מסיבת הפתעה: הסיבוב הראשון היה לא צפוי וטוב שכך

אוהדי מקסיקו
אוהדי מקסיקו | AFP

הניצחון של מקסיקו הוא אפילו לא "סנסציה", ספרד ופורטוגל נראו כמו נבחרות שרוצות לזכות בתואר, ברזיל היתה הכי רחוקה מהמטרה והשיפוט גנב את ההצגה מסיבה אחרת לחלוטין. שרון דוידוביץ' מסכם את הסיבוב הראשון

(גודל טקסט)

ה-משחק: ספרד – פורטוגל 3:3
הרי לא באמת חשבתם שנבחר במשחק אחר. העניין הוא שמדובר במשחק הטוב ביותר לא רק בגלל הרמה שהייתה בו, גם לא בגלל השערים הנפלאים ואפילו לא מבחינת הכמות, שהייתה הגבוהה ביותר. אף סיבה "סטנדרטית" שכזו לא מעניקות למה שאירע בערב שישי את התואר הנכבד, אלא בעיקר העובדה שהוא ייצג את שתי החלופות מהן מורכבות נבחרות שהולכות עד הסוף.

כי מצד אחד נבחרת יכולה להיות נפלאה ברמה הקבוצתית – וספרד הייתה נפלאה. למרות שספגה 3 שערים, למרות שאיבדה יתרון, זו הייתה הנבחרת המרשימה ביותר במחזור הראשון. המאמן סולק, אבל השיטה אותה שיטה והצורה אותה צורה. הגול השלישי של ספרד, שהגיע לאחר אינספור מסירות ומבומבה של נאצ'ו, הזכירה את ספרד ההיא ששלטה בעולם בתחילת העשור.

או שנבחרת יכולה להיות נפלאה ברמת האינדיבידואל – ורונאלדו היה נפלא. היה שם שלושער, היה מופע ווינריות ששוב הכניס את עולם הרשתות החברתיות לוויכוח המעיק על שאלת השחקן הגדול בדורו, כאילו משחק אחד קובע שאלה הרת גורל, אבל בעיקר הייתה עוד הדגמה ליתרון שלו על פני כל כדורגלן אחר בהיסטוריה ועל פני רוב האתלטים שהפכו לספורטאים – השיפור המתמיד שלו. העובדה שכולם נדהמו דווקא מאותו ספרינט שהוביל לשער השני, מראה שאנשים – אוהדיו ושונאיו כאחד – הפנימו את הייחודיות שלו.

רונאלדו. מופע של ווינריות (Gettyimages)
רונאלדו. מופע של ווינריות (Gettyimages)

ה-כוכב: שופט ללא שם
יש שופט שזכור לכם מהמחזור הראשון? את השם שלו? איזה מישהו ממדינת עולם שלישי? שבדקתם עליו סיפורי עבר מפוקפקים בגלל הטעויות שלו?

התשובה היא לא. לא, בעיקר כי השופט הוא כבר לא חזות הכל – הצדק החליף אותו. נכון, עדיין היו טעויות שגם הטכנולוגיה לא שינתה כמו למשל בדחיפה בגול של שווייץ, אבל לראשונה בטורניר גדול אנחנו לא מדברים על השופטים. אלא רק מסתכלים בעיניים.

שמונה פנדלים נשרקו ב-16 המשחקים הראשונים, בעיקר כי לשופטים יש גב. גם אם טעו, יש מי ומה שיתקן אותם. העיכוב במשחק הוא מינימלי ורחוק מאוד מתרחישי הבלהות שחששנו מהם לעצירת שטף המשחק, ומול עינינו נגלית היסטוריה. אנחנו עדיין לא קולטים את זה, אבל בעוד מונדיאל או שניים, כבר לא נבין כמה טיפשים היינו שלא השתמשנו בזה הרבה קודם.

גריזמן ניגש לבעוט את הפנדל של צרפת. המשחק משתנה לנגד עינינו (AFP)
גריזמן ניגש לבעוט את הפנדל של צרפת. המשחק משתנה לנגד עינינו (AFP)

וברגע שזה יקרה – נתחיל לשאול איך ההיסטוריה של המשחק הייתה משתנה, לולא היינו כה טיפשים.

ה-נבחרת: מקסיקו
זו הייתה הפתעה, אבל לא בטוח שה-0:1 על גרמניה היה בגדר "סנסציה". נכון, זו אלופת עולם, ולא כולם שמו לב לבעיות שעוברות עליה בשנה האחרונה, אבל זו בעיקר מקסיקו שראויה לתשומת הלב. זו שתמיד תרשום לפחות תוצאה אחת טובה כל טורניר, וזו שתמיד תגיע לשמינית הגמר, אבל עדיין תעבור מתחת לרדאר של כולם.

זה רחוק מהעין והשעות לא שעות, אבל הליגה המקסיקנית היא ליגה טובה מאוד. העשירה והחזקה מבין הליגות האמריקאיות. תוסיפו לזה שמות מעניינים שמצליחים באירופה, כמו כובש השער לוסאנו, ואת הופעת הקהל הכי מרשימה בדמות 40 אלף מוטרפים ביציע, וקיבלתם מתכון להפתעה.

שחקני נבחרת מקסיקו חוגגים. דווקא לא כזאת הפתעה (Gettyimages)
שחקני נבחרת מקסיקו חוגגים. דווקא לא כזאת הפתעה (Gettyimages)

זאת אומרת, עד שיגיע שוב שלב שמינית הגמר.

ה-אכזבה: ברזיל
היא לא הפסידה ושווייץ לא הייתה טובה יותר. ובכלל, ב-2010 שווייץ פתחה עם ניצחון על ספרד ואתם זוכרים לאן ספרד הגיעה. אבל ברזיל היא האכזבה כי היא נמצאת בקו הכה מרוחק בין הציפיות לבין ההופעה שלה.

15 דקות. זה כל מה שנתנה הנבחרת הכי טובה בעולם בשנתיים האחרונות. 15 דקות ועוד 75 דקות של משחק סטטי ומנומנם. החילופים של צ'יצ'ה היו הססניים (פרננדיניו במקום קאסמירו?) ומעל כולם – ניימאר.

ניימאר. לא יכול יותר להתבכיין על הדשא (Gettyimages)
ניימאר. לא יכול יותר להתבכיין על הדשא (Gettyimages)

מדהים לראות את הדרך שעבר אחד הכדורגלנים השמחים והאהובים בעולם, עד להיותו דמות פחות או יותר בלתי נסבלת. גם הכסף הגדול של פ.ס.ז' והדיבורים כעת על מעבר לריאל מדריד, אבל בעיקר האגואיסטיות הבלתי נסבלת מול שווייץ וההצגות המעיקות. ושלא נדבר על התספורת.

קאפו, המגן הימני האגדי שזכה בשני גביעי עולם והניף כקפטן את התואר ב-2002 עבור ברזיל, הסביר לפני הטורניר שלא משנה עד כמה טובה ומוכשרת הנבחרת, היא צריכה להיות קשוחה מנטלית. לא עוד לבכות בהמנון או להתבכיין על הדשא, אלא "להרוג" את היריבות.

בינתיים, ברזיל אפילו לא מצליחה "להרוג" את הספר של ניימאר.

שחקני נבחרת איראן חוגגים. ניצחון ספורטיבי שישמחו להפוך לפוליטי (Gettyimages)
שחקני נבחרת איראן חוגגים. ניצחון ספורטיבי שישמחו להפוך לפוליטי (Gettyimages)

ה-רגע: איראן צהלה ושמחה
95 דקות של משחק עצבני, קשוח ואלים בצורה בלתי רגילה עברו וחלפו. לאיראן כדור חופשי מצד שמאל. הכדור עולה ומכולם, דווקא עזיז בוחאדוז המרוקאי מתחפש לעדן בן בסט או, אם תרצו לקחת הקבלה מהגביע העולמי, לאנדרס אסקובר, ומעניק לאיראנים ניצחון ספורטיבי שבמדינה ישמחו לקחת אותו גם למגרש הפוליטי.

ה-בדיחה של הסיבוב הראשון
"אתה מסתכל על ההגנה האיראנית ומבין פתאום איך כל המסמכים אצלנו"

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי