הפועל באר שבע הגיעה למשחק הגומלין במוקדמות ליגת האלופות מול דינמו זאגרב במצב לא מוכר מבחינתה, ודאי בשלוש השנים האחרונות. התבוסה הקשה במקסימיר וההפסד באלוף האלופים להרכב המשני של הפועל חיפה ערערו את הביטחון של האלופה ,והגבירו את חשיבות המשחק מבחינת בכר ושחקניו. גם אם הסיכוי לרמונטדה היה אפסי, ניצחון היה חשוב מאוד להרמת הביטחון והאמונה הקבוצתית בשלב כה מוקדם של העונה.
אחרי שפתח בזאגרב עם שלושה בלמים ועם סטו ואנסטיס בהרכב, בכר הבין שהם כרגע לא ברמה הנדרשת בכדי לשדרג את הקבוצה, מה שגרם לו לחזור למערך ה-4:2:1:3 ששירת אותו נאמנה בפלייאוף העליון האחרון. אוגו ואיינבינדר שני קשרים אחוריים, ממן לפניהם, כשוואקמה, מליקסון ובן בסט הרכיבו את השלישייה הקדמית.
הפתיחה הייתה נהדרת. וואקמה ומליקסון ריווחו מצוין את המשחק והתייצבו ליד קווי האורך, וזה מתח את ההגנה וסיפק שטחים לממן ובן בסט לתנועות עומק במשחק במסודר. בנוסף, השלישייה הקדמית לא חזרה לאחור כשהקרואטים יצאו קדימה, מה שגרם למשחק מעברים מהיר ששירת את באר שבע. אוגו שלט במרכז השדה והצליח, יחד עם איינבינדר, לבלום את הניסיונות של הקרואטים לצאת להתקפות ואז הוציא מהר קדימה את השחקנים הקדמיים שהצליחו לבטל את הקישור הקרואטי ולתקוף את ההגנה. באר שבע נראתה נפלא במחצית הראשונה. מהירה, נחושה, מאומנת ומאורגנת. היא הצליחה לבודד שוב ושוב את וואקמה ומליקסון מול הבלמים והביכה את ההגנה הקרואטית. אלמלא קבלת החלטות איטית ולא מדויקת של וואקמה בפעולות בשליש האחרון, יכול להיות שב"ש הייתה יורדת למחצית ביתרון של שלושה או ארבעה שערים.
ברק בכר. באר שבע בבעיה גם עם הזרים הקיימים (דני מרון)
אחד הסימפטומים הבולטים של קבוצה בתקופה רעה, שלא לומר קבוצה במשבר, היא שכל תקלה או שינוי במגמה, מורידה לה את הביטחון ומשבשת לה לחלוטין את המשחק. יש לכך הרבה סיבות. הביטחון, שמראש בנוי על גיוס אנרגיות קבוצתי ברגעים שלפני פתיחת המשחק, נפגע ויורד, המוטיבציה צונחת, חוסר האמון ההדדי והאישי מתחיל לצוף, מה שגורם ליצירת מרווחים בין חוליות הקבוצה ופגיעה בתאום הקבוצתי. פתיחת המחצית השנייה הראתה שבאר שבע אכן בפתחו של משבר. טעות של בן ביטון, ששבר את קו הנבדל (אלמנט שהוא חייב לשפר) אפשרה לקרואטים להבקיע ומשם המשחק של באר שבע פשוט צנח. ארבע דקות עברו וב"ש ספגה שער שכולו ייאוש קבוצתי. מליקסון הרים כדור קרן כששעון המשחק הראה 53:00. הכדור הורחק ו 26 שניות לאחר מכן, ארבעה שחקנים קרואטים טיילו ברחבה של באר שבע מול שני שחקני הגנה באדום. בשער הזה היה את כל מה שבאר שבע לא הייתה בשלוש השנים האחרונות. מפוזרת, לא מאורגנת במצבים נייחים ובעיקר מיואשת.
צריך להגיד, השחקנים הישראלים יכולים לקחת את באר שבע באירופה עד לרף מסוים ולא גבוה מספיק ביחס לשאיפות של המועדון. מי שאמורים לעשות את ההבדל באירופה הם הזרים, ופה הקבוצה של ברק בכר בבעיה קשה. אוגו ו-וואקמה מצוינים, אבל הם חייבים תמיכה. אנסטיס לא יתרום בקרוב (אם בכלל) ונראה כהחלטה חפוזה ולא מוצלחת אחרי התפוצצות עסקת שטקוס. סטו הוא שחקן מוגבל, שהעונה היחידה שלו בליגה הראשונה בצרפת בנאנסי הסתיימה בירידת ליגה. השילוב שלו עם אוגו לא עובד, הם לא משלימים אחד את השני והוא ודאי לא תחליף להובאן, שידע לנוע לעומק ותרם גם למשחק ההגנה וגם להתקפה. אם נוסיף לזה את פקהארט שלא נספר, ויטור שיחזור רק בינואר וקורהוט שלא מוצא קבוצה, נבין שבאר שבע בבעיה גם עם הזרים הקיימים וגם בדרך שבה היא בוחרת את הזרים.
בעונה שעברה, בכר והצוות שלו התמודדו בצורה מדהימה עם אין ספור מכות שנחתו על הקבוצה, והצליחו להביא אליפות מדהימה שלצוות האימון היו בה מניות בכורה. העונה המשבר הגיע מוקדם מהצפוי והדחה נוספת מול אפואל ניקוסיה החזקה תחייב דילול מאסיבי בסגל ותגרום לבאר שבע לפתוח את העונה בחוסר ביטחון קבוצתי ועם סגל בעייתי לתחזוקה ולשינוי. מצד שני, העפלה לשלב הבא, יחד עם שינוי מתבקש ומהיר במצבת הזרים (בשלב הראשוני, שחרור של אנסטיס, קורהוט ופקהארט), ירגיעו את המערכת ויגרמו לשבוע האחרון להעלם בתהומות הזיכרון.
מה דעתך על הכתבה?