“להגיד היום שידעתי שאחרי כל כך הרבה שנים ידברו על אותו שער? ממש לא”

מוטל'ה שפיגלר נגד שבדיה
מוטל’ה שפיגלר נגד שבדיה | צילום מסך

מוטל'ה שפיגלר כבר מזמן לא מתרפק על התהילה של גביע העולם ההוא ב־1970, אבל במלאת 50 שנה בדיוק למונדיאל במקסיקו, היחיד שבו השתתפה ישראל, לא יכולנו שלא להתרגש

בדברי הימים של הכדורגל הישראלי, בתחילת העמוד הראשון יספרו על הנס של 1970, הפעם היחידה שנבחרת ישראל השתתפה בטורניר גביע העולם. במרכז הפרק, באותיות מודגשות, בטח נקרא על השער ההוא בטולוקה. ב־7 ביוני ישראל פגשה את נבחרתה החזקה של שבדיה. בדקה ה־57, כשהתוצאה היא 0:1 לשבדים, כדאי שנעביר את המיקרופון לידיו של השדר האגדי, נחמיה בן־אברהם ז”ל, שהתיאור שלו מלווה כמעט כל תזכורת לאותו הישג: “שפיגל מכדרר את הכדור קרוב לקו 16 המטרים, מחפש את ההזדמנות לבעוט, מעביר את הכדור לשפיגלר, 20 מטר מהשער. בעיטה, שער. שפיגלר, עשה את זה. יופי, איזה שער. איזה יופי של השחקן שלנו, שער כזה יכול להיות גם בגמר. מ־30 מטר, פגז, בחצי מטר גובה, לצד ימין של השער השבדי ו־1-1. איזה יופי, הדגלים של תכלת לבן מונפים כאן עכשיו בטולוקה הרחוקה”.

מאז אותה השתתפות היסטורית, לפני 50 שנה, בשלל הזדמנויות, השדרים, הפרשנים והאוהדים פונים לשחקני נבחרת ישראל ושואלים “ומתי אתם?”. לא עזרו למדים הלאומיים גם כוכבים גדולים, כמו אלי אוחנה, אייל ברקוביץ’, חיים רביבו, יוסי בניון, ערן זהבי ורבים אחרים, בסוף נשארנו עם השער של מרדכי שפיגלר. בחודש אוגוסט הוא יחגוג את יום הולדתו ה־76.

“מבחינתי זה משעשע לדבר על מה שהיה לפני כל כך הרבה שנים”, שפיגלר נאנח כששוחחנו במלאת 50 שנה בדיוק לפתיחת המונדיאל במקסיקו, ב־31 במאי 1970. “אני אהיה רגע רציני, אתה לא מצפה ממני שאפסיק לנשום כעת, אתרגש, אכנס איתך לפרטים ואספר אם אני זוכר את מה שעברנו. אני זוכר כל מה שצריך ואני לא עושה תחרות עם כאלה שלא מזהים אותי ברחוב, כי הם בטח לא זוכרים. זה לא הזמן לעשות השוואות מי יותר טוב ומי פחות, כל אחד חי את חייו. אני לא מחפש שיזכירו אותי. יש לי בן כוכב בתקשורת (עמיחי שפיגלר מערוץ הספורט; א”ל) וזהו. החיים נמשכים, חביבי”.

בכל זאת מוטל’ה, אנשים שמחים להיזכר באירועים כאלה

“מי שרוצה להיות עצוב מזה, שיהיה עצוב, אני אבוא לנחם אותו ומי שרוצה להיות שמח ולעשות סלטות לאחור, שייזהר, כי הוא יכול ליפול לא טוב”.

(משה שי/פלאש 90)

אז אתה מציע שנתקדם?

“זה לא שאחד בא על חשבון השני. כשבוחרים רמטכ”ל חדש לא זורקים את התמונה של הקודם. את זה אני רוצה שתכתוב”.

בטורניר גביע העולם במקסיקו ב־1970 שפיגלר היה כדורגלן צעיר, עוד לפני יום הולדתו ה־26, קפטן וכוכב הנבחרת יחד עם שמות כמו גיורא שפיגל, צביקה רוזן, יצחק ויסוקר, כשמעל כולם ניצח המאמן, עמנואל שפר. שפר נכנס לתפקיד ב־1968 והוביל את נבחרת ישראל עד לרבע גמר הטורניר האולימפי, שנערך אף הוא במקסיקו ורק הטלת מטבע במשחק מול בולגריה, עימות שלא הוכרע על הדשא, מנעה מאיתנו לשחק בחצי הגמר. שפר היה ידוע כמאמן קשוח, חסר פשרות, שלא פעם נקלע לעימותים עם כוכביו. בכדי להתכונן למשימת גביע העולם הוא צירף כמאמן כושר את סא”ל עמוס בר־חמא, שהיה קצין הכושר הקרבי של צה”ל. החבר’ה רצו במכון וינגייט, התאמנו בגובה של 2,600 מטר באתיופיה, הגיעו לקולורדו בארצות הברית, רק בכדי שיוכלו להתרגל לאוויר הדליל של מקסיקו.

מה היה לכם? יכולת, שחקנים טובים?
“אתה אומר דברים שהם אותו הדבר, מה קרה לך? הצייר הכי טוב, הוא לא מוכשר?”.

היה לכם גם מזל?
“מודה, ברוב השערים שלי הרוח עזרה. הנה הרמת לי להנחתה. רואה, היום לא תצליח להתחמק ממני. אתה גם לא יכול לכתוב שהייתי שחקן רע. אתה אולי יכול לכתוב שלא הייתי משהו, שהייתי מאמן עוד פחות טוב, אבל אתה גם לא יכול להגיד שאני לא חד כעת יותר מאי פעם”.

בכל זאת מה אתה זוכר מאז?
“לא רק שאני זוכר, אני יכול לתאר כל דבר שהיה שם, אבל אני מבקש שתעבור לשאלה הבאה. אכזבתי אותך שוב? חשבת שתמצא מישהו שמדבר לאט ומתרפק על העבר ולא זוכרים אותו. לא במקרה שלי”.

אין מצב שאת שפיגלר ישכחו
“אוי, סליחה. איזה מזל”.

בית ב’
ישראל הוגרלה לבית ב’ בגביע העולם ביחד עם נבחרות איטליה, אורוגוואי ושבדיה כשהמשחק הראשון התקיים ב־2 ביוני בפואבלה, עיר של 600 אלף תושבים דאז השוכנת בגובה של 2,175 מטר. ערב המשחק ההיסטורי, ראש הממשלה גולדה מאיר שלחה מברק ברכה לשחקנים. “ברצוני להביע הערכה מלאה על כל מאמציכם והישגיכם, שבעטיים הגעתם עד הלום והנחלתם כבוד ויוקרה לישראל בשטח הספורט”.


(יונתן דינזדל/פלאש 90)

הברכות ואלפי היהודים שהגיעו למשחק, לא עזרו, ישראל הפסידה בפרמיירה 2:0 לדרום אמריקאים. “חלק מהשחקנים לא נשמעו להוראות”, התלונן בסיום המאמן שפר. “יום חלש פקד את שחקני המפתח שפיגל ושפיגלר. המסקנה העיקרית שלי היא שאנחנו רחוקים מהכושר של שחקנים מקצוענים”. ואילו שפיגלר העביר ביציאה מחדר ההלבשה ביקורת על הסגנון. “אני מאוכזב מצורת המשחק”, אמר שם לעיתונאים. “במצב שלנו אי אפשר לשמור על שחקני היריב וגם לרצות להבקיע שערים”.

ביקשתי לעמת את הכוכב עם ההיסטוריה ההיא. “תראה, אני רוצה שיזכרו את העבר, אבל שלא יבלבלו לי את המוח”, אמר. “אני לא אמור עכשיו להסביר למה נבחרת ישראל במשך כל כך הרבה שנים לא הצליחה לשחזר את הצלחת הנבחרת של עמנואל שפר, מבין למה אני מתכוון?”.


אבל זה ההישג הכי גדול של הספורט הישראלי. סליחה, של הכדורגל הישראלי

“אל תגיד את זה בקול רם, כי ינדו אותך”.

שני המשחקים הבאים בגביע העולם, אחרי ההפסד לאורוגוואי, נחשבו אפילו ליותר קשים על הנייר. שבדיה הייתה אמורה לעלות לרבע הגמר, ואיטליה, אם נעשה לכם ספוילר קטן, הגיעה במקסיקו 70’ עד לגמר הטורניר והפסידה בו לברזיל. לפני תחילת המשחק המאזן ההיסטורי נגד השבדים היה חמישה משחקים, מתוכם ארבעה הפסדים, וניצחון ישראלי אחד. הקהילה היהודית במקסיקו ניסתה לדרבן והבטיחה מענק של 200 דולר לכל שחקן במקרה של ניצחון או תוצאת תיקו יוקרתית. טורסון השבדי קבע 0:1 בדקה ה־54, שפיגלר איזן כעבור שלוש דקות בתוצאה שתיחקק בדפי ההיסטוריה. צוות מומחים של ה־BBC בחר אז את השער הישראלי לאחד היפים שהובקעו עד אותו שלב בטורניר בעוד העיתונות השבדית קוננה על הביזיון. “לסיים בתיקו עם ישראל, הפרימיטיבית, זו בושה גדולה”, זעקה אחת הכותרות.

בראש מורם
“כבר נתקלתי במצבים שאמרו לי ‘בוקר טוב, ויסוקר’”, שפיגלר מספר איך חולפת לה תהילת עולם. “עניתי ‘בוקר טוב, אבל אני שייע פייגנבוים’. 50 שנה זה פרק זמן, חתיכת סיפור, קרו הרבה דברים מאז. להגיד היום שידעתי שאחרי כל כך הרבה שנים ידברו על אותו שער? ממש לא. אתה לא חושב כשאתה צעיר. אתה משחק ומדייק בבעיטה, זה הכל. הרי כשחזרתי מאותו טורניר לליגה הישראלית ופעם אחת לא דייקתי שמעתי שצועקים ‘זקן’. הייתי בן 26. הסתכלתי מסביב לראות למי צועקים ומסתבר שצעקו אלי. זה מעלה חיוך גדול הקטע הנוסטלגי, כי אני לא היסטוריון. כשהייתי צעיר ומוכשר הבנתי שאני הולך לעשות דברים ולא לספר סיפורים. עובדה שמתקשרים אליי ואני יודע שלא בכדי להתעניין בשלומי, אלא כי רוצים לחגוג משהו, אני לא מתלונן, הכל בסדר”.


(משה שי/פלאש 90)

חבל לך שהשידור הטלוויזיוני היה אז בחיתוליו ואין מזכרת ממשית?
“לא תצליח לגרום לי להיות עצוב. עם מה שיש בעולם אני נהנה ועם מה שאין אני לא מתעסק. הקטע של עשית משהו בצעירותך ואנשים רוצים להיות דרכך צעירים, לא שייך לי. כשמישהו עוצר אותי בתל אביב, מתחיל לדבר איתי על מה שהיה לפני 50 שנה ואני ממהר, אז אני אומר ‘סליחה, אבל לא שיחקתי במשחק הזה’. אני לא אמור ללכת עם ראש מורם כשיורד גשם, ואני לא מסתתר אם נבחרת ישראל לא מצליחה. בשבילי הכדורגל היה יותר ממשחק, כי הוא לקח הרבה מאוד זמן מחיי, אבל אני רוצה כעת לדבר על העתיד”.

המשחק האחרון בשלב הבתים ושל ישראל בגביע העולם במקסיקו, הפגיש אותה עם נבחרתה החזקה של איטליה שכללה שלל כוכבים, כמו ריווה, פאקטי ומאצולה. בנבחרת ידעו שכל תוצאה חוץ מניצחון איטלקי תיחשב לסנסציה עולמית. אבל מסתבר שהתוצאה המפתיעה מול השבדים עשתה את שלה. הביטחון האיטלקי התערער ומאחורי הקלעים הם פעלו להחלפת שופט המשחק הנרי לאנדאור האמריקאי, מאחר ונודע שאביו היה יהודי. השופט אכן הוחלף בשופט מברזיל. הישראלים, לעומת זאת, קיבלו תיאבון. “מה יש לנו להפסיד?”, שאל אז הקפטן שפיגלר. “יש לי הרגשה טובה”. גם המאמן הלאומי שפר פיזר חיוכים: “אנחנו מסוגלים להפתיע”. האיטלקים אומנם לא הפסיקו להתקיף, אבל המשחק הסתיים בתיקו 0:0 הרואי. גם העובדה שהאיטלקים הבטיחו את העלייה לשלב רבע הגמר לא עודדה את הסקוואדרה אזורה. כשישעיהו שווגר ביקש להחליף חולצה עם לואיג’י ריווה הוא זכה למבט זועם.

האופוריה לא נשמרה הרבה זמן. שפר, למרות ההישג, לא נשאר מאמן הנבחרת. יחסיו עם העסקנים והשחקנים עלו על שרטון עוד במהלך גביע העולם, ולמעשה אלו הראו לו את הדרך החוצה. גם ישראל לא חזרה מאז לאותו מעמד רם, למרות ששפיגלר רק הלך ועלה. ממכבי נתניה הוא הגיע לפריז סאן ז’רמן ולניו יורק קוסמוס, שם שיתף פעולה עם פלה האגדי.

“בעוד חודשיים הייתה אמורה להיות חגיגה גדולה בצרפת, כי גם הקבוצה המפוארת, פריז סאן ז’רמן, נוסדה לפני 50 שנה”, שפיגלר מעדכן. “הזמינו ל־28 באוגוסט את כל השחקנים, אבל האירוע כנראה יידחה בגלל הקורונה. בכל מקרה כשאני מגיע לשם לא שואלים אותי אם אני זוכר, מכבדים אותי ומראיינים אותי במשך חצי שעה לטלוויזיה של המועדון. הם נתנו לי את החולצה מספר 7, עם השם שפיגלר. שאלתי ‘למה 7? זה לא היה המספר שלי בקבוצה’, אז המראיין אמר ‘אמבפה’ (קיליאן אמבפה, כוכבה הנוכחי של פ.ס.ז’; א”ל). שם אני מתרגש ולא כשאתה מתקשר ושואל ‘זוכר?’, כי עכשיו אני מרגיש שאני נמצא בקופת חולים. תחשוב איך צריך לחוש מישהו שקרקס פעם את כולם והיום נהנה להגיד את מה שלא אמר לפני 20 שנה, כי אז זה היה יכול לעלות לו בפרנסה?”.

הנה אמרת.

“וגם אם לא תכתוב עליי כלום, אני עדיין אחבק אותך”.

אפשר לקבוע שנדבר בעוד עשר שנים, בחגיגות ה־60 לגביע העולם?

“תתפלל שתחיה עד אז”.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי