ודז’ינסקי התראיין בפולין: “זהבי הוא כמו לבנדובסקי בישראל”

כוכב מכבי ת"א בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 העניק ראיון נרחב: "זה היה כמו הבית השני שלי, אפילו שקלנו להישאר לצמיתות". וגם: ההזמנה המוזרה מאברהם וצופית גרנט, המשחקים נגד מכבי חיפה והמצב הביטחוני

בסוף שנות התשעים ותחילת שנות ה-2000, היה גז’גוז’ ודז’ינסקי אחד השחקנים הזרים הבולטים בישראל. הוא הגיע למכבי תל אביב בקיץ 1999 וזכה איתה בשני גביעי המדינה, לאחר מכן המשיך מקריית שלום גם לעירוני ראשון לציון ולקריית שמונה והבוקר (חמישי) הוא התראיין במולדתו, פולין, וסיפר בהרחבה על חמש שנותיו בישראל לקראת המשחק בין הנבחרות במוצאי שבת.

ודז’ינסקי בן ה-49, שמאז פרישתו עבד בארצות הברית עם שחקנים צעירים וכיום בבלגיה, סיפר כיצד הגיע לישראל ב-1999: “הייתי בגיל שכבר רציתי לשחק בחו”ל והייתה התעניינות של קבוצות, בעיקר מקפריסין שזו מדינה שכבר ביקרתי בה והכרתי אנשים, גם לוזאן (שווייץ) הייתה בתמונה, אבל אז הגיעה הצעה ממכבי תל אביב והנשיא אמר לי שיש סיכום ושהוזמנתי לבדיקות רפואיות”.

אחת הסיבות לכך שהפור נפל על מכבי תל אביב הייתה העובדה שבקבוצה שיחק אנדז’יי קוביצה, אז החלוץ המוביל בישראל: “הוא היה השחקן הזר הכי טוב בליגה והכרנו עוד מלפני כן. הוא הבקיע המון שערים והיה מאוד פופולרי, שמחתי לפגוש אותו שוב אחרי ששיחקנו בלגיה ורשה. המאמן שלנו היה אברהם גרנט, שאחרי זה הגיע לצ’לסי. היה לי חוזה לשלוש שנים ואפילו לא חזרתי לפולין כשחתמתי, המשפחה הצטרפה אליי ובהתחלה היה לנו חשש מהמצב הביטחוני, אבל מה שרואים שונה לגמרי ממה ששומעים. הייתי חמש שנים בישראל ושיחקתי טוב. מזג האוויר היה טוב, היינו קבוצה טובה והיה מאמן טוב. זכינו בגביע ונלחמנו על תארים”.

ודז’ינסקי עם אברהם גרנט (ארכיון פרטי)

כיצד התאקלמו הוא ומשפחתו: “היה לנו טוב, זו הייתה חוויה מעניינת. מה שהיה מיוחד הוא שאין חורף בישראל, תמיד חם ותל אביב נמצאת על הים. למדנו את התרבות עם הזמן, היינו מוזמנים לבר מצוות ולחתונות יהודיות. עד היום אני בקשר עם חברים מישראל. כשהנבחרות שיחקו אחת נגד השנייה הוזמנתי לשידור המשחק, אבל לא הייתי בפולין ונאלצתי לסרב. לא היו לנו בעיות בתל אביב, הילדים שלי ושל בז’צ’ק (אז במכבי חיפה) למדו בשגרירות פעמיים בשבוע והיו בבית ספר באנגלית ביפו כך שהם זכו לחינוך טוב, מדברים אנגלית טובה וגם מבינים עברית. לילדים גם לא הייתה בעיה להשתלב כשחזרנו בבתי ספר בפולין”.

על המפגש שלו עם בז’צ’ק, כיום מאמן נבחרת פולין, בישראל: “פגשתי אותו ואת רדוסלב מיכאלסקי באצטדיון רמת גן, שאז היה המגרש הכי גדול וחשוב בישראל. ניצחנו 0:3 ואני בישלתי פעמיים”.

לשחק תחת אברהם גרנט: “אחרי כמה חודשים שלי בישראל, הוא הזמין אותי, משפחתי וחבריי לארוחה. שאלתי אותו אם קרה משהו והוא אמר שלא. זה לא רגיל שמאמן מזמין שחקן ואפילו שאלתי את קוביצה אם זה נורמלי בישראל והוא אמר לי שלא. פגשתי את אשתו צופית, שהייתה שחקנית מוכרת בישראל, והוא הכיר לי את אביו שהגיע מפולין, 40 קילומטר מהיכן שגדלתי. ישראל הפכה לבית שני בשבילי, הייתה אפילו מחשבה להישאר שם לצמיתות. מאמן הנבחרת אז, ריצ’ארד מולר נילסן, רצה שאשחק בנבחרת, אבל היו לי כבר שתי הופעות בפולין. הרגשתי טוב בישראל, אבל בתור פטריוט רציתי לשוב לפולין”.

על המצב הביטחוני: “לא היו לנו חוויות מסעירות, למרות שתמיד היה את הפחד באוויר. בכל בית יש איזור מחסה מיוחד (ממ”ד) לשעת סכנה ולכל המשפחות יש מסכות לשעת צורך. היה לחץ, אבל זה הלך ונרגע בחלוף הזמן. כשהיינו משחקים באירופה הופתעתי שליוו אותנו אנשי שב”כ ולאף אחד לא יכול היה להיכנס למלון בלי בדיקה, הם היו נכנסים לחדרי ההלבשה לפנינו 


לקראת משחק הנבחרות בשבת:
“אנחנו הפייבוריטים, אבל יהיה לנו קשה. ישראל טובה הרבה יותר בבית מאשר בחוץ. ישראל תשחק על הכבוד שלה ויש לה את ערן זהבי, שהוא כמו לבנדובסקי בשבילם. אני ממליץ לנבחרת שלנו להיצמד לישראלים ואפילו לשחק קצת אגרסיבי, כי הם מאוד טכניים. הם יותר חלשים בצד הטקטי. גם למזג האוויר תהיה השפעה ולא יהיה קל”.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי