לא קאן, שוב כאן: הטרגדיה הספורטיבית של מיכאל רנסינג

רנסינג
רנסינג | Gettyimages

בגיל 16, סומן השוער כיורש של אוליבר קאן. כשזה קרה, כל הביטחון העצמי שלו נעלם לפתע. ממחליף קר רוח שידע לספק את הסחורה, הוא הפך לשוער פזיז. בשבת הוא מגיע לאליאנץ ארנה עם דיסלדורף

(גודל טקסט)

משחק החוץ מול באיירן מינכן בשבת, יהיה מרגש מבחינת כל שחקני פורטונה דיסלדורף, אבל עבור הכוכב הוותיק ביותר של העולה החדשה, יהיה זה קרב מכונן במיוחד מבחינה אישית. מיכאל רנסינג יעלה לכר הדשא באליאנץ ארנה לראשונה מאז 2011, והזיכרונות יציפו אותו. פעם, לפני עשור, הוא היה אמור להפוך לאליל באיירן בעצמו, וחלום חייו היה קרוב להתגשם. במקום זאת, הוא התרסק לרסיסים קטנים, והשוער טרם הצליח לאסוף אותם. הקריירה שלו נהרסה, ובגיל 34 הוא יודע היטב שלא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור.

המשימה הייתה ברורה כבר כאשר הצטרף רנסינג לאקדמיה של באיירן בגיל 16 – להיות היורש של אוליבר קאן. הנער הרשים מאוד, והנסיקה הייתה מטאורית. כבר בחלוף שנתיים הוא קיבל את אפודת ההרכב בקבוצת המילואים. עוד שנה חלפה, ורנסינג ערך את הופעת הבכורה בבונדסליגה. הוא שמר על רשת נקיה ב-0:1 על המבורג וקיבל שבחים מכל הכיוונים.

אפילו קאן עצמו היה גאה במחליפו. הבחור הצעיר למד רבות מכוכב העל באימונים, ונוצרה ביניהם מערכת יחסים נהדרת. היא אפילו התחזקה אחרי תקרית ביזארית לפני המשחק מול בילפלד ב-2006, כאשר רנסינג בעט כדור חזק מדי לעברו של קאן בחימום, פגע בראשו והותיר אותו עם עין מדממת.


אוליבר קאן, כפרשן. היה גאה אז במחליפו (gettyimages)

רנסינג נאלץ לעמוד בין הקורות במפגש המדובר, אבל אנשי באיירן לא הצטערו – היא ניצחה 0:2. למעשה, באיירן מעולם לא הפסידה עם הכוכב העולה לפני פרישתו של קאן. במשך חמש שנים היה רנסינג המחליף של הגיבור הבלונדיני, שותף בתקופה זו ב-23 משחקים, ובאיירן אף פעם לא ירדה מנוצחת. בעידן ההוא, כאשר הליגה הגרמנית הייתה תחרותית יותר, זה לא דבר של מה בכך.נדמה היה כי יש סביב רנסינג הילה חיובית. כל המומחים היו משוכנעים שצפוי לו עתיד מזהיר. ספ מאייר, השוער האגדי של באיירן והנבחרת בשנות ה-70, טיפח את רנסינג על בסיס יומיומי והילל אותו בכל הזדמנות. "מיכאל ייקח את המושכות מאוליבר", הוא הכריז.

הרגע הזה הגיע ב-17 במאי 2008. במחזור הנעילה של העונה, בדקה ה-88 במשחק הביתי מול הרטה ברלין, נפרד קאן בהתרגשות מהקהל הביתי ופרש. כולם עמדו על הרגליים והריעו לאחד השוערים הגדולים בהיסטוריה שירד לספסל. בדרכו לשם, הוא חיבק את רנסינג שנכנס למגרש במקומו. השרביט הועבר. מעכשיו, הממלכה הייתה של הכוכב החדש. מיד אחרי שחגג יום הולדת 24, הוא הרגיש בשל לעמוד באור הזרקורים לבדו. הסבלנות השתלמה.


רנסינג במדי דיסלדורף. חוזר בשבת למינכן (gettyimages)

ואולם, ההמשך היה טרגי במונחים הספורטיביים. לא רק קאן עזב את באיירן בתום עונת 2007/08, אלא גם המאמן האגדי אוטמר היצפלד. יורגן קלינסמן מונה בצעד שנוי מאוד במחלוקת במקומו, והחליט לבצע מהפכה בכל שיטות הניהול והאימון. המערכת נכנסה לסחרור, הקבוצה נקלעה למשבר עמוק, ופתיחת העונה הייתה קטסטרופלית. בתנאים אלה, כל הביטחון העצמי של רנסינג נעלם כאילו לא היה. ממחליף קר רוח ויציב אשר תמיד סיפק את הסחורה במידת הצורך, הוא הפך לשוער ראשון פזיז.

כבר במחזור הראשון הוא ספג ביקורת אחרי תיקו 2:2 ביתי מול המבורג, וכדור השלג לא נעצר מאז. הפסדו הראשון בקריירה בבונדסליגה הגיע בתבוסה מחפירה 5:2 לברמן באליאנץ ארנה, וכל הרצף המופתי שקדם לכך נשכח. הנעליים של קאן הרגישו נוחות כאשר הכוכב עדיין היה שחקן פעיל, אך התבררו כגדולות מדי אחרי פרישתו.

ובבאיירן, המכונה פ.צ הוליווד כבר מזמן, הסכינים נשלפות מהר, וגם חברי ההנהלה הבכירים לא שומרים את הדברים בבטן. פרנץ בקנבאואר מיהר לספר לתקשורת שרנסינג לא עומד בציפיות, והגדיר את הופעותיו בחלק מהמשחקים כ"חובבניות". השוער לא נותר חייב והשיב לקייזר: "אני מקבל הערות רק מאלה ששיחקו כשוערים". בקרב הזה, היה לו קשה לצאת כמנצח. רנסינג הוגדר כשעיר לעזאזל כאשר באיירן פתחה את הסיבוב השני עם הפסד בהמבורג, לא יצא נקי מכישלונות מול הרטה וקלן, ולבסוף הכל התפרק לחלוטין במשחק העונה בוולפסבורג.


רנסינג בפעולה. קבוצתו מרבה לספוג (gettyimages)

הזאבים, עם מאמן באיירן לשעבר פליקס מאגאט על הקווים, פירקו את הבווארים 1:5 והבהירו היטב כי יזכו באליפות על חשבונם. זו הייתה התעללות של ממש, וגראפיטה קינח עם שער מבריק ויוצא דופן בעקב, אחד היפים בתולדות הליגה. זה היה הסוף של רנסינג. במחזור שלאחר מכן הוא סופסל לטובת האנס-יורג בוט הוותיק, ואיש כבר לא ספר אותו כיורש של קאן. בעונת 2009/10, הוא כבר לא ראה דשא עם לואיס ואן חאל כמאמן, ובאיירן החלה בניסיונותיה להחתים את מנואל נוייר משאלקה.

ואז, כבר בספטמבר 2009, ייעץ קאן לרנסינג לעזוב. "הוא חייב התחלה חדשה קבוצה שתסמוך עליו", הוא אמר. ככל שחלפו החודשים, התברר מעבר לכל ספק שזה נכון. לא היה לו עתיד באליאנץ ארנה. בקיץ 2010, חוזהו לא חודש, ורנסינג נותר ללא קבוצה. חמור מכך, על אף שאפשר היה להחתימו ללא תמורה, ההצעות לא זרמו אליו. הוא אפילו לא התרשם מהתנסות בלסטר סיטי הצנועה ששיחקה אז בליגת המשנה באנגליה. הנפילה הייתה מהירה וכואבת.


רנסינג. מתחתית הבונדסליגה, למגרשה של האלופה (gettyimages)

לבסוף, חתם רנסינג בקלן בתחילת 2010, ואפילו השיג ניצחון יוקרתי על באיירן באחד המשחקים הראשונים בקבוצה, אבל ההמשך היה עגום. הקבוצה ירדה בעונת 2011/12 בגלל מאזן ספיגה מזעזע. הביקור היחיד של רנסינג באליאנץ ארנה מאז נזרק מבאיירן הסתיים בתבוסה 3:0. הוא נדד ללברקוזן, אך שימש רק כשוער שני ולא קיבל הזדמנויות. לכן, ב-2013, החליט רנסינג שהגיע הזמן להוריד ציפיות. הוא הצטרף לדיסלדורף בליגה השנייה, ומאז הוא שם. במשך חמש שנים הוא בילה בגלות, אבל השנה חזרה סוף כל סוף פורטונה למקומה הטבעי בבונדסליגה, ואיתה שב גם רנסינג.

באופן אירוני, תרומתו להישג הייתה צנועה, כי הוא החמיץ כמעט את כל העונה שעברה בשל שבר בצלעות, אבל בעונה הנוכחית הוא הבחירה הראשונה של המאמן פרידהלם פונקל. בגיל 34, עושה רנסינג קאמבק מסקרן, וזה לא תמיד כיף. לוקה יוביץ', הסרבי הצעיר של פרנקפורט, הבקיע נגדו חמישייה בדרך ל-1:7, ובאופן כללי לדיסלדורף מאזן הספיגות הגרוע בליגה – 25 שערי חובה ב-11 משחקים, מתחת לקו האדום. האם היא מסוגלת להתעלות דווקא מול באיירן, שנמצאת במשבר שמזכיר את 2008? "זה אפשרי. אאוגסבורג והרטה לקחו נקודות במינכן, וגם אנחנו מסוגלים", הכריז השוער. אם יעמוד במשימה, גם קאן יריע לו.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי