האליפויות של שנות ה-70, ונוסף על כך בהקשר הזה, השם שהוא נושא: ב"ש לא פנויה רגשית להכיר באביטן שאיננו שלום.


לכל מאמני ליגת־העל קילומטראז' גדול משלו, חוץ מלמשה אוחיון באשדוד. תומר קשטן בן גילו והחל לאמן קבוצות בוגרות עשר שנים לפניו. לרוב המאמנים בליגה הלאומית יש רזומה עבה משלו. ניסו נמצא בפיגור גדול גם מול כל המאמנים שנמצאים על המדף, מורדים ממנו ושבים אליו: בן זקן, בנין, אלישע לוי, נעים, אופיר חיים, תורג'מן. כולם עשו יותר ממנו, כולם יקבלו קבוצה לפניו.

 

מאמני נערים ונוער, אלה שעושים את כל הדרך ועוצרים בכל תחנה, חולמים על משרת עוזר מאמן בקבוצה הבוגרת. הדביקו אותו לגיא לוי כשאימן בב"ש וזה לא עבד. אחרי גיא לוי הגיעו קלינגר ואלישע לוי, שלא ספרו אותו. ברק בכר הגיע לב"ש. ניסו שימש אז מאמן נערים וקיווה שימונה לעוזר של בכר. הוא ייחל, זה כל מה שהוא רצה והאמין שיש לו סיכוי. הוא הכיר את בכר מקורס מאמנים, הם עברו אותו יחד. בכר בחר בשרון מימר, ניסו שוב נדחה אם כי פוצה בהמשך וקודם לאמן את הנוער.



אביטן בחגיגות העלייה של חדרה לליגת העל (דני מרון)


בשלב הזה היו כבר מאחוריו כ–15 שנות אימון. פרק זמן ממושך מספיק כדי להסיק לאן קריירת האימון שלו פונה. הוא לא מצליח לפרוץ, הוא דורך במקום, הוא תקוע, הוא לא ממצה את עצמו, לא מצליח לקבל קבוצה בוגרת, אפילו לא מתקרב לכך.


ניסו החליט לוותר. הוא כבר סיפר על כך לאשתו. זה שלב מאוד מתקדם של פרישה ממקצוע כשמודיעים לאישה ולילדים. במקרה שלו זאת לא הייתה טרגדיה כל כך גדולה, הוא לא תלוי בכדורגל כלכלית. כשהוא אומר: "החלטתי להתרכז בעסקים שלי וליהנות מהחיים", אפשר להאמין לו. יש לו אופציות, הוא לא מוטרד, לא לחוץ, שלוות נפש שורה עליו, ניסו נהנה מהחיים, זה ניכר בו, בחיוך הקטן שלו, בסבר פניו. הוא ריאלי, הוא כבר ספג והכיל, רגליו נטועות בקרקע, קשה להפיל אותו. אייל לחמן אמר השבוע: "אנחנו ברובנו טיפוסים עגמומיים, הלחץ של החיים הופך אותנו לכאלה, אבל לא את ניסו, למרות שאכל חרא יותר מכולנו".


2017־2018 הייתה אמורה להיות השנה האחרונה שלו באימון כדורגל, שאחריה יפרוש. הוא אימן את הנוער של ב"ש כשקיבל את הטלפון מאורן גולן, יו"ר הפועל חדרה, קצת לפני שיצא לאימון הנוער. גולן הציע לו לאמן קבוצה בליגה הלאומית. ניסו תיאר לא מכבר את התחושות שפקדו אותו כשקיבל את הטלפון מגולן. גלי חום הציפו את גופו, "אני באר שבעי", אמר, "גאה בזה, אבל יודע מה זה עבור באר שבעי לפרוץ במרכז הארץ, לבאר שבעי קשה לפרוץ את הגבולות האלה, אבל הבנתי שיש לי כאן את צ'אנס חיי".



ניסו אביטן. כמעט כבר ויתר על קריירת האימון (אודי ציטיאט)


לחדרה יש ותק בכדורגל הישראלי. תמיד היה לה ייצוג באחת מהליגות: עלתה, ירדה, הידרדרה, טיפסה, שוב נפלה, אבל תמיד שרדה. המשחק לא נכפה על חדרה כפי שהוא נכפה על רעננה וקריית שמונה. מבחינת הזיקה שלה לכדורגל, חדרה הרבה יותר קרובה לערי כדורגל מסורתיות כמו כפר סבא ונתניה, אם כי יותר לכפר סבא ופחות לנתניה. חדרה גידלה וטיפחה בעבר כמה שחקני כדורגל שהותירו רושם: בנימין בלנרו, שלום שוורץ, שמואל יעקובובסקי שהלכו לעולמם, אבי ארגז שהגיע מהנוער של הפועל ת"א אבל התבטא בחדרה. דוד פיזנטי גדל שם.


מכל מקום, טלפון מחדרה, כשהיא מציעה לך את תפקיד המאמן בליגה השנייה, לא אמור להעביר צמרמורת אצל מי שמקבל אותו, אלא אם הוא נמצא בתחתית שרשרת המזון.


חדרה מוציאה מניסו את המאמן שהיה בו ושעד אליה לא פרץ. שם הוא מממש את הפוטנציאל שלו. זו בחירה טובה עבור אלה שעוסקים בענף – שחקנים ומאמנים – יש לתת עליה את הדעת בניהול קריירה: לך למקומות שיוציאו ממך את היכולות שלך, גם כשמדובר בקבוצות קטנות. חדרה תפורה למידותיו בשלב הזה של הקריירה שלו.



אביטן. קליק מיידי עם העיר חדרה (דני מרון)


לניסו קורה שם מה שמאמנים מגדירים "קליק" שנוצר בינם לבין העיר, המועדון, הקבוצה והשחקנים – "קליק" שלרוב לא נוצר. גם חדרה מפטרת מאמנים, היא לא אסירת תודה לאלה שבאים ומתרצים לאמן אותה. אפשר לעקוב אחרי עמוד הפייסבוק של הקבוצה ולהתרשם. יש שם קהילת כדורגל תוססת וביקורתית שיש לה סטנדרטים, דרישות וציפיות, מרגישים את הכדורגל בלב העיר, ניסו מסתובב שם ומחדיר בהם ריאליה. הוא מחולל שם פלא שאפשר לחולל בכל מקום אם ניגשים נכון למה שיש, למצוי. זו אומנותו של ניסו, להפיק ממה שיש. אלה מיומנויות שמאפיינות אנשים שלא חוו שפע. אין לניסו בעיה עם קבוצה שתקציבה נמוך כל עוד יש לו קבוצה. תן לו קבוצה, תן לו הזדמנות, זה יספיק. ניסו, עד חדרה, לא קיבל הזדמנות. למרות הנוכחות הפיזית שלו אף אחד לא ראה אותו.


העבודה שברק בכר עשה בקריית שמונה גרמה לאלונה ברקת לתלוש אותו מהידיים של איזי שירצקי. ברקת ננעלה על בכר וצדקה. ברק בכר לא פריבילגי, אבל ביחס לניסו הוא הולך מהר וקצר. בכר גם צעיר מניסו בעשר שנים. בשנתיים שלו בחדרה ניסו עשה לא פחות מכפי שבכר עשה בשנותיו בקריית שמונה ועורר את תשומת לבה של ברקת. יהיה מעניין לראות אם ניסו יעשה בב"ש את העבודה שברק בכר עשה שם, אבל לפני זה ברקת תצטרך להכיר בכך שהדבר הבא גדל אצלה בחצר. 

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי