תוצאות
אחרונות
תוצאות אחרונות
לתוצאות נוספות

הכל פתוח בפאריס, יונייטד פייבוריטית למרות מוריניו

ניימאר | Gettyimages
למרות ה-1:3 של ריאל, פ.ס.ז' עדיין יכולה לעשות את זה בפאריס. השדים האדומים עלולים לשלם על הסיכונים של מוריניו. וגם: בארסה נגד הכבשה השחורה. לוינטל מנתח את הסיבוב הראשון של שמינית גמר ליגת האלופות
מסקנה ראשונה משלב שמינית גמר ליגת האלופות: זה אסון לכדורגל לערוך את הגומלין שלושה שבועות אחרי המשחק הראשון. פרק הזמן המקסימלי בין המשחק הראשון לגומלין הוא שבועיים, אבל האמת היא שאת זה ידענו כבר בתחילת העונה. כל שנה הסיפור חוזר על עצמו. שלושה שבועות בהם מספיקים לשכוח עד הגומלין את מרבית מה שהיה במשחק הראשון. שבוע הבא אין ליגת אלופות. חבל. כידוע, בזמן שבליגת האלופות מורחים את שלב שמינית הגמר על פני חודש שלם (!), בליגה האירופית מספיקים לערוך שני סיבובים (32 האחרונות + שמינית הגמר).


מסקנה שניה: הקאמבק הגדול של הפרמייר-ליג עוד לא הושלם. מנצ'סטר סיטי וליברפול דרסו והרשימו ורשאיות לחלום להגיע הכי רחוק שאפשר העונה בליגת האלופות, אבל יש הבדל מאוד גדול בין שתי אנגליות ברבע הגמר לבין ארבע או חמש אנגליות. אם יהיו רק שלוש אנגליות ברבע הגמר כאשר בארסה תדיח את צ'לסי (ואחת מבין טוטנהאם ויונייטד תעוף), החובה עדיין תהיה על קבוצות הפרמייר-ליג להוכיח מול הגדולות של היבשת שמועדוני הפרמייר-ליג חזרו לטופ האירופי, איכותית וכמותית. אנגלופילים, חכו עם השמפניות. עוד לא הושג דבר. נתחיל לדבר אחרי גומלין שמינית הגמר. תזכרו את זה – בשמונה מפגשים בין קבוצות פרמייר-ליג ל"לה ליגה" העונה בליגת האלופות האנגליות אומנם לא הפסידו אף אחד, אבל מצד שני שבעה מתוכם הסתיימו בתיקו (דווקא טוטנהאם ניצחה את ריאל מדריד).



מסקנה שלישית: שלוש התמודדויות סגורות ונצורות – מנצ'סטר סיטי, באיירן מינכן (כצפוי) וליברפול (פחות צפוי) סגרו את הסיפור של באזל, בשיקטאש ופורטו. המשמעות: רוב המפגשים עדיין פתוחים ואפשר להיות מרוצים. חמישה מפגשי שמינית הגמר יוכרעו בגומלין, שם תתברר משמעות הביתיות והסיום במקום הראשון בשלב הבתים.

שתי התמודדויות שקולות לחלוטין – הראשונה בין טוטנהאם לסגנית אלופת אירופה יובנטוס, שבגומלין תקבל חזרה כמה שחקני מפתח (בראשם פאולו דיבאלה) ויש לזכור שאצטדיון וומבלי עדיין חייב להוכיח עצמו כאצטדיון ביתי. עד היום הוא נראה ביתי כמו אצטדיון רמת גן, רק בגרסה בריטית מלכותית ומפוארת. הניסיון בצד של יובה ומסימילאנו אלגרי שועל לא קטן, אבל הרעב הרעננות בצד של טוטנהאם וההתבגרות של הצעירים של מאוריסיו פוצ'טינו מרשימה. גם הקרב הברזילאי בין שחטאר לרומא של צ'נגיז אונדר (מהרגע שהטורקי התחמם, הוא הפך ברגע מהשחקן הכי אנונימי לשחקן הכי לוהט באיטליה) יוכרע בגומלין עם סיכויים שווים ועשוי בהחלט להגיע להארכה.


וומבלי. הגרסה הבריטית והמלכותית לאצטדיון רמת גן (Gettyimages)


מנצ'סטר יונייטד בעיניי פייבוריטית לא יותר מ-60 אחוזים, גם בגלל הכדורגל המאוד לא מרשים שמכתיב ז'וזה מוריניו, שגם מסתכן וחי על הקצה במשחקי הכרעה. השדים האדומים (על דויד דה חאה ידענו, סקוט מקטומיניי הוא הסיפור. איזו הופעה!) עדיין פייבוריטים ואחרי התצוגה המשמימה בסביליה, ראוי לדרוש מהם להביס את סביליה בגומלין ולהזכיר שהם מסוגלים לתת לקהל באולד טראפורד קונצרטים כמו בימי אלכס פרגוסון. הבעיה שהולכים ופוחתים האנשים שמאמינים שמוריניו מסוגל לכך. הולכים ומתרבים הסקפטיים שרואים במוריניו מאמן עקשן ומיושן שמסרס משחקים.


תראו, אפשר להיות קבוצה הגנתית, אם כי רבים יטענו בצדק רב שזה לא הכרח מותאם לסגנון ההיסטורי של המועדון, פוגע לאורך זמן במותג המועדון ושבשביל זה שופכים מאות מיליוני פאונדים על רכש. אבל גם כשאתה הגנתי, אתה חייב לחשוב התקפה ואיך אתה כן מוציא את המיטב מהכלים ההתקפיים שלך – כמו שעושה בשנים האחרונות דייגו סימאונה באתלטיקו מדריד. כמו שרק שלשום ראינו עם וויליאן בצ'לסי. אי אפשר לומר שמוריניו מוציא את המיטב מהכלים ההתקפיים שיש לו בשנים האחרונות (תשאלו את מוחמד סלאח, קווין דה בריינה, חואן קואדראדו ובינתיים גם ביונייטד אפשר לצפות מרומלו לוקאקו, מרקוס ראשפורד ואלכסיס סאנצ'ס במשחקיו הראשונים ליותר).

העניין הוא כזה – 0:0 בחוץ היא תוצאה סבירה, סבירה פלוס אם אתה מרגיש עליונות על היריבה, אבל זו לא תוצאה גדולה וראינו כמה וכמה קבוצות שעפות אחרי 0:0 בחוץ (למשל צ'לסי - בארסה ב-2009). יש שיאמרו שעדיף להפסיד 3:2 בחוץ כי אז מבחינה פסיכולוגית אתה מבין שאתה חייב כמעט כל ניצחון ואתה עולה. ב-0:0 זה בעצם בדיוק אותו דבר. יונייטד חייבת לנצח בבית ואם היא תחטוף ראשונה, היא תהיה חייבת מהפך. אז אומנם הקבוצה של מוריניו פייבוריטית, אבל אם תספוג ראשונה הגומלין, היא תסתבך ויכולה לבכות על הבונקריניו בפיחואן. אז מוריניו הוציא 0:0 ובשאר שבעת משחקי שמינית הגמר נכבשו 27 שערים (3.9 למשחק, הכי נמוך ה-1:1 של בארסה וצ'לסי).


מוריניו. לא מוציא את המקסימום מהכלים ההתקפיים של יונייטד (Gettyimages)

ולסיום שתי הגדולות של ספרד: אלופת אירופה ריאל מדריד מרגישה מצוין אחרי ה-1:3 הביתי מול פאריס סן ז'רמן. בריאל חששו מאוד לפני המפגש הראשון ובהחלט הוקל להם לראות שהם עדיין מסוגלים להשיג תוצאות במשחקים הגדולים באירופה. במדריד מרוצים מאוד, כי אחרי דקות של שליטה פריסאית מפחידה בברנבאו, מרקו אסנסיו עלה מהספסל וסידר שני גולים חשובים מאוחרים (התוצאה עמדה על 1:1 עד דקה 83). אילו ריאל הייתה מוליכה 0:3 ובדקה ה-88 חוטפת גול מצמק מניימאר, התחושות שלאחר המשחק הראשון היו שונות מאוד.

מה שבאמת חשוב זה להבין שהכל פתוח בגומלין. למה? בגלל איך שההגנה של ריאל משחקת העונה (המון טעויות ושערי חובה מגוחכים), בגלל הפציעות שיש לה והירידה ביכולת של שחקניה העונה. תוסיפו את העובדה שפ.ס.ז' היא מכונת השערים הכי פוריה העונה באירופה ומעבר לניימאר יש לה עוד המון כלים התקפיים אדירים, טיאגו מוטה שכל כך היה חסר במשחק הראשון יחזור לגומלין, תהיה אווירה מחשמלת בפארק דה פראנס וקבוצה ומאמן ספרדי שצמאים לנקמה על ה-6:1 מלפני שנה ולמהפך היסטורי משלהם. פאריס בסך הכל זקוקה רק ל-0:2.

רק שזו ריאל מדריד שגם לפני שנה ניצחה 1:3 את נאפולי בבית ואז ניצחה אותה גם בחוץ בצורה דומה. ריאל מדריד שחיה על מתפרצות. ריאל מדריד שעם התחת של זידאן עוד הבלתי ייאמן יכול לקרות – שדווקא בנזמה יכבוש ויעלה את ריאל בפאריס. בקיצור, יתרון שני השערים של ריאל הוא משמעותי ושם את ריאל פייבוריטית לגומלין, אבל אין קבוצה באירופה שמסוגלת יותר למהפך כזה מאשר פ.ס.ז' (וגם סיטי), ולכן ריאל פייבוריטית קלה בלבד (57 אחוזים לפי הערכה שלי).


רונאלדו וניימאר. כלום לא סגור בגומלין (Gettyimages)

בארסה היא המנצחת הגדולה של השבוע. היא אמנם עוד ממש לא בטוחה ברבע הגמר, אבל כמו שהמשחק בסטאמפורד ברידג' התפתח היא שוב נזקקה לאנדרס בעל הנס ולמסי שכרגיל התקשה מול יריבה אנגלית חזקה, וכרגיל הכניע אותה בסוף. ביתרון של 0:1 צ'לסי הייתה פעמיים במרחק פס מדויק של וויליאן מלעקוץ ולכבוש את השני, ובסוף אנדראס כריסטנסן עם הטעות הגדולה החזירה את הצבע לפנים של ארנסטו ואלוורדה. אתה שם את הכסף שלך שבארסה – במיוחד עם העוצמות הקשיחות והאחריות שהוסיף ואלוורדה – תנצח את צ'לסי בבית. ומצד שני, צ'לסי את ההופעה הכי טובה שלה העונה נתנה על אדמת ספרד, כשהייתה הראשונה לנצח את אתלטיקו מדריד במגרשה החדש, ואלברו מוראטה – אתם יודעים...

זו יריבות עצומה ומיתולוגית – שמונה פעמים בהיסטוריה של ליגת האלופות צ'לסי החזיקה בכדור פחות מ-30% מזמן המשחק – כולם במשחקים מול בארסה,אבל היא הייתה טובה יותר או שוות כוחות בלא מעט מפגשים כמו השבוע. למעשה, צ'לסי חולמת על כתר הרשמי של הכבשה השחורה של בארסה (שמונה מפגשים רצופים כבר בארסה לא גברה עליה. מסי עדיין רק שער אחד בתשעה מפגשים מולה). בקיצור, גם אחרי האכזבה הקשה השבוע, צ'לסי עדיין בחיים ובארסה תצטרך להגיע במיטבה לגומלין.


כמובן צריך לזכור שעד משחקי הגומלין עוד שבועיים-שלושה עוד צפויות התפתחויות, אבל נכון לעכשיו זו התמונה בעיניי (באחוזים):

סיטי ליברפול ובאיירן ברבע.
בארסה - צ'לסי 31:69
פ.ס.ז' - ריאל מדריד 57:43
טוטנהאם - יובה 50:50
מנצ'סטר יונייטד – סביליה 40:60
רומא-שחטאר 50:50
מעריב
ברשתות החברתיות
כל הזכויות שמורות לצ'רלטון בע"מ