“מבחינה רמה, אין הבדל גדול בין הלאומית לליגת העל לנוער”

גילי לבנדה
גילי לבנדה | צילום: דני מרון

ההגעה למחלקת הנוער של נתניה ("התרשמתי מהכוונות של המועדון"), שילוב שחקנים בקבוצה הבוגרת ("גאווה גדולה וסיפוק אדיר") ומסר אופטימי ("בקרוב יחזור הווירוס שנקרא כדורגל"). גילי לבנדה בראיון לאתר הרשמי

לאחר שהוחלט להכריז על סיום העונה בגלל משבר הקורונה, גילי לבנדה, מאמן קבוצת הנוער של מכבי נתניה, התראיין לאתר הרשמי של היהלומים וסיכם את העונה המטלטלת שעברה עליו ועל הקבוצה.

הייתם מועמדים לירידה ובסוף סיימתם מקום חמישי, איך זה מרגיש מהצד שלך כמאמן?

“כמו בשנים קודמות, גם השנה ליגת העל לנוער היתה צמודה ושוויונית מאוד, מה שגרם לכך שבמשך רוב העונה שני שליש מהליגה התמודדה נגד הירידה. לצערי פתחנו פחות טוב את העונה. לאחר הגרלת משחקים לא פשוטה שבה פגשנו את שתי המובילות במשחקי חוץ כבר במחזורים הראשונים, מה שהוביל לחוסר ביטחון אצל השחקנים. כדורגל הוא משחק של מומנטום. עם הרבה אמונה בצוות המקצועי, התרכזנו בעבודה קשה, ניתוח ותיקון הליקויים אבל בעיקר בהקניית הרבה בטחון עצמי לשחקנים בעצמם ובקבוצה. לשמחתי ככל שהזמן עבר הקבוצה התייצבה בכל הפרטמרים, צברנו ביטחון ונקודות, הבקענו שערים, הצגנו משחקים מאוד איכותיים, בעיקר במשחקי הבית וסיימנו בצמרת”.

הגעת לנוער של נתניה אחרי לא מעט קבוצות גדולות ברזומה שהאחרונה בהן בית”ר ירושלים. מה הוביל אותך למחלקת הנוער של נתניה?

“אם לשים רגע בצד את ליגת העל, אין הבדל גדול בין ליגה לאומית וליגת העל לנוער הן מבחינת רמה, חשיפה ותנאי אימון. לאחר פגישה שנערכה בפגרה ביני לבין מנכ”ל הקבוצה ניב גולדשטיין, נוצר חיבור מצוין, התרשמתי מאוד מהאיש עצמו, מהכוונות של המועדון, תנאי העבודה, הגישה המקצועית וההתייחסות לנוער כאל קבוצת בוגרים לכל דבר ועניין ומכאן ההחלטה היתה קלה וברורה להצטרף למועדון הגדול שנקרא מכבי נתניה. ההנאה בעבודה עם נוער היא עצומה, מצד אחד הרצון והמחויבות של השחקנים ללמוד ולהתקדם ומהצד השני הסיפוק שלי כמאמן לראות שחקנים שמתקדמים ועולים לבוגרים. ראוי לציין את המעטפת המיוחדת לה זוכה מחלקת הנוער מצד הנהלת המועדון ובראשה אייל סגל הבעלים, שמשקיע ומעורב בכל הקשור למחלקת הנוער ומלווה אותם מקרוב. ניב המנכ”ל שנותן את כל הכלים להצליח וכמובן זאביק זלצר שמתווה את הדרך המקצועית ותורם מהידע והניסיון שלו”.

מה היו הציפיות שלך מעצמך כשהגעת?

“אחרי עונה רצופה טלטלות שעברתי בעונה הקודמת, הגעתי למכבי נתניה ממוקד מאוד ועם המון מוטיבציה ורעב להצליח ולחזור לקדמת הבמה. היה לי חשוב להכיר מהר את המערכת ולבנות צוות מקצועי איכותי סביבי. אני מאוד מאמין בעבודת צוות וזה גם ההזדמנות להודות להם ולציין את העבודה המסורה החל ממנהל הקבוצה ועד אחראי המשק. היה לי חשוב להביא את הידע והניסיון שלי ולחבר את הצוות המקצועי, השחקנים והמערכת כדי להגיע למיצוי פוטנציאל מקסימלי ברמה האישית והקבוצתית תוך עמידה במטרות שהציבו בפניי”.

גילי לבנדה (דני מרון)

האם הקבוצה נפגעה מהמעבר של שחקני נוער לשחק ולהתאמן עם הבוגרים, למשל כארם ג’אבר ורוי קורין? ומנגד כמה גאווה זה הסב לך?

“המטרה העיקרית של מחלקת הנוער בכלל וקבוצת הנוער בפרט, היא לייצר כמה שיותר שחקנים איכותיים, מוכנים טכנית ,טקטית, מנטלית וגופנית לקבוצה הבוגרת.
על המטרה הזאת אנחנו מסמנים וי אחד גדול. רוי קורין שיחק בתחילת העונה, כארם ג’אבר הפך לשחקן הרכב השנה ולשנים הקרובות. בנוסף יש את עמרי גלנדמן ומשה מולה שמיועדים עוד העונה להשתלב בקבוצה הבוגרת, במידה וימשכו המשחקים הם יהפכו לשחקני סגל בעונה הבאה. חשוב לציין בנקודה הזאת את צוות מאמני הקבוצה הבוגרת סלובו וברדה שהאמינו בשחקני הנוער, כחלק מחזון הבעלים והמועדון ושילבו אותם. יש שיתוף פעולה הדוק ופורה בין הנוער לבוגרים. גאווה גדולה וסיפוק אדיר עבורי לראות שחקנים שמשתלבים בקבוצה הבוגרת. אמרתי לא פעם לשחקנים שברגע שהקבוצה מצליחה כולם מרוויחים. שחקנים עולים לבוגרים ואחרים מקבלים הזדמנות במקומם בנוער. מה שהכי חשוב מבחינתי כמאמן היה לראות שכולם קיבלו הזדמנות תוך כדי שמירה על יציבות ואיכות במשחק, מה שמעיד על דרך נכונה וטובה”.

כמאמן ומנטור איך אתה מקבל תבוסה ומעביר את המסר של “יהיה בסדר” לקבוצה שכל חלומה הוא להגיע לבוגרים?
“אחרי הרבה שנים בכדורגל, חוויתי לשמחתי הרבה הצלחות ורגעי אושר אך באופן טבעי גם אכזבות והפסדים. השתדלתי מכל משבר ללמוד, להתחזק ולהתקדם וזה המסר שלי לשחקנים. ברגעי משבר השחקנים שואבים את הכוח בעיקר מהמאמן ולכן חשוב לא לאבד את הראש, לחזור לפעולות הבסיסיות, לשמור ולהאמין בדרך והכי חשוב להישאר ביחד. באספת פתיחת העונה העברתי מסר ברור לשחקנים שכולנו ביחד באותה סירה, ביחד בהצלחות ובכישלונות. חשוב ששחקנים יתמודדו עם מצבים שונים במהלך התקופה שלהם בנוער, זה מחשל אותם לקראת הבוגרים שם הלחץ הוא גדול. הוכח לאורך זמן שלאו דווקא השחקנים המוכשרים ביותר הם אלה שמצליחים אלא אלה שחזקים ושורדים את המשברים בדרך. עונת כדורגל היא מרתון של מטרות קטנות בדרך למטרת על אחת ברורה”.

במי אתה נתמך בזמנים שקצת יותר קשה?
“בימים קשים אני נתמך תמיד במשפחה היקרה שלי, בחברים קרובים אבל בעיקר בבורא עולם. בשביל לייצר ביטחון עצמי חייב אמונה חזקה, שהיא מעבר לכל מחשבה שלילית ורעש רקע. אני מאמין שלכל דבר שקורה יש סיבה והכל לטובה”.

מה חסר לך בתקופה הזאת?
“השגרה. שגרת האימונים והמשחקים, להגיע למועדון, השחקנים הצוות, האווירה באימון, המתח של המשחקים, הטרוף בגולים ובניצחונות”.

מסר אופטימי לאומה?
“התקופה הנוכחית היא פסק זמן לחשבון נפש אישי ועולמי. בעזרת השם בקרוב נצא מהסגר לחירות. הווירוס החדש והרע ‘קורונה’ ייעלם ובמקומו יחזור את הווירוס הישן והטוב שנקרא כדורגל”.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי