כוכבים לרגע: עשרת הישראלים שסומנו לגדולות ונעלמו לפני השיא

גיא אסולין
גיא אסולין | Shaun Botterill/Getty Images

משי בירוק ועד גיא אסולין, מרפי לוי ועד רוני קלדרון: סיפורו העצוב של ראובן עובד הזכיר לרון עמיקם תשעה שחקנים נוספים שסומנו ככוכבים, אך בניגוד לציפיות לא הצליחו להפוך לדבר הגדול הבא

ההידרדרות של ראובן עובד ממעמד של כוכב מבטיח לנרקומן המסתובב בתחנה המרכזית כדי לקבץ נדבות, הזכירה לנו לא מעט שחקנים שהקריירה שלהם הייתה מבטיחה והתרסקה, בין אם ברגע אחד טרגי ובין אם במקבץ רגעים כאלה. תזכורת קצרה לאלה שסומנו בגיל צעיר לגדולה, וחלומם-חלומנו נגדע.

10. יצחק שטיילינג

את שטיילינג, קשר אחורי גבוה, חזק ולא שגרתי במכבי יפו, הכירו כולם כ"סינג סינג", על שם להקת הרוק הבריטית של שנות ה-60 שסולנה, דייב קארול, הזכיר אותו במראהו. אי אפשר היה להתעלם – גם לא בנבחרת הנוער – מהגובה, החוזק והלוק, בעיקר בהשוואה לכדורגלנים הנמוכים והרזים של התקופה. ניבאו לו להגיע רחוק, אבל כל זה נגדע בגיל 22, עם מותו של המפתיע של שטיילינג ממחלת הסרטן. אירוע נדיר ועצוב בתולדות הכדורגל הישראלי.

9. גיל סספורטס

בשער: רפי כהן; בהגנה: אלון חרזי, רן בן שמעון, רואי חדד, צחי אלטיט; בקישור: טל בנין, יוסי אבוקסיס, איציק זוהר ואבי פיטוסי; ובחוד: דני ניראון וגיל סספורטס. זה היה ההרכב של נבחרת הנוער, ילידי 1970/1. היו בה גדולי הכישרונות, כאלה שהחזיקו גם את נבחרת ישראל בהמשך. סספורטס היה החלוץ התחבולן מהפועל ב"ש, שהיה אמור להוביל גם את הנבחרת הלאומית. אבל האופי שלו היה בעייתי, ולמרות כמעט 20 הופעות לאומיות, אפילו ב"ש נפרדה ממנו. בגיל 23, כאשר שיחק במכבי שעריים, הואשם בתקיפה מינית של צעירה, הורשע, ישב בכלא ולמעשה לא הצליח לחזור לקריירה שציפו ממנו.

8. אלי זיזוב

הרבה רעש, בלי צלצולים. במחלקת הנוער של בית"ר טוברוק הוא היה חלק משנתון 91′ המופלא שכלל גם את גיא אסולין (אליו נגיע בהמשך) ואייל גולסה. זה המשיך במעבר ללבסקי סופיה, אז קבוצת הדגל של בולגריה. הוא שיחק שם בבוגרים בגיל 16, החליף מסירות עם דימיטר טלקיסקי, והתקדם (לכאורה) לבראגה הפורטוגלית. אבל כלום לא התרומם, למרות הדמיון התהומי לליאו מסי. אפילו בנבחרת הנוער שיחק בקושי, על תקן הכוכב שמתקשה להגיע מחו"ל. מוטי איוניר שלף אותו לפרויקט שלו במכבי ת"א, אפילו שיחק קצת בליגה האירופית, אבל ג’ורדי קרויף כבר לא ספר אותו. הוא נמכר ב-15 אלף יורו להפועל עכו, ומכאן צלל לליגות הנמוכות. היום, בגיל 28, הוא כבר לא באמת משחק.

אלי זיזוב מוצג במכבי תל אביב (האתר הרשמי)

7. שי בירוק

יש הרבה שחקני כדורגל בני העדה האתיופית שנשרו בדרך לתהילה. מייחסים זאת לעניינים מנטליים. ברוך דגו היה יוצא מן הכלל, גם אלי דסה. אבל שי בירוק היה מבטיח הרבה יותר משניהם. בדיוק כמו יוסי בניון, בירוק הגיע לאייאקס בגיל 16, ובדיוק כמו בניון גם הוא חזר משם אחרי כמה חודשים. אבל בניגוד ליהלום שטרף כאן את הליגה, בירוק לא היה כל כך רעב. הוא הגיע למכבי חיפה, התקשה להתמודד מול הזרים על מקום בהרכב ולמרות הבלחות מבטיחות, לא התמיד. נעלם, חזר, פרש, חזר מפרישה, אבל התקשה לשמור על המסגרת ומהר מאוד הפך כאחד האדם, כאילו לא היה.

6. אייל אקשטיין

אקשטיין היה כוכב קבוצת הנוער של הפועל ת"א, למרות שמשה סיני שיחק בה. למעשה, הוא הועדף על סיני, שהושאל למכבי יפו, אבל בניגוד לסיני שחרך את המשחק, אקשטיין היה עושה משחק מהזן הישן: עם מסירות אומן, בלי כניסות לעומק. דלקת בשרירי הבטן שלא טופלה והוחמרה השביתה אותו למשך שנה וחצי. אפשר למצוא שניות ממנו ביוטיוב משאיר בצ’יפ את סיני מול איציק ויסוקר, במשחק העונה מול מכבי נתניה בעונת האליפות ב-1981, אבל אלה רק שניות, בערך כמו האשראי שקיבל. הוא מיהר לעזוב להפועל ראשל"צ מהליגה השנייה, ולא הצליח לחזור ולתפוס את מקומו בקדמת הכדורגל הישראלי. את ד"ר אייל אקשטיין, וטרינר, אפשר למצוא היום ביבנה.

5. ראובן עובד

עובד הוא מהבודדים ששיחקו בכל ליגה בישראל, מליגת העל ועד לליגה ג’. הוא גם היה לגיונר, כבש שערים באירופה, היה הכוכב הכי גדול לבני גילו – והגיע לכתבה באולפן שישי על הידרדרותו לסמים. עובד היה כוכב ענק, מהסוג שהזכיר לוותיקים את רוני קלדרון (שגם הוא מככב כאן). הוא עבר שחקנים כמו מים, מסר בעין עקומה, בעט לשער במגוון טכניקות, כישף את הכדור. באותה נשימה כונה "ראובן שווארמה", בשל נטייתו להשמנה. הוא התקשה לעכל את התהילה, ומהר מאוד איבד כיוון.

אחרי שהביא גביע למכבי ת"א, לא היה גורם דומיננטי באליפות הצהובה של 2003, והצליח לשרוד בזכות הקרדיט שקנה לעצמו בגיל צעיר מאוד. ניר לוין הביא אותו כדי להציל את הפועל חיפה מירידה, את גיא לוזון והפועל ת"א הוא שלח לשלב הבתים של גביע אופ"א ב-2007, אבל הכל הלך והתפרק, וגם הניסיון לשחק באוסטריה, במדי גראץ, לא צלח. הוא שיחק אפילו במ.ס ב"ש כדי להיות קרוב לבנו, סיים קריירה בבית"ר יפו מליגה ג’ והגיע לסמים ולתחנה המרכזית. עצוב.


עובד עוד בימיו בהפועל ת"א. סיפור עצוב (עדי אבישי)

4. רפי לוי
ללוי היה הכל. הוא היה מלך השערים של הליגה בגיל צעיר, הוא זכה בתהילה שהייתה שמורה רק לשייע גלזר במכבי ת"א, הוא כבש 11 שערים ב-17 משחקים בנבחרת, ואפילו זכה לדמות בסדרת הספרים "הספורטאים הצעירים" של "אבנר כרמלי". רפי הפך שם לאלון ("בעט אלון, בעט"), אבל מה שהוא באמת רצה זה להיות מקצוען ולהרוויח כסף, וזה לא היה קיים אז בכדורגל הישראלי. אז לוי עלה על מטוס לאוסטרליה באישון ליל, עזב את מכבי ת"א, את הנבחרת ואת ישראל. למעט גיחה קצרה באמצע שנות ה-60, הוא העדיף את היילנדס פארק מדרום אפריקה. הכדורגל הישראלי הפסיד, הוא כנראה הרוויח. לא הרבה.

3. גיא אסולין
ב-28 באוקטובר 2009 הגשים הכדורגל הישראלי חלום. אסולין, כדורגלן בן 18 מנהריה, עלה בהרכב ברצלונה למשחק בסיבוב הרביעי בגביע מול לאונסה. בהרכב היו מקסוול, רפא מארקס, סרחיו בוסקטס, יאיא טורה, סיידו קייטה, בויאן קרצ’יץ’, וגם פדרו, שכבש את שני השערים במשחק. את אסולין החליף המאמן פפ גווארדיולה בדקה ה-56 באריק אבידל. קצת יותר משנה קודם לכן החליטה ההתאחדות לכדורגל, בשיתוף דרור קשטן, להוציא לפועל הופעה שלו בנבחרת ישראל כדי לטרפד מעבר שלו לנבחרת ספרד. הוא היה אז שבועיים לפני יום הולדתו ה-17. שיא ישראלי שלא יישבר.

ב"לה מאסיה", אליה הגיע בגיל 12, הוא נחשב אז למוכשר מכולם. יש קטעי וידיאו מדהימים מהתקופה ההיא, מחלץ כדור ליד הרחבה שלו מפלונטר שרק מסי יכול לצאת ממנו, מוסר הצידה, ובסוף נוגח לשער. אבל זה לא התקדם. הוא בחר לעבור למנצ’סטר סיטי בגיל צעיר, לא השתלב, ואז עבר בעשר קבוצות, אחת מהן אפילו הייתה הפועל ת"א. יש לו תשעה גולים וחמישה בישולים ב-114 משחקים בקריירה, והוא בן 28 וחצי. לפני כמה ימים רשם עשר דקות בכורה ביאסי מהליגה הרומנית. לא מתייאש, אנחנו כן.

אסולין בתחנה האחרונה שלו ברומניה (האתר הרשמי של יאסי)

2. גאל מרגוליס

כאשר הייתה למכבי ת"א קבוצת נוער מטורפת בשנתון 92′ – שכללה את דור מיכה, רוסלן ברסקי, חאתם עבד אלחמיד, מואנס דאבור ורועי קהת – כולם דיברו בחוסר סבלנות על ילד אחד, יליד 94′. למרגוליס היו מהירות וכוח כמו של רוני רוזנטל, סיומת כמו של אלי אוחנה, ולקינוח גם החזיק בדרכון בלגי. סיפרו ששחקן כזה לא ישים עליו מדים של נבחרת ישראל. שזה עניין של זמן עד שיזומן לנבחרת בלגיה. הוא הצליח אפילו לחדור לסגל של פאולו סוזה וממש לשחק, אבל מתחת לכל ההבטחה הסתתר סיפור אישי לא פשוט. מרגוליס היה בחור עדין בגוף של כדורגלן, התקשה להסתגל, לא הרבה לדבר. מספרים אפילו שלא התקלח עם שאר השחקנים והתקשה לישון עם חבריו לחדר.

הוא לא השלים שירות צבאי, כך שאין לו אפילו הופעה אחת באחת מהנבחרות, וההשאלה למכבי נתניה המתרסקת רק הקשתה עליו יותר. מכבי ת"א עוד השאילה אותו לבית"ר ת"א/רמלה, וכשניסתה לעשות זאת שוב, איחרה את מועד הרישום, ומרגוליס הרים ידיים. בגיל 23 וחצי הוא הפסיק לשחק כדורגל ונותר בגדר הבטחה שאפילו לא החלה להתממש.

1. רוני קלדרון
על קלדרון אמרו שהוא השחקן הישראלי הכי גדול שדרך על מגרשי הכדורגל בארץ. אפילו שפיגלר ושפיגל, גדולי השחקנים ששיחקו בתקופתו, הודו בכך. אבל למעט פרקים קצרים, קלדרון התעקש לא להראות כלום מזה. קצת לפני גיל 17 הוא חזר לארץ מארה"ב, אחרי שהיה מושעה ממשחקים בישראל בגלל ששיחק עם כרטיס ליגה מזויף. בחצי שנה הוא הוליך את הפועל ת"א לאליפות. אחר כך נכנס להסגר, ושוב חזר לחצי עונה. אחר כך נסע לאייאקס, כמעט חתם, אבל לא שוחרר. עמנואל שפר לא לקח אותו למונדיאל, רק אדמונד שמילוביץ’ ודוביד שוייצר הסתדרו איתו.

קלדרון התעקש להתעמת עם מאמנים, להסתבך עם הצבא, לא להתמיד. גם כששיחק לבסוף בצרפת, מיהר לחזור כדי להציל את הפועל ת"א מירידה. בגיל 23 חתם בהפועל ר"ג, שיחק קצת בליגה השנייה, כבש אפילו עשרה שערים – ויום אחד פשוט נעלם. הוא מצא את עצמו בכלא בגלל זיוף כרטיסי אשראי, ניצל יציאה לחופשה וברח, ולאחרונה דווח כי נמלט בצורה נועזת גם מהכלא בברזיל, אחרי שישב שם על הברחת סמים קשים. יש האומרים כי נרצח, יש הטוענים כי חי. אגדה בחייו, אגדה במותו. הפספוס הכי גדול של הכדורגל הישראלי.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי