חיים רביבו: "לערן זהבי יש מקום בנבחרת של 1999"

חיים רביבו, לירן שכנר | מסך

מערכת היחסים עם אייל ברקוביץ', המעבר שלא יצא לפועל וגרם לו "לבכות בלילות", המאמן הכי טוב שעבד איתו והשחקן שהוא היה בוחר ראשון בשכונה. כוכב העבר בראיון מיוחד ל"סערה ממלכה", צפו בחלק ב'

מה הפיל את החתימה בברצלונה, מערכת היחסים עם אייל ברקוביץ' והאם לערן זהבי יש מקום בנבחרת ישראל של 1999? חיים רביבו האגדי, שכיכב בישראל, ספרד וטורקיה, התארח אצל לירן שכנר בתכנית "סערה בממלכה" ודיבר על הכל. אחרי חלק א' (ראו ידיעה נפרדת), צפו בחלק ב'.

צפו בחלק ב'

איך לא הגעת לברצלונה?
"אני הייתי הכי קרוב לבארסה. הייתי חתום שם. התקשר אליי ג'ון טושאק מריאל מדריד, הוא שאל אם אני רוצה לעבור והנשיא של סלטה ויגו לא אישר. בכיתי לילות, מאוד רציתי לעבור לריאל והנשיא לא נתן לי. מאותו רגע הפסקתי לדבר איתו, היינו ברוגז. אחר כך היו כתבות בברצלונה שהיא פנתה לסלטה ויגו ושיש נשיא ומתן. שוב פעם הנשיא לא רצה. היה לנו משחק מול בארסה בבית וללואיס ואן חאל הייתה מחברת שהוא היה כותב בה תמיד, והייתה שם כריכה שלי. שאלו אותו על זה באיזו כתבה בעיתון והוא אמר ‘זה שחקן שאני אוהב'".

"הגענו שעתיים לפני המשחק עם חליפות ועליתי ראשון מחדר ההלבשה לדשא. ראיתי את ריבאלדו ולואיס פיגו עומדים בדשא והם התחילו לצוק ולהסתלבט עליי ‘שנה הבאה אתה איתנו'. צחקתי ואמרתי להם שלא דיברו איתי. אמרו לי ‘ידברו איתך, אל תדאג, שנה הבאה אתה איתנו', ונתנו מכות קטנות וצחקנו. ואז הרגשתי מישהו שלופת אותי ביד. אני מסתובב רואה את ואן חאל אומר לי ‘בוא איתי'. הלכנו למרכז המגרש והוא שאל אותי אם אני רוצה לשחק בברצלונה. אמרתי לו ‘מי לא רוצה לשחק בברצלונה?'. הייתי שמח מאוד. הוא אמר לי שגם אני וגם השוער של סלטה נעבור. באותו ערב הגעתי הביתה וכל האירוע הזה היה מצולם – גם השיחה עם ריבאלדו ופיגו וגם שוואן חאל דיבר איתי במרכז המגרש".

"אחרי חודשיים בא מישהו מברצלונה וחתמנו במלון על הסכם. עברו שבועיים, ואז ואן חאל ונשיא בארסה התפטרו. התקשרתי לפיני זהבי ואמרתי לו שחתמתי איתם. הוא דיבר עם סגן הנשיא, שאמר לו שיש בחירות בחודש יולי ושאם הוא יזכה ההסכם ייצא לפועל. לאחר מכן הגיעה ההצעה מפנרבחצ'ה. משה סיני ייצג אותי ונסע לטורקיה רק כדי לעשות כבוד, לא חשבנו שנחתום בטורקיה. מה שהייתי צריך להרוויח בשלוש שנים בברצלונה – ביקשתי את זה לשנה אחת בטורקיה. אמרתי למשה שאני רוצה 2.5 מיליון דולר לכל שנה. הוא אמר לי ‘איך אבקש מהם סכום כזה, אתה רציני?'. הוא אמר את זה, לחצו לו את היד וזה נגמר".

חיים רביבו
חיים רביבו | Shaun Botterill /Allsport

היה לך חשש להיות יהודי בטורקיה?
"חשש גדול מאוד. רק אחרי שחתמתי הבנתי שאני מגיע למדינה מוסלמית ושאני יהודי, מי ימחא לי כפיים? מי יאהב אותי במקום הזה? נכון, יש את הכסף, אבל בסוף אני צריך לעשות את הדברים על המגרש. הגענו לאיסטנבול וכבר מהמטוס ראיתי שטיח צהוב-כחול שחיכה לי בשדה. נחתתי והם התחילו לקרוא בשם שלי. הבנתי שאם הם קוראים בשם שלי, אז כולם יכולים לאהוד ולאהוב אותי".

למה חזרת לארץ? בדרך כלל השחקנים הגדולים שלנו הגיעו לכאן בחזרה וזה לא עבד.
"קודם כל, אני לא חזרתי. אם הייתי חוזר לשחק במכבי תל אביב או מכבי חיפה זה משהו אחר. הייתי בעלים של מ.ס אשדוד יחד עם ג'קי בן זקן. זו הייתה ההתחלה של מ.ס, הקמנו אותה, ורצינו לבנות משהו. החלטתי שאני פורש מכדורגל מכיוון שבמקצוע הזה אתה צריך להיות 100%, אתה לא יכול להיות פחות. שלוש שנים בטורקיה זה כמו 5-7 שנים כאן. אחרי חצי שנה בפנרבחצ'ה לא יכולתי לצאת מהבית, היו 12 צלמים שמחכים לי בחוץ. אני לוקח את הילד, הולכים ומצלמים אותי. זה היה כמו להיות בכלוב של זהב, כל היום ישבתי בבית. אתה יכול ללכת למסעדה, אבל הצלמים יהיו איתך. חזרתי מכמה סיבות. הראשונה היא שביקשתי ללכת ללידה של הבן שלי ולא נתנו. ישבתי עם עצמי ובכיתי. אמרתי לעצמי שאני בן 31 וחצי, הכדורגל תמיד היה במקום הראשון, אבל באותו רגע הכדורגל ירד למקום השני והמשפחה נהייתה במקום הראשון. אמרתי שיש לי כסף ויש לי עסקים בארץ, צריך לעצור את הדבר הזה".

היית ממליץ לערן זהבי לחזור לארץ?
"זה עניין של בחירה. לטעמי, כל אלה שחזרו לארץ אהבו כדורגל הרבה יותר ממני. אם אייל ברקוביץ' היה יכול הוא היה מושך עד גיל 45, גם יוסי בניון. יש להם אהבה לכדורגל. אני אמרתי מאז שאני ילד שאפרוש מוקדם. אמרתי ועמדתי בזה".

ערן זהבי | Prestige/Soccrates/Getty Images

מה חדר ההלבשה הכי מטורף שאתה זוכר?
"הכי מרגש בחדר ההלבשה היה אחרי ה-0:5 של נבחרת ישראל על אוסטריה. השמחה שהייתה שם הייתה מרגשת מאוד. מבחינתי, ישראל היא הדבר שאני אוהב הכי הרבה".

מה יותר זכור לך, הניצחון על אוסטריה או מפח הנפש מול דנמרק?
"גם להגיע בכלל להצלבה זו הייתה היסטוריה. המרחק בינינו לבין דנמרק היה גדול, היא הייתה בתקופה שהיא נבחרת מאוד חזקה. לא היינו צריכים להפסיד 5:0. הטעות שלי היא שאיבדתי את העשתונות אחרי שראיתי את המרפק שנתנו לטל בנין, כי כאב לי שהיינו בפיגור 2:0. כשנתתי את הכניסה לא חשבתי שאקבל כרטיס אדום. זה תסכול וגם טעות חמורה – אתה לא יכול להשאיר את הנבחרת שלך בעשרה שחקנים. זו אולי הטעות היחידה שעשיתי בכדורגל, כי זה האדום היחיד שיש לי בנבחרת. היה לו עוד אדום אחד בסלטה ויגו שהיה אחרי טעות של השופט. אם היה VAR לא הייתי מורחק. אם היה VAR אולי גם מול דנמרק לא הייתי מקבל אדום, אבל את האמת? לא ראיתי את זה עד היום (צוחק)".

למי בנבחרת של היום של מקום בנבחרת של 1999?
"אני יודע למה אתה שואל את זה ולדעתי לערן זהבי כן יש מקום. אם הוא נמצא בכושר הזה בטח שיש לו מקום. הוא היה צריך להתמודד כמובן עם רונן חרזי, אלון מזרחי, אלי אוחנה. אנחנו הולכים אחורה, וזה מתחיל מהילדים. כשהיינו משחקים בשנות ה-90 זה היה מתחיל מהבוקר ועד הלילה. כל השעות הפנויות – היה פנאי לכדורגל. הכמות שאתה משחק ברחוב ובלילה, זה שעות של אימונים ומשחקים שאתה משפר את עצמך. זה הרבה יותר ממה שיש לילדים היום, הפלייסטיישן לא ישפר את הילדים. צריך להקדיש המון זמן לכדורגל".

אם יש עכשיו טורניר קטרגל ואתה צריך לבחור שחקן ישראלי אחד ששיחקת איתו שיהיה איתך בקבוצה, במי אתה בוחר?
"הייתי לוקח את ברקוביץ', אבל אז מי יעשה הגנה? נראה לי שאבחר ביוסי אבוקסיס".

אייל ברקוביץ' | Alex Livesey/Getty Images

לקהל הרגיש שהיה מתח תמיד בינך לבין ברקוביץ'.
"לקהל היה, לי ולאייל לא. מבחינתנו ההצלחה שלו הייתה ההצלחה שלי, ככה ראינו את זה. אני לא חושב שהיה שיתוף פעולה בכל הזמנים של מדינת ישראל כמו שיתוף הפעולה שלנו. היינו כל כך טובים על המגרש בלראות אחד את השני. אם הייתי מגיע מול שוער וצריך למסור לאייל ברקוביץ' שיבקיע – זה היה קורה. גם בבישול שנתתי לו מול אוסטריה, ראיתי אותו בחצי עין והוא אפילו לא קרא לי. הוא בדיוק נכנס לאותה נקודה ובגלל זה הוא נתן מכה כזאת לכדור, כי הבנו אחד את השני. היו שחקים שעשו את העבודה השחורה ולא יכולנו בלעדיהם, כמו טל בנין ואבוקסיס. מי אני ומי ברקוביץ', לא היינו יכולים לעשות כלום לפני שמישהו היה עושה הגנה".

ספר על הקשר שלך עם טיאגו אלקנטרה וראפיניה, ילדיו של מאזיניו ששיחק איתך.
"אני מכיר את טיאגו מאז שהוא קטן, גם את ראפיניה. הייתי נשאר עם מאזיניו אחרי האימון בסלטה והיינו מאמנים אותם כשהיו ילדים עם קונוסים ועוד. הם שיחקו אחד על אחד וכל מיני דברים כאלה. אחרי עשר שנים בערך חזרתי לברצלונה עם הילדים שלי והגעתי לאימון של בארסה. נכנסתי, הם התאמנו בפנים ועמדתי מרחוק. הסתכלתי עליהם, פתאום הכדור ברח ואז הם הסתכלו וקלטו אותי. אני רואה אותם מרחוק מסתודדים ואומרים לעצמם ‘זה רביבו? זה לא רביבו?'. פתאום חייכתי, וכנראה שאת החיוך שלי הם זיהו. פתאום הם עזבו את האימון והתחילו לרוץ ולקפוץ עליי ולחבק אותי. זה היה מאוד מרגש".

מהשחקנים ששיחקת איתם – מי יאחר לאימון ואף פעם לא יכעסו עליו?
"אלכסנדר מוסטובוי".

מי יזמין את כולם לארוחה אחרי ניצחון גדול?
"אבוקסיס".

מי ייצא לסיבוב קניות בעיר כי אשתו נתנה לו רשימה?
"מאזיניו (צוחק). הוא היה צמוד אליה לא משנה איפה הם היו הולכים".

מי יטריף את חדר ההלבשה במחצית כשהקבוצה בפיגור?
"ואלרי קארפין. הרבה צעקות היה איתו בחדר ההלבשה. היו פעמים שהייתי צריך להגיע למשחק נבחרת וזה אומר שאני צריך לטוס לארץ ואז יש לי ארבעה ימים, אתה משחק 90 דקות באמצע, והמאמן אומר ‘הבן אדם עייף' ושם מישהו אחר בהרכב כדי לתת לי לנוח. נניח שהיינו בפיגור או ב-0:0 במחצית במשחק כזה, קארפין היה קם בחדר ההלבשה, מסתכל על המאמן וצורח ‘די! תחזיר את רביבו!' בעצבים. אני התביישתי. הוא אומר ‘תכניס אותו, תן לו לשחק, תן לנו לשחק את הכדורגל שאנחנו אוהבים'".

איזה דמות מהכדורגל הישראלי היית לוקח למשא ומתן?
"ג'קי בן זקן. הוא אלוף. היחסים שלי איתו עם הפסקות, אבל לאורך השנים ג'קי היה חלק מאוד משמעותי בחיים שלי ובכלל בזמן של הכדורגל. הוא גאון בעסקים. אם זה בתור נשיא יענק'לה שחר או ג'קי אז כמובן שזה יענקל'ה, אבל מבחינת ניהול משא ומתן, חבר קרוב ואהבה – ג'קי. הוא עשה לי רק טוב בחיים. אני יכול היום לעשות בחירות ולא להיות פרשן כדורגל או סוכן שחקנים בזכותו".

ג'קי בן זקן
ג'קי בן זקן | לירון מולדובן

השחקן הישראלי שהכי הצליח באירופה לדעתך?
"הייתי שואל את אמא שלי, אבל אני יודע מה היא תגיד (צוחק). אי אפשר לבוא ולהשוות בין יכולת של שחקן מסוים לבין אחר. ראובן עטר לא היה אחד הגדולים בישראל? אולי לא היה לו את המזל לצאת לחו"ל ולשחק. היו לנו מלא שחקנים. אנחנו יצאנו לחו"ל, נכון. אחד שיחק בקבוצה כזו והיה לו מזל וסוכן טוב, אבל זה עדיין לא אומר שאתה יותר טוב ממישהו אחר. אני יכול להגיד ‘אני הראשון ששיחק בליגה הספרדית, עשיתי היסטוריה בסלטה ויגו, לקחתי אליפות בטורקיה, זכיתי שחקן מצטיין במדינה מסוימת'. אני יכול לתת הרבה דברים, אבל זה לא אומר הרבה".

גיורא שפיגל או שלמה שרף?
"שפיגל הוא המאמן הטוב ביותר שהיה לי בקריירה. הוא חידש דברים בכדורגל שלא היו אותם. האינטילגנציה שלו הייתה עצומה. פעם הוא שם אותי במכבי חיפה באגף השמאלי ואמרתי לו שאני לא רוצה, שאני רוצה לשחק חלוץ, ואז הוא שם אותי חלוץ ונהייתי מלך השערים פעמיים. כשהגעתי לסלטה ויגו ורציתי לשחק חלוץ, שמו אותי בשמאל. הוא אמר ‘כשאתה תגיע לחו"ל, האגף השמאלי זה המקום שתצטרך לשחק בו. אתה טוב באחד על אחד, אתה מהיר' – והוא צדק. כשחזרתי מוויגו פגשתי אותו פעם אחת ואמרתי לו שהוא גאון".

המשחק הגדול בקריירה שלך?
בגלל המעמד, בפנרבחצ'ה מול גזיאנטספור אם אני לא טועה. זה היה משחק אליפות, ושבוע לפני כן הבקעתי שער והקרסול שלי היה נפוח. המאמן אמר לי לשבת על הספסל, וב-0:0 הקהל השתגע וצעק את השם שלי. המאמן אמר לי ‘אין מה לעשות, אתה חייב להיכנס'. היינו חייבים לנצח, כי גלאסטראיי ניצחה מנגד. הבקעתי גול במספרת קדמית לחיבורים ואחר כך עוד גול אחד. זה היה משחק ענק מבחינתי, אבל בגלל המעמד שלו. מבחינת אוהדי פנרבחצ'ה, אם צריך לזכור את כל השחקנים של המועדון הם יזכרו ש-2001 זו האליפות של רביבו".

מה הכי מסתכל בלהיות דמות כל כך מוכרת?
"שנים שאני לא מתראיין. אין לי מה לתת לתהילה כדי שהיא תחזיר לי חזרה. אני כבר לא מבקיע שערים, אין לי מה לתת לה ולה אין מה לתת לי. אז, לפני הרבה שנים, הטוב שלט בעולם. היום מבחינתי הרע שולט בעולם, ולכן היום להיות מפורסם זה דבר שלילי ולא חיובי מבחינתי".

חיים רביבו | Adam Davy – EMPICS / Contributor

פספסתם? צפו בחלק א'

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי