משחקי הגמר שלו: ההזדמנות של היינקס להכות בריאל מדריד

יופ היינקס
יופ היינקס | Gettyimages

עשרים שנה חלפו מאז הגרמני השיב את הגביע בעל האוזניים הגדולות לברנבאו ואת האופי לבלאנקוס, אך אותה עונה הסתיימה בפיטוריו. בגיל 72 למאמן יש את האפשרות להותיר צלקת משלו. יוכין על אקורד סיום פנומנלי

(גודל טקסט)

לפני הגרלת חצי גמר ליגת האלופות, אי אפשר היה להתעלם מהמחשבה על גמר אפשרי בין ריאל מדריד לבאיירן מינכן ומהסמליות של אירוע כזה. חלפו 20 שנה בדיוק מאז נשברה הבצורת הארוכה והמתסכלת של ריאל ללא זכיה בגביע האלופות. היא נמשכה יותר משלושה עשורים, עד שהגיע יופ היינקס והצליח להצעיד את הקבוצה המלכותית הלבנה להנפה הנכספת, ועוד מעמדת אנדרדוג, מול יובנטוס שהייתה המועמדת הברורה לזכייה. שער היסטורי של פרדראג מיאטוביץ' הביא גאולה, ריאל ניצחה 0:1 באמסטרדם, אבל היינקס נשאל במסיבת העיתונאים אם יש סיכוי שיישאר בתפקידו.

כן, זה היה גורלו. הגרמני חייך חיוך מריר: "זו הפעם הראשונה בהיסטוריה בה נדרש מאמן שזה עתה זכה בליגת האלופות לדבר על עתידו. רק לפני כמה דקות קיבלנו את הגביע". אלא שהוא ידע כי השאלות טבעיות ביותר. הגמר נערך ב-20 במאי. ב-28 במאי הוא כבר קיבל את מכתב הפיטורים. הנהלת ריאל מדריד לא נתנה לו לחגוג יותר משבוע, אבל באופן אבסורדי הציעה לו לעבור ולכהן כמנהל הספורטיבי. היינקס סירב בנימוס האופייני. "לו הייתי אומר לנשיא לפני תחילת העונה שנזכה בליגת האלופות, הוא היה מחתים אותי ל-5 שנים", הוא סינן לתקשורת בציניות – ועזב את בירת ספרד עם טעם מר מאוד בפה.

בדיעבד, כאשר נשאל הקפטן דאז מנואל סאנצ'יס לגבי המשחק החשוב ביותר בתולדות המועדון, הוא השיב: "הגמר מול יובנטוס ב-1998, כי זו הייתה הפעם הראשונה שלנו אחרי 32 שנה". ובאמת, הזכייה הזו גרמה לשינוי תודעתי עצום בסנטיאגו ברנבאו. ריאל, שהתרגלה לראות את עצמה כלוזרית בזירה האירופית, הפכה שוב לווינרית. זמן קצר לאחר מכן הצעיד אותה ויסנטה דל בוסקה לזכיות נוספות ב-2000 וב-2002. גם הוא פוטר בטונים צורמים ב-2003, מיד אחרי זכייה באליפות, אבל זה כבר סיפור אחר. להיינקס לא נתנו אפילו להשלים שנה.

הסיבה המרכזית לפרידה הייתה פשוטה – שמו של היינקס לא היה גדול מספיק לריאל. הוא נתפס כמינוי מוזר מלכתחילה והגיע אחרי הצלחה יחסית בטנריפה בעיקר כי גם חורחה ולדאנו – אליל ריאל כשחקן – מונה למאמן אחרי קדנציה טובה בטנריפה וזכה באליפות. ולדאנו היה דומיננטי מאוד במועדון והייתה לו השפעה על ההחתמה של היינקס. הספרדים לא העריכו יתר על המידה את עברו של הגרמני ככוכב על בבורוסיה מנשנגלדבאך ובנבחרת, כולל זכיה במונדיאל ב-1974. הם גם לא היו מודעים לעבודתו כמאמן בגלדבאך ובבאיירן מינכן. מבחינתם, הוא היה מישהו זמני, והשחקנים הרגישו זאת. כפי שאמר הנשיא לורנסו סאנס: "הם אכלו אותו חי".


יופ היינקס. בריאל מדריד "אכלו אותו חי" (Gettyimages)

אז במשך כל העונה הוא היה על זמן שאול. אפילו הניצחון המזהיר על ברצלונה בסופר-קופה בבכורה לא השפיע את התפיסה יתר על המידה. זו הייתה עונה מתסכלת, עם הפסדים רבים בליגה והמון כותרות שליליות בעיתונים. הכותרות הושפעו מהדלפות ממשרדי ריאל, שם חיכו בקוצר רוח להיפטר מהגרמני שלא שלט בחדר ההלבשה. ריאל הודחה מהגביע בידי אלאבס מהליגה השלישית ואת הליגה סיימה רק במקום הרביעי, במרחק 11 נקודות מברצלונה. במובן מסוים, ההצלחה האירופית אפילו קצת עצבנה את סאנס, כי היא לא אפשרה לו לבצע את המהלך בשקט תעשייתי.

"לו לא היינו זוכים בליגת האלופות, זו הייתה אחת העונות החלשות שלנו אי פעם", הסביר סאנס. להיינקס היה הסבר משלו לתופעה. "לא קיבלתי שום גיבוי מההנהלה. במשך חודשים עבדתי בתנאים בהם אף מאמן לא מסוגל לתפקד. הצלחתי להתגבר על כך בזכות ניסיוני, אבל זה היה קשה מאוד", הוא העיד. הגרמני, שהיה אז 53, ראה את עצמו כבעל ניסיון. בריאל הרגישו שהוא טירון נטול הישגים. זה היה ההבדל.

אז הוא נזרק מכל המדרגות, למרות ההישג המכונן. ואתם יודעים מה? במשך זמן רב אף אחד בריאל לא הצטער על כך. כי הרי מה עשה היינקס לאחר מכן? נכשל בבנפיקה, איכזב בבילבאו, התרסק בשאלקה והתפטר ממנשנלגדאך אחרי קדנציה קצרצרה. הוא לא היה נכנס לרשימה אלף המאמנים הבולטים באירופה. אפילו בגרמניה ראו בו דמות מיושנת, כמעט מיותרת. רק כאשר מונה ללברקוזן ב-2009 הוא הצליח לשנות בהדרגה את התדמית, ואז החזיר אותו החבר הקרוב אולי הנס לבאיירן מינכן – ומאז הכל היסטוריה. הטרבל בעונת 2012/13 שינה הכל מבחינת איש המקצוע הצנוע והאלגנטי. זו הייתה העונה הגדולה בחייו, ואחריה פרש לגמלאות.


2012/3. העונה ששינתה את ההיסטוריה עבור יופ היינקס (Gettyimages)

העונה הוא חזר, על מנת לעזור לבווארים בעת צרה, למשך פחות מעונה – והוא עשוי להיות בדרך לטרבל חדש. עכשיו הוא המושיע האולטימטיבי, אחד המאמנים הבכירים בתבל, הווינר הגדול. השינוי בתפיסת דמותו מדהים בכל קנה מידה. גמר מול ריאל באמת יכול היה להיות אקורד סיום פנומנלי – המפגש מול האקסית שהעליבה אותו, אחרי 20 שנה. ריאל שואפת לזכות בליגת האלופות בפעם השלישית ברציפות ולהיות הראשונה שעושה זאת מאז באיירן מינכן בין 1974 ל-1976. הגיוני שבאיירן עצמה, בסיוע היינקס, יעצרו אותה.

ההגרלה חיסלה את האפשרות לגמר כזה, כי באיירן וריאל הוגרלו בחצי הגמר. אז משחקו האחרון בקריירה של היינקס לא יהיה מול הלבנים, אבל מצד שני גם המצב הנוכחי לא רע. במקום משחק אחד, קיבלנו שניים. יש לאליל, בן כמעט 73, שתי הזדמנויות להכות בקבוצה שהותירה צלקת בליבו, והוא מתחיל הערב במשחק ביתי באליאנץ ארנה. תהיו בטוחים שהוא רואה בזה גמר לכל דבר.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי