חסרי מעמד: עונת 30 המאמנים בליגת העל

מכבי חיפה - קריית שמונה 2:3
שלושים מאמנים שונים עמדו על הקווים ב-26 מחזורים בליגת העל והתוצאות בהתאם. אורי אוזן מסכם את העונה הסדירה מנקודת מבט של האיש בתפקיד החבוט בענף ומסיים עם בחירת המצטיינים
העונה הסדירה בליגת העל מאחורינו והליגה התחלקה לה לשתיים. מכיוון שזהות האלופה לא הוטלה בספק מאז חודש נובמבר וגם בתחתית שתי הנהלות עשו כמיטב יכולתן כדי להוריד את קבוצותיהן ליגה, המאבק היחיד שנותר הוא על הכרטיסים למוקדמות הליגה האירופית.

וכשאין מאבק משמעותי על אליפות או ירידה, וכשהקבוצה השישית שמגיעה לפלייאוף העליון שוברת שיאים שליליים בכמות נקודות, כמות שערים והפרש שערים, אנסה לסכם את העונה מהזווית של האיש בתפקיד החבוט ביותר בכדורגל הישראלי.


מעמד המאמן
קצת מצחיק לחבר בין המילה מעמד למילה מאמן אחרי עונה שכזו. 30 מאמנים שונים עמדו השנה על הקווים בליגת העל ב-26 מחזורים, כשארבעה מהם (גיא לוזון, קובי רפואה, ניר קלינגר וחואן קרלוס) עבדו לסירוגין. בקבוצות הפלייאוף העליון הייתה יציבות, כשמלבד מכבי חיפה שעל הקווים שלה עמדו חמישה מאמנים (פרד רוטן, רוב מאס, אלי גוטמן, איתי מרדכי, ומרקו בלבול), שאר הקבוצות נשארו עם המאמן שפתח את העונה. לעומת זאת, המצב בפלייאוף התחתון הוא קטטוני - 24 מאמנים שונים!!!


עבד בשתי קבוצות שונות בעונה עם לא פחות מ-30 מאמנים (דני מרון)


נשאלת השאלה, למה זה קורה? ודאי שלמאמנים יש חלק גדול בהתרסקות במעמדם. הרצון לעבוד בכל מחיר, תוך התפשרות על עקרונות ותנאים בחוזה, הניסיון לרצות את הבעלים בתקווה שזה מה שישאיר אותם בתפקיד וחוסר הקולגיאליות, גורמים לבעלים להיפטר ממאמנים ביתר קלות.

האשמה העיקרית היא בדרך הניהול, במחשבה שהמאמן הוא קוסם ושכדורגל מקצועני לא זקוק לניהול של אנשי מקצוע במשרה מלאה. הדוגמה המובהקת לניהול נוראי שמוריד קבוצה ליגה נמצאת באשדוד ובסכנין - לא ברור מה הקריטריונים לבחירת המאמנים שם. מה הקו המחבר בין בלגויה מילבסקי, יובל נעים ואבי בוחבוט? מה החזון המשותף לבני בן זקן, חואן קרלוס וגיורגי דרסיליה? על מה דובר בראיון העבודה עם האיש החשוב ביותר במערכת? איך איתרו את המאמנים ומה חשבו שיקרה כשהביאו אותם עם אשראי מוגבל ביותר?


כיצד עובד ראיון עבודה בבני סכנין? דרסיליה בעת מינויו (דוברות המועדון)

הנזק שנגרם עקב ההיחלשות במעמד המאמן הוא גדול בהרבה מאשר ירידת ליגה של קבוצה כזו או אחרת. מאמן שעובד בפחד, נרתע מסיכונים (שיתוף שחקנים צעירים, אינטרס על של המועדונים וגם הנבחרת), דוחה את הקץ (משחק על תיקו במקום להמר על ניצחון) ולא ממצה את הפוטנציאל הגלום בו. הוא אולי שומר על עצמו בתפקיד עוד מחזור או שניים, אבל הוא כלוא בתוך מחשבותיו ואין לו סיכוי לפתח יצירתיות.

אם יש דבר שהעונה הזו הוכיחה, הוא שפיטורי מאמנים לא עוזרים ולרוב מזיקים. כולי תקווה שבעתיד הליך הבחירה של המאמן המיועד יהיה קפדני בהרבה תוך מחשבה לטווח ארוך. שיינתנו לו הכלים שיבקש ותופגן כלפיו סבלנות, כי בניגוד למשחקי הפיפ"א בקונסולות, כשמדובר בחיים עצמם תהליכים לוקחים זמן ולעתים יש מכאובים בדרך, וצריך לדעת להכיל אותם - תשאלו את אייל סגל.

מאמני העונה
מקום 3 – סלובדאן דראפיץ' ושי ברדה
אחרי שהביאו את ערן לוי ודיא סבע לעונת שיא התקפית עם כדורגל הרפתקני והחייאת שיטת היהלום, נאלצו דראפיץ' את ברדה להמציא את עצמם מחדש תוך כדי תנועה. הם איבדו את שני כוכביהם והתחילו את העונה עם ארבע נקודות מ-18 אפשריות, אבל עמדו במשימה ובענק. נתניה הראתה השנה קבוצה דינמית, עם רביעיית קישור מהאינטנסיביות בליגה ששיחקה גם בקו אחד וגם ביהלום וצמד המאמנים הנחית חלוץ זר מהמשובחים שדרכו פה. נתניה אמנם הבקיע תשעה שערים פחות, אבל בניגוד לעונה שעברה היא הגיעה לפלייאוף במומנטום חיובי וכשהיא גם בחצי גמר הגביע.


דראפיץ' וברדה. השנה הם גם בחצי גמר הגביע (דני מרון)

מקום 2 – ניסו אביטן
הפועל חדרה סומנה בידי רוב מוחלט של פרשני הכדורגל (כולל עבדכם הנאמן) כיורדת הבטוחה. מה שלא לקחו בחשבון הוא את האיש שעומד על הקווים. אביטן בנה בתקציב הקטן בליגה סגל שמשלב זרים רעבים שנבחרו בפינצטה, שחקני ליגות נמוכות שרוצים להוכיח שמקומם בליגה הבכירה ומושאלים צעירים ממחלקות הנוער של הקבוצות הגדולות שחיפשו מקום נוח לצבור בו דקות משחק. את המיקס הזה לקח אביטן לפתיחת עונה מדהימה (16 נקודות מ-18 אפשריות), תוך הצגת כדורגל חיובי ומגוון טקטית (השתמש יפה במערכים של ארבעה וחמישה שחקני הגנה לסירוגין). בהמשך הוא התגבר על פציעות ועזיבות של שחקני מפתח והצליח להביא את הקבוצה לפלייאוף העליון, הישג ששני רק לזכייה בטרבל ללא הפסד ובפער של יותר מ-15 נקודות מהסגנית.


אביטן. הישג שני רק לזכייה בטרבל (אודי ציטיאט)

מקום 1 – ולדימיר איביץ'
היה ברור שאחרי עידן ג'ורדי קרויף כמנהל מקצועי וכמאמן, מכבי תל אביב תצטרך דמות סמכותית ודומיננטית כדי למלא את החסר בשני האגפים - ומכבי הצליחה בבחירה מעל ומעבר למשוער. היא בחרה מאמן צעיר, ווינר, דומיננטי, חזק טקטית ובעל כריזמה שאפשרה לו שליטה אבסולוטית בסגל וקבלת כבוד גדול מהשחקנים. צריך גם להחמיא למכבי ת"א שנתנה לאיביץ' להביא צוות שלם ולהקיף את עצמו באנשי אמונו, אפילו הזיזה את שורה אובארוב למחלקת הנוער כדי לתת לאיביץ' את סביבת העבודה האידיאלית מבחינתו. איביץ' לא התרגש מהעובדה שמכבי הייתה נתונה תחת מגבלות הפייר פליי הפיננסי, קידם את שחקני הבית המוכשרים, הפך את דור מיכה (שחקן העונה ללא ספק) ודור פרץ לשני הקשרים הטובים בארץ והוא בדרך לטרבל אימתני ללא הפסד.


טרבל ללא הפסד על הפרק. מאמן העונה הסדירה, ולדימיר איביץ' (אריאל שלום)
תוצאות
אחרונות
תוצאות אחרונות
מעריב
ברשתות החברתיות
כל הזכויות שמורות לצ'רלטון בע"מ