ההפסד לאטאלנטה אינו צריך להפתיע את הפועל חיפה

ההפסד הביתי הכבד 4:1, אותו נחלה הפועל חיפה במשחקה עם אטאלנטה, אינו צריך להפתיע איש. הקבוצה הישראלית פשוט אינה באותה ליגה של אטאלנטה. אמנם שער הנגיחה שהבקיע בוזגלו בדקותיו הראשונות של המשחק, הקפיץ את הצופים ביציעים, אבל מיד אחר כך התעוררה האורחת מאיטליה והפכה בנקל את המאבק על פניו.

על רקע הדיבורים על כך שחיפה נסוגה לאחר שער היתרון, ראוי אולי לחשוב מזווית שונה. כי מה שהתרחש על כר הדשא לא היתה לדעתי נסיגה, אלא דחיקה לאחור. וההבדל בין נסיגה לדחיקה הינו גדול וברור. נכון, בספורט לעולם אין לדעת מה גרם לשינוי במשחק, ובכל זאת בתום 90 הדקות ניתן לקבוע שאטאלנטה גדולה מאד על הפועל חיפה.

הקלות הבלתי נסבלת שבה הובקעו שני השערים האחרונים העידה על כך שמה שמצליח לקבוצה מעיר הכרמל, אצלנו בליגת העל, אינו מתאים לרמה האירופית הגבוהה יותר. אטאלנטה אינה בטופ האירופי, אבל היא ברמתה השנייה-שלישית של היבשת. ואם להיות הוגן, הרי לולא כמה עצירות מצוינות של שוער הפועל שטקוס, היתה קבוצתו של יואב כץ קרובה לספוג הפסד כבד בהרבה.

בוזגלו חוגג את השער. לא שינה הרבה (ערן לוף)

בכדורגל, גם כאשר ישנם פערי איכות, לא תמיד קל להבקיע בצרורות. אולם אטאלנטה הבקיעה 12 שערים בשני המשחקים האחרונים במוקדמות הליגה האירופית. היא ניצחה 0:8 בסארייבו, וכאמור 1:4 בחיפה. התוצאות האלה מדברות בעדן, וגם אם ניר קלינגר ציפה למשחק טוב יותר משחקניו, אסור להתעלם מהעובדות. בליגת העל שלנו מסוגלת הפועל חיפה לנצח כל קבוצה, אבל מול אטאלנטה, שביום-יום מתמודדת עם יובנטוס, עם נאפולי, עם אינטר ועם מילאן – זהו כבר סיפור שונה לחלוטין.

ואחרי הכל במשחק הגומלין באיטליה, יכולה הקבוצה שלנו להראות טוב יותר, בוודאי כאשר המארחת תעלה רגועה להתמודדות – וכידוע כבר היו דברים מעולם.