1. הדומיננטיות של "לה ליגה" תחת איום. האם תקופת הדומיננטיות של הספרדיות באירופה לקראת סיום? בהחלט יתכן שעיסקת ניימאר – להלן "עסקת הכדורגל היקרה והמטורפת בהיסטוריה" – מרמזת לכיוון הזה, שהמטוטלת נעה.
תזכורת: 4 גביעי ליגת האלופות האחרונים (2014-2017) הלכו לריאל מדריד (3) ולברצלונה (1) ועד לעונה שעברה הספרדיות שלטו גם בליגה האירופית, בחסות סביליה, ובכלל קבוצות לה ליגה עברו את יריבותיהן בנוקאאוט ב-96% מהמקרים על פני יותר מ-5 שנים.
תוסיפו לכך שבמשך עשור שלם ברציפות שחקן השנה באירופה ובעולם מגיע מלה ליגה וקוראים לו לאו מסי או כריסטיאנו רונאלדו (מאז קאקה של מילאן ב-2007). זאת ועוד, ב"הרכב השנה" של אופ"א ב-2016 היו 8 נציגי "לה ליגה" וכך גם ב-2015. וכמובן המשחק הגדול בעולם, אל קלאסיקו, היה על טהרת הכוכבים הכי גדולים. למעשה, התרגלנו במשך שנים רבות לכך שבארסה וריאל הן 2 מועדוני העל עם כח ייחודי – ספורטיבי וכלכלי – לפתות כוכבים שהן רוצות להגיע אליהן ולהישאר אצלן כל עוד הן חפצות בכך. מזידאן ורונלדיניו, דרך כריסטיאנו רונאלדו וניימאר הנער מסנטוס ועד גארת' בייל ולואיס סוארס.
ניימאר בפאריס, חלק מאובדן הדומיננטיות (AFP)
כעת ניימאר עוזב את בארסה בעיסקה היקרה בהיסטוריה, וזאת אחרי שבקיץ שעבר מנצ'סטר יונייטד הפכה את פול פוגבה לשחקן היקר בהיסטוריה. כזכור לפני כן, בין 2000 ל-2016 ריאל מדריד היתה אחראית ל-4 ההעברות היקרות בעולם ברציפות (פיגו, זידאן, כריסטיאנו ובייל).
נכון, כסף אינו חזות הכל כמובן – פוגבה (עם כל הכבוד לזכיה של יונייטד בליגה האירופית) עדיין צריך להוכיח שהוא שווה את המחיר ששולם עליו, ופלורנטינו פרס עבר להחתים בשנים האחרונות מציאוֹת גדולות (אסנסיו, סבאייוס ועוד) בזיל הזול. אבל אי אפשר להתעלם מכך שגם ברמה המקצועית ומבחינת העניין, נדמה שהפערים הגדולים שהתרגלנו אליהם בין לה ליגה לליגות הגדולות האחרות נסגרים. תסתכלו על הפרמיירליג והסרייה אה. תביטו על מסע הרכש של מנצ'סטר סיטי ומילאן הקיץ. עם יובה, נאפולי, רומא והפרויקטים של שתי המילאנזיות הסרייה אה חוזרת בגדול, ובפרמיירליג מאמני העל (קונטה, פוצ'טינו, גוארדיולה, מוריניו, קלופ) כבר יותר מנוסים וחכמים במועדונים שלהם ומרגישים יותר בבית. הזרקורים יופנו גם לעיר האורות בצרפת עכשיו כשכוכב העל ניימאר יוביל את פ.ס.ז' ששואפת לזכות בליגת האלופות.
בשורה התחתונה, הדומיננטיות הספרדית באירופה בסכנה אם ריאל מדריד (שהסריחה במשחקי ההכנה ומכרה את מוראטה) תחסר כמה אחוזים של רעב וחדות, ואם בארסה (שכזכור טואטאה על ידי יובה בעונה שעברה) אכן תהיה לא מספיק איכותית ועמוקה, הדומיננטיות הספרדית באירופה בסכנה. אלא אם כן דייגו סימאונה יעשה ניסים באצטדיון החדש של אתלטיקו מדריד.
2. המיתוג של פאריס בברזיל. עד לא מזמן ברזיל-ארגנטינה נחשב למיני קלאסיקו, שריכז את ליאו מסי וחבייר מסצ'ראנו לצד אנחל די מריה וגונסאלו היגואין (אקסים של ריאל) מצד אחד, ואת ניימאר ודני אלבס (אקסים של בארסה) לצד מרסלו וקאסמירו.
10 חודשים לפתיחת המונדיאל, ארגנטינה אמנם נראית רע ונלחמת על ההעפלה, ובכל זאת כוכביה הגדולים – פרט למסי כמובן – אינם משחקים בספרד (דיבאלה, איקארדי, היגואין, די מריה). אבל הסיפור הגדול הוא ברזיל שנראית כעת כאחת הפייבוריטיות הברורות לזכיה ומעמידה נבחרת מלהיבה ומחוברת ונהנית מסגל איכותי ועמוק. חוץ ממרסלו וקאסמירו (ריאל מדריד), ניימאר ודני אלבס בפ.ס.ז', קוטיניו ופירמינו בליברפול, הכישרון הצעיר גבריאל ז'סוס הלך למנצ'סטר סיטי, דוגלאס קוסטה ביובה וגם וויליאן בצ'לסי.
אמנם ראוי להזכיר שהכישרון הגדול של פלמנגו ויניסיוס ג'וניור בן ה-16 שייך לריאל מדריד ויעבור אליה עוד שנתיים, אבל לצד זאת ראוי לשים לב שגם למועדונים מאיטליה, אנגליה, צרפת ואפילו גרמניה יש כיום סקאוטינג מושקע ולא פחות חשוב – קְשרים טובים בכדורגל הברזילאי, והם מחתימים משם כשרונות רבים.
בכל מקרה פאריס סן ז'רמן ממתגת עצמה עכשיו בתור המושבה הברזילאית הבכירה באירופה, כוללת 5 ברזילאים – ניימאר, דני אלבס, טיאגו סילבה, מרקיניוס ולוקאס (ויש עוד ברזילאי שהתאזרח באיטליה – טיאגו מוטה) ותנסה לשדר שמחת חיים, קוליות וכדורגל "א-לה ז'וגו בוניטו". זהו צעד חכם של יו"ר פ.ס.ז' נאסר אל חליפי, שמקשר את פ.ס.ז' הנוכחית (המיליארדית הקטארית) לעבר שלה – הרי פ.ס.ז' הקבוצה הצרפתית ששיחקו בה הכי הרבה ברזילאים – ניימאר הוא הברזילאי ה-27 בתולדותיה, וזה כולל אגדות כמו ראי ורונאלדיניו.
אחרי שש שנות בעלות של קטאר על סן ז'רמן, הפרויקט הספורטיבי הזה עולה מדרגה עם החתמת אחד מכוכבי העל של הכדורגל העולמי, ניימאר עם הסטאר קווליטי הנדיר ומאות מיליוני העוקבים ברשתות החברתיות אמור להוביל את פ.ס.ז' לפסגה – כלומר זכיה בליגת האלופות.
קטאר מושקעת כעת חזק בברזיל ונדמה שמדינת פאריס מנותקת מתמיד ממדינת צרפת. לפ.ס.ז' עדיין אין כוכב של נבחרת צרפת, התיעוב כלפי המועדון בכל צרפת רק יגדל. בגלל הבעיה הגדולה הזו, פ.ס.ז' רוצה מאוד לצרף לצד ניימאר את כוכב העתיד של הכדורגל הצרפתי – קיליאן אמבפה. אבל אתם יודעים – המועדונים הגדולים האחרים של אירופה לא רוצים לראות את זה קורה, ולכן יעלו טענות על הפייר-פליי הפיננסי (שאלמלא היה קיים, אמבפה כבר היה שחקן של פאריס).
אבל מה עם כוכב מקומי לפאריס? אמבפה (AFP)
3. הנקמה הקטארית בבארסה הרופסת, הנרגנת והצדקנית. רבים מאוהדי ברצלונה לא אהבו את העובדה שכסף קטארי שנגוע גם בטרור הוזרם למועדון במשך 5 שנים (גום השם של קטאר התנוסס על חולצות בארסה מספר עונות) עד לקיץ שעבר, כשג'רארד פיקה, הבלם שמסומן כנשיא העתיד של בארסה, שידך בין ראקוטן היפנית למועדון. הכסף הקטארי שבארסה דחתה הוא אותו כסף שלוקח ממנה כעת את ניימאר ומעביר אותו לפאריס.
זו גם נקמה קטארית קרה וזה גם עוד צעד שמצביע על צדקנות של חלק מאוהדי בארסה ומנהליה – אלה שבוכים עכשיו על הכסף הקטארי המלוכלך, שעד לפני שנה מימן אותם; אלה שבוכים על השחיתות ותאבת הבצע של ניימאר ושל אביו, שהיא רק טיפחה ושימנה מ-2011 עד 2016 בחוזים מפוקפקים; אלה שבאים בטענות לברזילאים ההוללים שבורחים ככה למועדון (עזיבת ניימאר דומה לאלה של רונאלדו ורומאריו בעבר) ושוכחים את רונאלדיניו.
מה שבאמת חשוב מבחינת אוהדי בארסה זה שההנהלה של מועדונים ממשיכה לשדר כל הקיץ הזה רפיסות וחולשה איומות. אמנם אתם רשאים לטעון שניימאר רדף אחרי כסף ותהילה, אבל חובתכם להכיר בכך שרמה הספורטיבית ברצלונה בוודאי לא עשתה שום דבר כדי לשכנע את ניימאר להישאר (וזה נכון גם לגבי מסי). החתמת מאמן בעל שם ושחקני רכש מבטיחים היו יכולים לפחות לגרום לניימאר לחשוב שיהיה כדאי לו להישאר. אבל לא בתקופה הזו, לא עם ההנהלה הנוכחית של בארסה.
זה לא התחיל הקיץ הזה. השחרור של טיאגו אלקנטרה עוד ב-2013 (תחת הנשיא הקודם סנדרו רוסיי, אך ההנהלה הנוכחית) לבאיירן מינכן היה צעד שגוי שרמז על איבוד כיוון במועדון שפנה בשנים האחרונות יותר ויותר לרכש מבחוץ מאשר הסתמכות על לה מאסיה. אבל שורש הכישלון עם ניימאר נעוץ בשחרור המיותר של דני אלבס לפני שנה. אלבס הוא לא רק מגן היסטורי שהיה משפר רבות את בארסה, אלא גם בעל שמחת חיים שמכתיב אווירה ברזילאית בחדר ההלבשה. לצידו ניימאר הרגיש בנוח, ועכשיו אחרי שעבר מיובה לפ.ס.ז', אלבס היה מהגורמים ששכנעו את חברו לחבור אליו.
4. ניימאר – הפנים של הכדורגל המודרני. בעקבות עסקת ניימאר, צפוי כעת אפקט הדומינו שלה. בארסה תחפש תחליפים, קיליאן אמבפה אותת שהפנים שלו לעזיבת מונאקו (וזו תהיה העיסקה השניה הגדולה בתולדות הכדורגל – 180 מיליון יורו). אבל ניימאר יותר מהכפיל את שיא העולם הקודם על העברת שחקן. למעשה, מאז 1905 כשדניאל שיי עבר מווסטהאם לבלקבורן ב-2,000 פאונד, אמנם שיא ההעברות בעולם נשבר עשרות פעמים אבל לא קרה שהוא הוכפל.
ניימאר הופך לסמל של הכדורגל המודרני, עם סכומי הכסף המוגזמים שמעלים תחושת גועל אצל רבים, עם חסר הלויאליות למועדונים ולויאליות רק לכסף, עם התאגידים הגלובליים וחוסר הזהות הלאומית, עם האינסטגרם והפייסבוק. ניימאר הוא הפנים של הכדורגל בן זמננו.
כמה העולם היה שונה בתחילת שנות ה-90. אפילו לפני 20 (קיץ 1997) שנה כשרונאלדו הברזילאי שבר את שיא העולם להעברות ועבר ב-27 מיליון דולר מבארסה לאינטר, לפחות אז הליגה האיטלקית היתה הכי חזקה. ניימאר עובר בסכום הגבוה פי עשרה (263 מיליון דולר) לליגה נחותה יותר.
רבים סבורים שהסכום שהושקע על ניימאר הוא מטורף ושבועת הכדורגל תתפוצץ מתישהו. אל תאמינו להם. הם אומרים את זה מאז שג'יג'י לנטיני עבר מטורינו למילאן ב-1992 תמורת 13 מיליון פאונד. הסכומים רק ממשיכים לעלות.
5. 2018 של ניימאר – ליגת האלופות עם פאריס או מונדיאל עם ברזיל. העונה הקרובה של ניימאר תהיה בעלת שתי מטרות – אחת תהיה להוביל את פ.ס.ז' לכל התארים, אבל אחרי שפאריס כבר זכתה עם זלאטן בכל תואר בצרפת, הוא ייבחן לפי ההצלחה בליגת האלופות. זכיה היא המטרה והיא בהחל ריאלית, אבל אפילו אם פאריס סופסוף בעונה הקרובה תגיע לגמר או לחצי הגמר זו תהיה התקדמות לקראת העונה לאחר מכן. המטרה הגדולה באמת מבחינת ניימאר היא זכיה במונדיאל עם ברזיל. עמידה באחת משתי המטרות – ואחרי 10 שנות מסי ורונאלדו כזוכי ה"באלון ד'אור", אולי סופסוף 200 מיליון ברזילאים יוכלו לשוב ולהתגאות ששחקן השנה בעולם יהיה אחד משלהם.
200 מיליון ברזילאים רוצים דבר אחד (Gettyiamges)
מה דעתך על הכתבה?