הקטנת הליגות עלולה להסתיים כמכת מוות לכדורגל הישראלי

play דולב חז
דולב חזיזה | אריאל שלום
מכבי חיפה - בני יהודה 1:1 03:19

המועדונים הגדולים והאינטרסנטים רוצים כמה שיותר משחקי עונה שיזרימו כסף ויעלו את הרמה, אך צמצום הליגה יפחית את כמות הדקות של הכדורגלן המקומי, ירסק את היורדות, יכה פריפריות ויקדם סגנון פחדני. עמיקם מנתח

כותרת קטנה בישרה השבוע כי יו”ר מנהלת הליגות, ארז כלפון, מתעתד להתקדם צעד בתוכניתו לצמצם את הליגות בישראל, מתוך כוונה להקים מחדש שלוש ליגות בכירות – הליגה השלישית חצי מקצוענית – שבכל אחת מהן תשחקנה 12 קבוצות, כפי שהיה בכדורגל הישראלי בעשור הקודם.

כלפון הוא איש נחוש. בראיון שנתן לח”מ באכסניה הזו, לפני פתיחת העונה, הוא אמר מפורשות: “יש רק 24 קבוצות שאני יכול להגיד לך שהן יכולות להתחיל ולסיים עונה ללא גרעון”, משל יש רק 24 קבוצות בישראל שמנהלות תקציב ומשלמות משכורות, וכל השאר הם חוגים לכדורגל. תחלופת מנהלי הכדורגל הישראלי – ועכשיו יש שתי ישויות, מנהלת והתאחדות – היא כל כך אינטנסיבית, שכל אחת מהן מנסה לשנות את מבנה הליגות בדרך שתשרת את האינטרסים של העושים במלאכה.

פעם מכווצים, פעם מרחיבים, שוב מכווצים, שוב מרחיבים, פעם פלייאוף, פעם לא. הטיעונים לכאן או לכאן חוזרים על עצמם, כיפוף הידיים הוא שמכריע. המועדונים הגדולים רוצים ליגה קטנה שבה ייפגשו הקבוצות הבכירות, זו מול זו, כמה וכמה פעמים, והמועדונים הקטנים רוצים דריסת רגל במיינסטרים. הדבר אינו שונה מהחיים בעולם המערבי, בפרט במדינת ישראל. האלפיון העליון, שנהנה מתנאים מפליגים, מכתיב את חייו של הרוב הפשוט, לאמור: בלעדיי אתה בעצם כלום.

2. כאשר כלפון אומר שיש 24 קבוצות מקצועניות בישראל, ובשתי הליגות העליונות יש 30 (14 בליגת העל ו-16 בליגה הלאומית), לא רק שאסור לנתק את האירועים סביב מכבי נתניה ב-2015 ו-2016 ואת האירועים סביב הפועל ת”א ב-2017, אלא לבחון מה בעצם מסתתר מאחרי הרעיון לכווץ: כסף.


כלפון. בעצמו אמר שיש רק 24 קבוצות שאינן מתנהלות כמו חוג (דני מרון)

הכדורגל הישראלי אינו רווחי. לא מדובר פה בבוננזה. הקבוצות מתחלקות בנתחים ממכירת זכויות שידור, מהסכם מול מועצת ההימורים ולזה מתווספים הכנסות מקהל – כרטיסים ומוצרים – מפרסמים והשקעות בעלים. בפועל, הכדורגל הישראלי מייצר מעט מאוד. וכאשר צריך לחלק את ההכנסות המשותפות לכמות גדולה של קבוצות, הנטל על בעלי הקבוצות גדל. ככל שיהיו פחות קבוצות, ההכנסות מגורמים כלכליים יגדלו.

הבעיה ברעיון הזה היא שלא מדובר ביורוליג, לכאן אי אפשר להזמין קבוצות, יש פייר פליי. בין 24 הקבוצות הסו-קולד מקצועניות, יש כמות לא קטנה של קבוצות שאין קהילה חזקה מאחריהן ובין 24 הקבוצות יש קבוצות שגם אחרי שישרדו את כיווץ הליגות, לא תהיה להן יכולת כלכלית המצופה מקבוצה מקצוענית. למען האמת, כיווץ והרחבת הליגות, מחק פה מועדונים וגרם לקהל צעיר ללכת אחרי הקבוצות הגדולות. אוהדיהן של 5 קבוצות בישראל – אם מנטרלים אהדה הולכת וגוברת לקבוצות מחו”ל – מהווים היום כ-80 אחוז מכלל אוהדי הכדורגל הישראלי. הדרך לליגה שתוקדש לחמש קבוצות בלבד – לפני שמדברים עם רמתן ויכולותיהן הכלכליות – הולכת ומתקצרת.

3. כיווץ הליגות הוא לא רק מכה לקבוצות הקטנות, לפריפריות, ולקהילות. כיווץ הליגות יהווה מכה לניסיון של הכדורגל הישראלי להיחלץ מהמקום ה-89 בדירוג פיפ”א ולחזור ולהיות בתחתית הדרג השני באירופה, כדורגל שמצמיח נבחרות צעירות משובחות, שמזרים מדי כמה שנים דור חדש ומוכשר לנבחרות הייצוגיות, ובעיקר להגדיל את כמות העוסקים בענף, בדרך שתסתנכרן עם הדהירה הדמוגרפית אל רף 10 מיליון התושבים. כיווץ הליגות הוא מכת מוות לכדורגלן הישראלי הצעיר.

שועה. יהיה קשה לתת את הבמה לצעירים (מאור אלקסלסי)

נכון להיום יש 30 קבוצות מקצועניות. הפחתת כמות הקבוצות ב-20 אחוז, תפחית את המקום לשחקן הצעיר ב-20 אחוז. כל ההמצאות שמחייבות קבוצות ליגה שנייה לכמות מסוימת של שחקנים עד גיל 23, והרעיון להפוך את הליגה הארצית, שעתידה לקום מחדש, לליגה של צעירים, לא פותרת את הבעיה של הכדורגל הישראלי המוכשר. כל עוד מותר לכל קבוצה לרשום 6 שחקנים זרים בסגל שלה, מאפשר רק לשישה ישראלים לשחק בו זמנית בהרכב. הסיכוי ששחקן צעיר יהפוך לכוכב כדורגל – כפי שהיינו רגילים בעבר – הולך ופוחת.

שחקן טוב לא יירד לליגה שנייה, השירות הצבאי מונע מרבים להתקדם לאירופה, ומי שהוא דרג שני, לא יסתפק בליגה ארצית של 12 קבוצות, כאשר היום יש לו 32 קבוצות בליגה א’, שהוא יכול לשחק בהן ולנסות לקפוץ מחדש לתהילה. ברגע שלא יהיו מספיק ישראלים טובים בליגה, רמתה תרד עוד, וכל העניין של גורמים מסחריים במותג, יילך ויתפוגג. כיווץ הליגות עלול להביא למצב שבו 24 קבוצות ולא 30 יתחלקו בנתח, אבל כלל לא בטוח שיהיה נתח.

4. כמות קטנה של קבוצות בליגה, יספרו לכם ראשי קבוצות, היא מתכונת לכדורגל פחדני. גם ללא הקטנת הליגות, משרת המאמן בכדורגל הישראלי הולכת ומתקצרת, וגורמת לחלק גדול מהמאמנים לשחק כדורגל שמוכתב מלמעלה, לפי צרכי המועדון. קבוצה שתרגיש ב-12 קבוצות נדחקת לשוליים, תחשוש לגורלה בליגה, והכדורגל יידרדר עוד יותר לכדורגל נסוג, שאין בו מקום לפיתוח מועדון, להבאת קהל, אלא רק להישרדות. בטן רכה בליגה מאפשרת לקבוצות להיות ייחודיות: בני יהודה והפועל רעננה מאפשרות לצעירים לשחק אצלן. צמצום הליגה יגרום להן לחשוב פעמיים אם זה אפשרי בכלל. הן תבזבזנה יותר, על שחקנים מוכחים, כדי לשרוד, ומכיוון שיהיה קשה להן לשרוד, הן תגענה לליגה השנייה חבולות מספיק כדי לא לחזור בחזרה.


רעננה. דוגמה לקבוצה שיכולה לרדת ולא לחזור אם ישונה מבנה הליגות (מאור אלקסלסי)

5. עונת 1986/7 הייתה העונה האחרונה שמבנה הליגות היה יציב. בין 1964 ל-1987 שיחקו בליגה הבכירה 16 קבוצות, פעמיים מול כל קובצה ובסך הכל 30 מחזורים. בגלל בעיה של הטיית משחקים בעונת 1974/5, הפכו שתי העונות אחריה לעונות שהמבנה עורער, אך חזר במהרה למצבו הקודם. ב-1989 שיחקו 14 קבוצות בליגה, שנה אחר כך 12, ב-1995 שוב חזרו ל-16 קבוצות, מה שהפך ב-2001 ל-12, ושוב גדול ב-2012 ל-14 קבוצות, במתכונת הנוכחית. היו שלושה סיבובים, ופלייאופים במתכונות שונות, לפעמים 30 מחזורים, לפעמים 39. קבוצות נאלצו לתכנן מדי כמה שנים מחדש את תקציביהן ומקורות ההכנסה, חלקן השתגע מהרצון לשוב לליגה הבכירה, והתרסק.

בעונה האחרונה ליציבות – 1986/7 – שיחקו לדוגמה בליגה קבוצות כמו הפועל לוד, שמשון ת”א, הפועל פ”ת, בית”ר ת”א, מכבי יבנה, מכבי יפו ובית”ר נתניה. מדובר בשבע קבוצות שלא שרדו את הכיווץ וההרחבה, ושש מהן היו קבוצות ותיקות בליגה. 4 קבוצות מהן התפרקו, אחת שורדת באמצעות איחודים והשתעבדות למועדון אם, ועוד שתיים מדשדשות בליגה השנייה והשלישית. בכל עונה שהתבצע אחריה צמצום נגלה מועדונים שלא שרדו, לא כל מי שעומד בתור, מחכה לתורו.

הכדורגל הישראלי מלא במועדונים – חלקם מצוינים, עם היסטוריה מפוארת – שנמחקו כיוון שלא שרדו את השינויים התכופים בליגה. הבעיה אינה בליגה של 12 קבוצות או של 16 קבוצות, הבעיה היא בשינויים התכופים. שינוי או אי שינוי מבנה הליגות, יחייב הסכם שייקבע את כמות הקבוצות בליגה לטווח של 20-25 שנה לפחות, כדי למנוע פעילות גחמתית ולהציל את הכדורגל הישראלי מהטלטלות שנוגסות בו.

6. יהיה מעניין לראות איך תפעל ההתאחדות לכדורגל ברגע שאורן חסון ימונה ליו”ר שלה. חסון היה מנכ”לה הראשון של מנהלת הליגה והיו”ר השני שלה. האינטרסים בין הצדדים כרגע מנוגדים. חסון אמור לייצג 90 אחוז מהכדורגל הישראלי, על אף שהכסף הגדול נמצא ב”כיסו” של ארז כלפון. צמצום הליגות יכול להוות פגיעה בהתאחדות לכדורגל ובמטרותיה – נבחרות, כדורגל חובבים, פיתוח כדורגל נשים – ומכיוון שנטל הבאת הכסף הגדול ירד ממנה, היא צפויה להתנגד בסופו של דבר למהלך כזה, כי היא בוודאי לא נהנית ממנו. אם הדבר ייגרר למלחמות אגו פוליטיות, אללה יוסתור.


חסון. מעניין כיצד יפעל מי שבקרוב יהיה יו”ר ההתאחדות החדש (עדי אבישי)

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי