בן חיים: “אומרים שלא נהניתי ממועדונים ומבחורות, אבל אני לא מצטער לרגע”

טל בן חיים
טל בן חיים. “סמל בכדורגל הישראלי” | אריאל שלום

"בגיל 14 קראתי מאמר והפסקתי עם קולה. הצבתי מטרה והבנתי שאצטרך לעשות ויתורים. הדור הצעיר חי מול המסך ולא אוכל נכון". הבלם הוותיק בראיון מרתק לפודקאסט של אוהדי בית"ר

טל בן חיים ניצל את פגרת הקורונה ודיבר היום (שישי) בפודקאסט של אוהדי בית”ר ירושלים -‘פודקאסט בצהוב שחור’. הבלם הוותיק פתח את דבריו וסיפר: “כמו כולם, הקורונה נפלה עלינו כרעם ביום בהיר. פתאום אסור לצאת מהבית ואין כדורגל. כדורגל זה החיים של כל מי שמתעסק בתחום. אנחנו משתגעים בבית ומאוד מתגעגעים. אתה מתעורר עם זה בבוקר והולך לישון עם זה בלילה, אבל יש שני סוגים של אנשים – אלו שנותנים למצב לנהל אותם ואלו שמנהלים את המצב. אני אחד מאלה שמנהל את המצב. אני מתמודד עם שינויים. אני עושה ריצות, אופניים בבית, אימוני כושר ואפילו אימונים משפחתיים. שומרים על כושר במסגרת המגבלות. כמובן שזה לא דומה לכדורגל, אבל משתדלים לעשות את כלמה שאפשר כדי לשמור על הגוף.

“יש לי גם חצר שאני יכול לעשות בה קצת אימונים עם כדור, אבל כמובן שזה לא אותו דבר. מתי שמשרד הבריאות יאשר את החזרה לאימונים, אז ייקח לנו לפחות שלושה שבועות להיכנס לכושר משחק. אני מקווה שיתנו לנו את הזמן הזה. אני בטוח שיתנו אותו, כי מי שבא מהתחום מבין שלוקח זמן להיכנס לכושר משחק. אופניים ותרגלי כוח זה לא כמו לשחק כדורגל. נצטרך להתאמן מספר שבועות לפני שהמשחקים יוכלו לחזור. כמובן שכל מי שמתעסק בתחום לוקח את זה בחשבון”.

האם צריך לסיים את העונה: “אני חושב שהשנה יש פלייאוף עם כל קבוצות הצמרת, כך שיהיה מאוד מעניין. כל מי שאוהב את הכדורגל לא יכול להגיד ‘בוא נוותר על העונה ונתחיל עונה חדשה’. אתה רק רוצה לשחק כמה שיותר מהר ולסיים את העונה הזו. הפער גדול מידי עבורנו וגם עפנו מהגביע לצערי, אבל כשאתה לובש את החולצה של בית”ר אתה עולה במטרה לנצח וזה לא חשוב מול מי. נרצה לסיים את הפלייאוף בצורה מכובדת ולהתגבש. אנחנו עדיין קבוצה בבנייה וזה ייקח עוד קצת זמן עד שכולם יתחברו ונציג את היכולת שמצפים מאיתנו. זה תהליך וככל שנמשיך אותו אז נהיה טובים יותר”.

“מי שאוהב כדורגל לא יכול להגיד ‘בוא נוותר על העונה'” (אודי ציטיאט)

האם זה לגיטימי לחזור לשחק ללא קהל: “אני לא מכיר שחקן כדורגל שלא אוהב לשחק עם קהל, במיוחד כשאמורים להיות יציעים מלאים בפלייאוף העליון. לחזור עם קהל או לסיים את העונה בלי לשחק, אנחנו מעדיפים לשחק בלי קהל ולא לסכן אותו. האוהדים יוכלו לצפות וליהנות מהבית. צריך לסיים את הפלייאוף ובעזרת השם לפתוח את העונה הבאה עם אצטדיונים מלאים”.

זכייה בתארים עם בית”ר: “במכבי תל אביב אתה רואה שחקנים שהם תקופה ארוכה ביחד, מכירים אחד את השני ויודעים את התנועות אחד של השני – כמו מכונה שעובדת על אוטומט. זה דברים שלוקחים זמן. אנחנו השחקנים רוצים לראות תוצאות לא פחות מהאוהדים. אני יכול להעיד על עצמי שאני הולך הביתה מאוד מאוד מאוכזב אחרי תיקו, אני עצבני כל השבוע ולוקח את זה מאוד קשה. הרבה יותר כיף ללכת הביתה כשאתה מנצח, החיים שלהם הרבה יותר טובים. אנחנו רוצים לעשות את זה כמה שיותר מהר. אנחנו רוצים להציג יכולת טובה ולנצח כמה שיותר משחקים. אני מסכים שאי אפשר לדבר לנצח על בנייה, בסוף צריך להביא תוצאות”.

רמת האימון בפרמיירליג והעבודה תחת מוריניו: “ברגע שאתה מגיע למועדון גדול כמו צ’לסי, אז השחקנים הם ברמה הכי גבוהה בעולם, התקציב בלתי מוגבל ואפשר להביא את השחקנים הכי טובים בכל עמדה. זאת אומרת שהאימון הוא ברמה הרבה יותר גבוהה, כי יש לך את השחקנים הכי טובים. ברגע שיש שחקנים כאלה טובים, הקצב הרבה יותר גבוה והאימון הרבה יותר טוב. מוריניו, לדוגמא, נהג להביא אנשי צוות שעמדו בקווים והביאו את הכדורים. האימון לא עוצר לשנייה, בעצם כמו במשחק. יצא כדור, ישר יש עוד כדור ואין לך את הזמן הזה לנוח עד שמביאים את הכדור. האימון כל הזמן בקצב מאוד-מאוד גבוה. מעבר לזה, כשאתה בוחר את השחקנים הכי טובים בעולם לקבוצה שלך, אז הדרישות הן מאוד גבוהות והליגה היא בעצם מקבץ של שחקנים הכי טובים בעולם שמעלים את הרמה. מישראל לא יכולים להגיע שחקנים, אלא אם יש להם רישיון עבודה. לא כל שחקן יכול להגיע לאנגליה. ברגע שעושים הגבלות כאלה, יוצרים מצב שכל מי שמגיע לליגה הזאת הוא אמור להיות שחקן ברמה גבוהה”.

בן חיים עם מוריניו לאחר החתימה בצ’לסי (Gettyimages)

רמת הכדורגל בישראל: “צריכים לקרות כל כך הרבה דברים כדי שהכדורגל שלנו יהיה יותר טוב. זה מתחיל בתרבות, אין פה תרבות מגיל צעיר. אם אני מסתכל על הילדים היום, אז הם לא מתאמנים מספיק. אין מספיק שועת אימון. התזונה לא נכונה. הם כל היום במסכים. כשאני הייתי ילד, הייתה לי תשוקה, כל היום הייתי במגרש, זה היה החיים שלי. המאמנים פה מקבלים משכורות מאוד נמוכות. אין מספיק מקצוענים בתחום. לא נותנים מספיק זמן למאמנים, הם חיים פה על זמן שאול ועושים הכל כדי לשרוד. לא נותנים חוזה לשלוש-ארבע שנים. אין את זה. הם מחויבים קודם כל לתוצאות.

“צריך לעשות פה תכנית, להתחיל תהליך מסוים, אבל קודם לחשוב טוב-טוב איך מגדלים דור של שחקנים. כרגע אנחנו בכיוון לא נכון. כשהייתי ילד, לפני שעשיתי משהו,  שאלתי את עצמי האם זה יעזור לי בכדורגל, האם זה יקרב אותי למטרה שלי. הייתי בא לאכול המבורגר או פיצה ושואל את עצמי האם זה יעזור לי, כך הפסקתי עם זה לגמרי. הפסקתי לשתות קולה בגיל 14 כי קראתי מאמר שזה מזיק לשרירים. רציתי להיות שחקן, אז ויתרתי על זה. השאלה כמה הילדים רוצים להיות שחקנים. עד כמה הם רוצים את זה. אם רוצים, צריך לעשות ויתורים. בלי ויתורים, אי אפשר להגיע לשום מקום. אני לא מצטער על הוויתורים עשיתי. הרבה אומרים לי שפספסתי את הילדות. אומרים שלא נהניתי מאוכל, מיציאות למועדונים ולא יותר מידי מבחורות, אבל אני לא מרגיש פספוס. עשיתי את הכל כדי להיות שחקן ולהגיע לרמות הכי גבוהות. אני שמח שנפל בחלקי להגשים את החלום. אין דרך אחרת, מי שרוצה להיות שחקן צריך להקריב”.

מגבלת הזרים בישראל: “אם אנחנו רוצים להתמודד באירופה, אז אני חושב שאם יש לך זרים ממש-ממש טובים שיכולים לשדרג אותך, זה מבורך. אם הם לא נותנים לך ערך מוסף, חבל להביא אותם. ב”ש, למשל, הביאו בזמנו את וואקמה, שזה שחקן עם ערך מוסף. אתה מביא שחקן כזה שמרים לך את הרמה, הוא מחזיק אותך גם בליגה וגם באירופה. אתה מקבל שחקן ברמה מאוד גבוהה, אז כמובן ששווה להביא. אם זה שחקן בינוני ולא מספיק טוב, הייתי מעדיף לתת את הבמה לשחקן צעיר ולעזור לכדורגל הישראלי להתפתח. לפני החלטות כאלה, צריך לראות מה הרמה של השחקנים שמביאים לפה”.

על אוהדי בית”ר: “לאורך הקריירה למדתי להתנתק. כשאני עולה למגרש, אני כל כולי במשחק ואני לא שומע רעשי רקע. יש שחקנים שזה מאוד משפיע עליהם. ברגע שהקהל של בית”ר מגובש ותומך, זה נותן כוח אדיר ואנרגיות אחרות. זה משהו שמאוד חשוב לנו השחקנים. אני מבין שלפעמים אנחנו מציגים יכולת לא טובה ואני לא מצפה שתמיד הכל יהיה דבש וכולם יעודדו, אבל הקהל צריך להבין שאנחנו צריכים אותו וברגע שהוא מעודד זה נותן כוחות אדירים לקבצה. בתור שחקן מכבי לשעבר, תמיד כשהגעתי לטדי זה היה כמו מבצר – מגרש מפוצץ עם קהל מטורף. השחקנים של היריבה יודעים את זה וחשוב שהם ימשיכו עם התצוגות האדירות. זאת הדרך, רק להיות ביחד. כשהכל טוב, הקהל נותן דחיפה אדירה והאנרגיות מטורפות. ברגע שהתוצאות קצת פחות טובות, אז הקהל מביע את עמדתו בצורה מאוד נחרצת”.

כשהתוצאות טובות, האנרגיות מטורפות. אוהדי בית”ר ירושלים (דני מרון)

היכן הוא ישחק בעונה הבאה: “אני מסיים חוזה ועדיין אין דיבורים. יש עוד עשרה משחקים העונה. אני מאוד מקווה להמשיך בבית”ר, כי השנה הייתי פצוע לפחות בחצי מהמשחקים. לצערי לא יצא לי לתרום יותר מידי. אני מרגיש שיש לי עוד הרבה מה לתרום ואני רוצה להמשיך להיות שותף לתהליך שנבנה בבית”ר. היום שאחרי הכדורגל? אני אוהב את המשחק, אני רואה את עצמי ממשיך לשחק. כשיגיע הזמן, אחשוב על זה. יש לי את ההרצאה שלי, אבל אני מאוד מקווה שאשאר בתחום הכדורגל. אני חושב שעברתי הרבה מאמנים גדולים לאורך כל הקריירה ויש לי הרבה מה לתרום. לקחתי מהם איך להתנהג ואיך לא, שיטות, התמודדות בקבוצות גדולות. עברתי די הרבה. אני חושב שאני אהיה טוב במה שאבחר לעשות, אבל עדיין אני לא חושב על זה יותר מידי. כרגע אני ממוקד בחזרה מהפציעה”.

על משה חוגג: “ההגעה שלו לבית”ר היא מבורכת עבור כל מי שמעורב במועדון ועבור כל מי שאוהב אותו. הוא השקיע סכומים מאוד גדולים בקבוצה. בתור שחקן, יש לנו פה את כל התנאים להצליח, אנחנו רק צריכים להיות טובים, זה מה שנשאר לנו. אין תירוצים. כשמגיע בעלים כזה, צריך לחבק אותו כי אתה רואה שמעבר לתרומה הכספית הוא גם תורם לקהילה ורוצה להוציא את הגזענות. הוא עושה פרויקטים ודברים של אכפתיות שהם מעבר לכסף. הוא רוצה לשנות פה דפוסי התנהגות ואני חושב שברגע שיש אנשים כאלה בכדורגל זה מבורך”.

הרגע הכי גדול בקריירה: “אני חושב שההגעה לצ’לסי. לחתום במועדון כזה – זה בהחלט הרגע גדול בקריירה שלי. גם לשחק בנבחרת ישראל, שזה החלום שלי מגיל קטן. לשיר את ההמנון בתור קפטן הנבחרת, אקח את זה איתי לכל החיים”.

הבלם הכי טוב שראית: “ג’ון טרי. קפטן ומנהיג אמיתי. קורא את המשחק בצורה טובה. באמת הבלם הכי טוב שיצא לי לראות”.

ג’ון טרי (Gettyimages)

הזר הכי גדול ששיחקת איתו בישראל: “אלכסנדר אובארוב”.

הישראלי הכי טוב ששיחקתי איתו: “אייל ברקוביץ’, יוסי בניון, אבי נמני, ראובן עטר, חיים רביבו, ערן זהבי. יש הרבה. קשה להצביע על אחד. נבחרת ישראל הוציאה לאורך השנים הרבה שחקנים טובים”.

השחקן ‘הבא’ בכדורגל הישראלי: “דן גלזר עושה עונה באמת נהדרת, גם בעונה שעברה הוא נתן הרבה יציבות להגנה. השיפור שמכבי תל אביב עשתה בשנתיים האחרונות, יש לו הרבה נקודות זכות בזה”.

אם לא היית כדורגלן: “לוחם בצבא או או איש עסקים. וברצינות – ברגע שנחשפתי לכדורגל, ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות וחוץ מזה לא עניין אותי שום דבר אחר. הצבתי מטרה וברגע שהצבתי אותה אז התנתקתי מכל הדברים האחרים. עשיתי את הכל כולל הכל וזה מה שעניין אותי לאורך כל החיים. צריך גם כישרון, כמובן, אבל בגיל 6, כשהתחלתי, אבא שלי חשב שזה בזבוז זמן. ברגע שהוא ראה את כוח הרצון והנחישות, הוא הבין שצריך לתת לי לשחק. כשאתה עומד שעות מול הקיר ומתאמן שעות על גבי שעות על פס, אז הפס נהיה הרבה יותר טוב ממישהו שנולד עם פס טוב והוא כישרוני. כשאתה מתרגל כל כך הרבה פעמים, אתה נהיה טוב יותר מהשחקנים הכישרוניים”.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי