הנתק בין אייל גולן לאופירה והפעם בה עזב בנגמ"ש: רביבו בראיון מיוחד

חיים רביבו סערה בממלכה | ספורט1

"העקיצה" של סיני, ההבדל בין ספרד לישראל, המעבר שהסעיר את טורקיה והרגע הכי גדול. כוכב העבר התארח ב"סערה בממלכה", חלק א'

אחרי הפרקים עם יוסי בניון ואייל ברקוביץ', הגיעו תורו של כדורגלן עבר גדול ומצליח לא פחות: חיים רביבו האגדי. שחקן העבר, שכיכב בישראל, ספרד וטורקיה, התארח אצל לירן שכנר בתכנית "סערה בממלכה" ודיבר על הכל: "העקיצה" של משה סיני, אוהד הצלחות או פנאט בדם, התקופה באירופה, העסקה שהסעירה את טורקיה, הרגע הגדול בקריירה ועוד. אל תחמיצו.

רביבו ב"סערה בממלכה", צפו בחלק א'

שכנר: אתה עדיין אוהב כדורגל?
רביבו: פחות

שכנר: כמה פחות?
רביבו: אם זה היה 100, אז היום 10.

שכנר: מה השתנה?
רביבו: ברגע שסיימתי את הפרק הזה, העדפתי להתרחק מהכדורגל. מדי פעם אני רואה משחקים בליגת האלופות. יותר מזה, לא.

חיים רביבו
חיים רביבו | Shaun Botterill /Allsport

שכנר: מה ההבדל בינך לבין כוכבים אחרים?
רביבו: אני חושב שזה בעיקר עניין של פרנסה. יש גם כאלה שזה מה שהם ידעו לעשות כל החיים וזה מה שהם רוצים להמשיך לעשות כל החיים. זה עניין של בחירה, כל אחד מה שהוא אוהב. הפרנסה שלי לא באה מכדורגל, לכן לא הייתי תלוי בה כל הזמן, להגיד שאני מאמן או סוכן, הייתי יכול לעשות את הדברים האלה, אבל העדפתי לצאת מהתחום הזה ולהתעסק בחיים שלי.

מה קשור ל…

שכנר: הפוסטר על הקיר בחדר שלך כילד, מי זה?
רביבו: הפוסטר היה של פלה. זה היה לפני שראינו את מראדונה ב-86. הייתה אנציקלופדיה בבית ספר, שחיפשתי בה כל הזמן את השם של פלה, כי אבא שלי כל הזמן דיבר על פלה וברזיל, אז פשוט גזרתי את זה מהספר, מסגרתי את זה ושמתי את זה מעל המיטה. זה מבחינת פלה. אחר כך אבא שלי קנה לי חולצה מספר 7, משה סיני מהפועל תל אביב. אני מכדרר בשכונה ואני משה סיני.

שכנר: ואז אתה פוגש אות סיני בבני יהודה.
רביבו: כן, אני פוגש אותו בבני יהודה. עברתי לשם בגלל משה סיני, רציתי מאוד לשחק איתו, וכשהיה משחק מול הצבא, איזה משחק ידידות, אני בדיוק הצטרפתי ועדיין לא חתמתי. באתי אליו בחדר ההלבשה, אמרתי לו: "משה, אתה מתכוון להישאר בבני יהודה?'. הוא אמר לי: ‘בטח שאני מתכוון להישאר, זה גם המקום הכי טוב בשבילך'. שבוע אחרי זה משה עזב להפועל תל אביב והפך להיות שחקן-מאמן. עקץ אותי.

משה סיני
משה סיני | אודי ציטיאט

אוהד הצלחות או פנאט בדם

שכנר: קצת ידע כללי, לראות אם אתה זוכר משהו. סלטה מנצחת באנפילד, אתה מבקיע שער. זוכר מי היה השוער של ליברפול?
רביבו: אם אני לא טועה קראו לו דייויד.
שכנר: דייויד ג'יימס
רביבו: בסדר, הייתי בכיוון. אבל אפשר לראות את ההטעיה האחרונה שעשיתי, עשיתי אותה על ג'רארד. הוא היה ילד בן 17.

שכנר: 2002 אתה בטורקיה והטורקים מגיעים לחצי גמר המונדיאל. שיחקו נגד ברזיל והפסידו. כמה הם הפסידו ומי כבש?
רביבו: אין לי מושג
שכנר: אבל אתה טורקי באותו זמן.
רביבו: ישבתי ראיתי את המשחק ורציתי שברזיל תנצח. רושטו שהיה איתי בפרנבחצ'ה עמד בשער, אוגון ועבדוללה היו גם אם אני לא טועה.

שכנר: תסביר לי את הטירוף הטורקי
רביבו: נורא קשה להסביר את זה. זה טירוף יוצא דופן, בטח לנבחרת כמו טורקיה להגיע למקום השלישי בעולם.

חיים רביבו | Adam Davy – EMPICS / Contributor

שכנר: והרגשת אז ממש טורקי
רביבו: כן, אהבתי את טורקיה ואיסטנבול, אהבתי את הכדורגל הטורקי, התייחסו אליי מאוד יפה. הייתי בעדם אבל לא במשחק הזה, היה בברזיל את רונאלדו וריבאלדו
שכנר: נגמר 0:1, רונאלדו.

שכנר: בכמה שערים היית מעורב בעונה הגדולה שלך במכבי חיפה?
רביבו: היו לי שתי עונות גדולות.
שכנר: זה נכון.
רביבו: בעונה השנייה הבקעתי 26 שערים. בעונה הראשונה היו לי 18 שערים ו-16 בישולים.

מי אתה באמת?

שכנר: ארדואן מתקשר, אומר לך ‘תשמע חיים, החברים מפנרבחצ'ה צריכים אותך. בוא לשלוש שנים לטורקיה'. במקביל באותו יום מתקשרים מספרד, בונים קבוצה ניהולית חדשה, רוצים אותך בוויגו לשלוש שנים.
רביבו: הייתי נותן מהזמן שלי רק עבור המדינה שלי. ישראל. דקה לא נותן לכדורגל, לא לפנרבחצ'ה, לא לארדואן ולא לסלטה ויגו.

שכנר: איפה הרגשת יותר בבית?
רביבו: חוץ מישראל, איסטנבול. העוצמה שיש לפנרבחצ'ה בעולם, בכל מקום שאני נוסע, אומרים ‘הנה רביבו', הם עדיין זוכרים ומכירים. זו הייתה אליפות אחרי שש שנים ועלינו לצ'מפיונס, זה היה יוצא דופן.

שכנר: איך זה בהשוואה לישראל?
רביבו: בוא נאמר שפנרבחצ'ה זו בית"ר ירושלים. יש לה קרוב ל-40 מיליון אוהדים בעולם.

חיים רביבו
חיים רביבו | מסך

שכנר: קיבלת ארבעה כרטיסים לגמר היורו. ולא רק לגמר היורו, נותנים לך אפילו ביקור אצל המלכה בלונדון, שבוע שלם. ואומרים לך ולשגית, קחו עוד זוג. אני נותן לך שתי אופציות, אבל רק זוג אחד אתה יכול לבחור, אופירה אסייג ובעלה או אייל גולן ואשתו?
רביבו: נראה לי שהייתי לוקח את אופירה ואייל. אולי שם היה יותר נחמד, אני יודע? איתי.

שכנר: ושם גם סוגר את הפינה?
רביבו: לא כבר לפני, כדי שלא יהיה לי סתם על מה לעבוד עכשיו בדרך. זו עבודה קשה.
שכנר: זו תהיה עבודה קשה?
רביבו: לדעתי לא, שניהם אוהבים אחד את השני גם היום לדעתי. קצת אגו, קצת זה, קצת ילדותי. ובסופו של דבר זה יסתדר. תקשיבו לי.
שכנר: לפחות יצאה סולחה.
רביבו: אני מאוד מקווה.

העסקה שהסעירה את טורקיה

שכנר: מי עשה מעשה חצוף יותר, אייל גולן שעבר ממרמורק לשעריים, פיגו שעבר מבארסה לריאל או אתה שעברת מפנרבחצ'ה לגלאטסראיי?
רביבו: לדעתי שלי.
שכנר: יותר ממעבר מבארסה לריאל?
רביבו: זה בדיוק כמו ברצלונה ריאל, אבל בגלל שאני עשיתי את זה, אז מבחינתי זה היה הרבה יותר חמור. ההרגשה היא שלי, לא של פיגו. וגם לא הייתה לי ברירה. הם לא שילמו לי משכורות במשך שמונה חודשים, שזה סכום עצום. ובפגישה עם הנשיא אמרתי לו, ‘תראה אני בעוד חצי שנה מסיים את החוזה שלי. בוא נעשה הסכם חדש כדי שאני אדע איפה אני משחק, ואם אתה לא רוצה הסכם חדש, אז תשלם לי את החודשים שאתה חייב לי. אז אני מבקש את המשכורת שלי'. עבר שבוע, בשבוע השני אמרתי לו, ‘תראה, ביקשתי ממך בשבוע שעבר, כסף לא נכנס. אם אני לא מקבל ביום שני את הכסף שלי אני לא מגיע לאימונים'.

רביבו: יום שני הגיע, בדקתי בחשבון, אין כסף, הפסקתי לבוא לאימונים. עבר חדש, פתאום אני מקבל טלפון מגלא, הם אומרים לי: "תקשיב אנחנו רוצים שתבוא אלינו'. אמרתי להם: ‘מה זה אומר?' הם אמרו: ‘תראה, אנחנו נשלם לך את כל הכסף שחייבים לך בפנרבחצ'ה, ונעשה איתך הסכם לעוד שנתיים וחצי. חצי שנה ועוד שנתיים'. אמרתי להם: ‘אתם משלמים את כל הכסף?'. אמרו כן, אמרתי להם ‘קדימה, ואני רוצה גם מקדמות לשנתיים הבאות'. כבר לא האמנתי לאף אחד. עשיתי את המעבר, היה ראיון בטלוויזיה וכו', עצרו את החדשות ואמרתי: ‘הנשיא לא רצה לשלם לי את הכסף ולא רצה לחתום איתי על חוזה חדש, לכן עברתי לגלא'.

חיים רביבו ואלון מזרחי
חיים רביבו ואלון מזרחי | עדי אבישי

עזב את המגרש בנגמ"ש

שכנר: המשחק שפינו אותך מהמגרש בטנק
רביבו: שיחקנו נגד גלאזגו ריינג'רס, אחרי 0:0 בגלאזגו, הגענו הביתה לגומלין. צריך לנצח את המשחק ועולים לצ'מפיונס. זה אחרי שאני מבקיע שישה שערים בשלושה משחקי ליגה, ואז מגיע המשחק הזה, דקה חמישית יש בעיטה חופשית, אני כובש ואנחנו עולים לליגת האלופות. הסתיים המשחק, אני צריך לעשות בדיקת שתן, מסיים את הכל ורוצה לצאת. ואז הם אומרים לי שאני לא יכול לצאת. אמרו לי כל הקהל מחכה לך פה, ואנחנו לא נוכל להשתלט על זה. זה קשה מאוד, חכה קצת זה יתפזר. ואני יושב שם, קרוב לשעה, שעה וחצי, ואני מקבל טלפון מרושטו השוער, כן? שמדבר איתי בטלפון אחרי המשחק, ואני שואל אותו איפה אתה? הוא אומר לי בבית. כל השחקנים הגיעו הביתה ואני בחדר ההלבשה. אני אומר להם טוב חבר'ה אני חייב ללכת זה לא מעניין אותי. ואז הם מביאים נגמ"ש כזה ואומרים אנחנו ניקח לך את הרכב לכביש המהיר, והקהל מתחיל להשתולל בחוץ. יש גדר ומנסים להגיע, מכניסים אותי ופעם ראשונה שאני מתיישב במקום כזה, זה ממש לא נוח לחיילים, כי אני הייתי נכנס רגלית לקרבות בצבא.

שכנר: איפה היית בצבא?
רביבו: זה סודי אי אפשר לדבר על זה. אני יושב ככה בתוך הנגמ"ש, ואנחנו נוסעים בכביש, עד שהגיע הצומת, האוטו שלי היה בירידה ונסעתי הביתה.
שכנר: את הקהל השארת מאחורה.
רביבו: כן.

שכנר: מתי הבנת שעבדו עלייך? כשבני מקארתי גמר לך את החלה בערב שבת, או כשלקחו אותך לשבת בשורה 348 בברנבאו.
רביבו: אייל גולן אמר לי, ‘תשמע, חבר שלנו יטפל בכרטיסים לקלאסיקו, הוא יטפל בהכל, צריך לשלם כסף'. אמרתי לו ‘אין שום בעיה, תיקחו גם לי ואני אשב איתכם'. בא מישהו ונותן לנו חמישה כרטיסים, אנחנו באים, ואומרים לנו השער למעלה, תעלו. ואנחנו מתחילים לעלות, ולעלות, ולעלות, ולעלות. כל שנייה שואלים מישהו – אומר עוד קומה. אנחנו יוצאים בגג של הברנבאו, איפה שהיונים. גם אי אפשר לראות. אם אתה רואה בטלוויזיה אתה נהנה הרבה יותר.
שכנר: מה עשיתם?
רביבו: ירדנו עד איזה קומה-שתיים ועמדנו עם החליפה. עכשיו היה שומר אז כל הזמן היינו בתנועה.
שכנר: מעולה אז בסוף ראיתם את המשחק.
רביבו: ראינו… חזרנו למלון ראינו את המשחק.
שכנר: וכשבני מקארתי בא לארוחת ערב.
רביבו: קידשתי, עשיתי המוציא לחם מן הארץ, שמתי את הלחם במלח ומעביר לכולם. אז הוא חשב שזה האוכל. אז כל פעם שהוא היה לוקח חתיכה הוא היה שם במלח ואוכל. ככה הוא גמר את כל החלה עם מלח.

אייל גולן
אייל גולן | Instagram

התקופה באירופה

רביבו: בספרד הייתי חבר של הספרדים, אבל הייתי יותר חבר של הזרים. של מאזיניו, מקאללה, מוסטובוי, קארפין ועו'. איתם הייתי מחוץ לשעות הכדורגל. ובטורקיה זה היה ההפך, בטורקיה הייתי מסתובב יותר עם הטורקים מאשר עם הזרים. יש עניין של חדר הלבשה, יש כל כך הרבה משתנים ודברים שצריך לשים לב אליהם. בסופו של דבר גם בחדר ההלבשה, צריך להבין מי האנשים ששולטים, כדי לדעת למצוא את הדבר הנכון. יש שחקנים שיוצאים לאירופה ומתנהלים כאילו הם בישראל, זה לא עובד ככה. בסלטה היינו משחקים 5 על 2, והיחיד מהספרדים שהיה מצטרף אלינו היה מיצ'ל סלגאדו, אז היינו שישה שבעה שחקנים שכל הזמן ביחד. ומאמנים גם מסתכלים על זה. כל פעם שהיו משחקים באימון הוא כבר היה אומר קבוצה אחת לשם וקבוצה אחת לשם. היינו כבר רגילים לשחק ביחד. בטורקיה זה היה שונה, בטורקיה מי ששלט זה הטורקים, ומהר מאוד הבנתי בהתחלה שהם שולטים גם על התקשורת. טורקיה זה כמו פה. אני ידעתי שהם קליקה והם חזקים.
שכנר: מי היה הכי חזק?
רביבו: כשהייתי זה היה אוגון ורושטו, הם היו שניים, שהם קודם כל היו חברים, ואם היה שחקן זר שלא מצא חן בעיניהם, היו מוחקים אותו וגם בתקשורת לא היה מדברים עליו. גם אם הוא חלוץ תותח.

שכנר: היה מתח בינך לבין מוסטובוי?
רביבו: ההפך. קודם כל הוא היה הכוכב. הביאו אותו ככוכב של הקבוצה. אותי הביאו מקלטת, ראו שאני מבקיע שערים במכבי חיפה ואמרו לי אנחנו רוצים להחתים אותך.
שכנר: זה מעבר קשה?
רביבו: מאוד, מאוד. מאוד קשה, הם פיזיים יותר, הם מהירים יותר. אנחנו לא היינו מקצוענים. בשבועיים הראשונים, מזמנים אותנו למגרש האימונים, האימון בעשר וחצי, ואני מגיע בעשר, נכנס כאילו שאני איזה כוכב. אני נכנס ורואה שכל הבגדים של השחקנים תלויים כבר. הם כבר שם. אני מסתכל על השעון, אומר לעצמי, אולי איחרתי או משהו כזה. אני מהר מתלבש בבהלה ואני רואה את החבר'ה בחדר כושר, כולם עובדים, מרימים משקולות. ואני אומר: אולי איחרתי או משהו כזה? והם אומרים לי, לא לא, הכל בסדר. האימון בעשר וחצי. מתאמנים לפני. אמרתי וואלה יופי, תראה איזה מקצוענים. יום למחרת באתי ברבע לעשר, ועדיין כל הבגדים תלויים והכל כבר שם.

חיים רביבו
חיים רביבו | Getty Images

שכנר: היום הכי גדול שלך? אתן לך ארבע אופציות. השלושער בגלא, האליפות עם פנרבחצ'ה, השער באנפילד או הניצחון 0:5 באוסטריה.
רביבו: בחירה קשה, אבל אני חושב שחמשת שערי האליפות עם פנרבחצ'ה. לזכות באליפות עם פנר זו לא הייתה אליפות רגילה. אתה צריך להבין, אני ישראלי יהודי, במדינה מוסלמית, מצליח לזכות באליפות, לא תגיד מישהו אחר הבקיע את השערים האלה, זה שלושה שערים שךי, כשגלא צמודים אלינו ותיקו הם זוכים באליפות. ואני בתור ישראלי מרגיש את הגאווה הכי גדולה שיכולה להיות, כשגריר במדינה הזאת. ובאותה שנייה הרגשתי ששמתי את ישראל על המפה בטורקיה.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי