בחזרה לעתיד: למפארד שוב פוגש את היריבה נגדה הפך לאגדה

פרנק למפארד
פרנק למפארד | PATRIK STOLLARZ/AFP/GettyImages

כשחקן, 'פרנקי' אהב מאוד לפגוש את באיירן מינכן. הוא כבש נגדה שלוש פעמים וזכה על חשבונה בליגת האלופות. אך האם המזל יאיר לו פנים גם כמאמן צ'לסי? מיכאל יוכין מחמם

כמעט 15 שנה חלפו מאז, אבל את הרגע המדהים הזה אי אפשר למחוק מהתודעה. עשור וחצי אחרי הביקור הקודם בסטמפורד ברידג’, חוזרת באיירן מינכן למערב לונדון והזיכרונות יציפו את פרנק למפארד. העונה הוא מתחיל את הקדנציה כמנג’ר צ’לסי ומקווה להוכיח את עצמו על הבמה הגדולה מכולן. אז, באפריל 2005, הוא עשה את הצעד העצום לעבר ביסוסו כאחד הקשרים הטובים בדורו על הדשא. ההופעה נגד באיירן, ובמיוחד השער השני שהבקיע לרשתו של אוליבר קאן, הפכו אותו מכוכב רגיל לסוג של כוכב על.

הייתה זו אחת העונות הטובות בהיסטוריה של צ’לסי. ז’וזה מוריניו נחת בקיץ 2004 אחר הזכייה עם פורטו בליגת האלופות, הגדיר את עצמו כ”מיוחד” במסיבת העיתונאים הראשונה, והחגיגה החלה. היה זה מוריניו המקורי, שונה בתכלית מזה שאנחנו מכירים היום: שופע כריזמה, משחק עם התקשורת כרצונו, מושך את כל האש לכיוונו ומאפשר לשחקניו לפרוח, תוך שהוא בונה איתם יחסי אמון נדירים.

יום אחד, סיפר פעם למפארד, התגנב מאחוריו מוריניו במקלחת אחרי אחד המשחקים ולחש באוזנו: “אתה השחקן הכי טוב בעולם”. “ידעתי שאני לא השחקן הטוב בעולם, אבל גם ידעתי למה הוא התכוון. הוא הקפיץ אותי לרמה אחרת לגמרי. חשתי עליה אדירה בביטחון העצמי”, נזכר קשר הכחולים. הפורטוגלי אף הדגיש כי על מנת להוכיח את דבריו, יהיה צורך לזכות בתארים. וצ’לסי התנפלה על כולם. היא שברה בצורת של 50 שנה וסיימה בקלות בפסגת הליגה האנגלית, ואף הציבה לעצמה מטרה ברורה: לזכות בצ’מפיונס.

מוריניו ולמפארד ב-2013. מערכת יחסים ‘מיוחדת’ (DANIEL MIHAILESCU/AFP via Getty Images)

הדרך להגשמת החלום לא הייתה פשוטה, ובשמינית הגמר עברה צ’לסי את ברצלונה בדו-קרב סוער, שאחריו ספג מוריניו השעיה משני משחקים בגין אמירות לא הולמות. האגדה מספרת שלמשחק הראשון מול באיירן מינכן ברבע הגמר בלונדון הוא התחבא בתוך סל כביסה. איש לא יודע אם הסיפור נכון, אבל דבר אחר נכון בוודאות: למפארד לא התחבא בשום מקום. הוא לקח אחריות במה שנכנס לפנתיאון כאחד המשחקים הטובים ביותר שלו במדים הכחולים, וגם אחד השערים היפים והחשובים בקריירה.

היה זה קרב קשה. צ’לסי עלתה ליתרון מוקדם משער של ג’ו קול, אך לא היטיבה לשחק במחצית הראשונה, והיריבה הגרמנית טיפחה תקוות גדולות. היא אף באה על שכרה כאשר בסטיאן שוויינשטייגר הצעיר השווה בדקה ה-52. זו עלולה הייתה להיות נקודת המפנה לרעת הכחולים, אך למפארד חשב אחרת. בדקה ה-60, הוא ניצל הסטה של דידייה דרוגבה כדי לשלוח כדור שטוח נהדר ברגלו השמאלית “החלשה” לפינה של קאן וקבע 1-2. ואז, בחלוף עשר דקות נוספות, הגיע המעדן האמיתי: המסירה של קלוד מקאללה לא הייתה נוחה במיוחד, אך הכוכב השתלט עליה עם החזה ברחבה, הסתובב, ובנגיעה השנייה שלח כדור מופתי לפינה הרחוקה נגד כיוון תנועתו – גם הפעם בשמאל. לקאן שוב לא היה סיכוי, וצ’לסי עלתה ל-1-3 בדרך לניצחון 2-4.

“המשחקים מול ברצלונה היו נפלאים מבחינה קבוצתית, אבל המשחק מול באיירן היה עצום עבורי מבחינה אישית. לא הצלחנו לשלוט, אבל אז הבקעתי שני שערים. הראשון היה נחמד, השני היה אחד הגדולים בקריירה שלי. זה אולי יישמע אנוכי, אבל הייתי גאה מאוד בשער הזה, ולא אשכח אותו אף פעם. זה היה ממש קסום”, אמר על כך למפארד ב-2012. וזו לא רק הדעה שלו –השער דורג על ידי פרשנים רבים כטוב ביותר בחייו. למפארד אולי לא נתפס מעולם כשחקן הטוב בתבל, כפי שלחש מוריניו, אך לא היה רחוק מכך.


למפארד חוגג נגד מולר. הפעם כמאמן? (PATRIK STOLLARZ/AFP/GettyImages)

פנדל שנוי במחלוקת של באיירן בזמן פציעות בסטמפורד ברידג’ הותיר לגרמנים סיכוי לקראת הגומלין, ולמפארד דאג לחסל את הסיכוי הזה באליאנץ ארנה. כבר בדקה ה-30 הוא שחרר בעיטה חזקה מחוץ לרחבה, הפעם ברגלו הימנית החזקה. הכדור פגע בלוסיו, שינה כיוון, היטעה את קאן וחדר לרשת. כך הבקיע למפארד שלושה שערים מול אותה יריבה בשלב נוק-אאוט בליגת האלופות – הישג שלא שחזר לאחר מכן. הכיבוש הזה היה קריטי בדיעבד, כי באיירן ביצעה קאמבק וניצחה 2-3 בדקות האחרונות. בסיכומו של דבר, הופעותיו של הקשר העלו את צ’לסי לחצי הגמר, והאוהדים זוכרים זאת כחוויה מכוננת, גם אם הדרך לגמר נחסמה על ידי ליברפול של רפא בניטס.

אז צ’לסי נאלצה להמתין שלוש שנים כדי להעפיל לגמר המיוחל עם אברהם גרנט, וארבע שנים נוספות כדי להניף את הגביע הנכסף עם רוברטו די מתיאו, דווקא בעונה בינונית וכנגד כל הסיכויים. היריבה ב-12 במאי 2012 באליאנץ ארנה הייתה, כמובן, באיירן – ולמפארד ענד את סרט הקפטן במעמד הרם בעקבות השעייתו של ג’ון טרי.

הפעם לא זכורות פעולות יוצאות דופן של הכוכב, אשר שובץ על ידי המאמן האיטלקי בעיקר בקישור האחורי ונדרש לבצע עבודה שחורה מול יריבה עדיפה, במה שהיה בפועל משחק חוץ. באיירן הייתה פייבוריטית ברורה, אך בניצוחם של למפארד ודרוגבה שמרו הכחולים על אמונה, והדרמה הגיעה לשיאה לקראת הסיום: תומאס מולר העלה את באיירן ליתרון בדקה ה-83, אבל החלוץ מחוף השנהב נגח את השוויון הדרמטי בדקה ה-88 ושבר את רוחה של “המארחת”. זה הגיע לפנדלים בתום הארכה, ולמפארד דייק כהרגלו בבעיטה שלו. ואז הוא הניף את הגביע ביחד עם ג’ון טרי.

“זה היה הישג אדיר – להיות הקבוצה הלונדונית הראשונה שזוכה בליגת האלופות”, אמר למפארד, בחור לונדוני עד עמקי נשמתו. איך שלא תסתכלו על זה, היה זה אחד הערבים החשובים בקריירה שלו.


למפארד בלילה ההיסטורי באליאנץ ארנה (ADRIAN DENNIS/AFP/GettyImages)

רצה הגורל והיה זה המפגש האחרון עד כה בין שתי הקבוצות. שלוש פעמים שיחק למפארד מול באיירן במדים הכחולים ושלוש פעמים היה מאושר. הוא חש שבאיירן מביאה לו מזל. אחרי הכל, הוא אפילו ניצח אותה בשלב הבתים עם מנצ’סטר סיטי בנובמבר 2014, כאשר קון אגוארו כבש צמד מאוחר והשלים מהפך בדרך ל-2-3. ללמפארד הולך מול באיירן. האם גם כמנג’ר המזל ימשיך להאיר לו פנים?

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי