תיאטרון החלומות מציג: סיוט מתמשך ושמו מוריניו

ז'וזה מוריניו מוצא את עצמו עם פתיחת העונה במצב שלא חשב שיימצא בו אי פעם. לא במעמדו. שוק ההעברות נסגר והוא מחזיק ברשימה של דרישות שאף אחת מהן לא מולאה במהלך הקיץ, כשהחלון היה עוד פתוח.

הוא מסביר שזה מצב שנכפה עליו. הוא רומז שאין לו ביונייטד מעמד של ג'נרל-מנג'ר, כלומר הוא לא אלכס פרגוסון. לכל מועדון, הוא אומר, יש מאמנים רבים והוא המאמן הראשי. מי נרכש, מי נמכר, זה לא בידיים שלו. יש מישהו מעליו שאחראי לזה. מוריניו מחכה לנובמבר, רק אז הוא יידע להעריך לאן מנצ'סטר יונייטד הולכת העונה ואם היא יכולה להתמודד על התואר.

הוא שופך את מררתו כמה דקות לאחר סיום המשחק נגד לסטר. שיחקנו נגד קבוצה טובה, הוא מנתח, שהוציאה יותר מאיתנו בפגרה. הוא מכין את יונייטד לעידן החדש שבו היא מוקפת בקבוצות טובות כמוה שמוציאות יותר ממנה. תשכחו מהשם, מההיסטוריה, מכוכבי עבר גדולים, הוא אומר, כל משחק יהיה קשה. פעם ליונייטד היה ייחוד, היום היא כמו כולן. עליה להכיר בכך. זו המסקנה המתבקשת מדבריו.

למוריניו אין תקציב, לא נותנים לו כלים, לא מאפשרים לו. את זה אפשר לשמוע גם מקורצקי. זה דיבור שלא שומעים בשכבה שבה מוריניו מתהלך. מנג'רים ומאמנים ברמות האלה לא נוהגים להתלונן שאין להם ולא מאפשרים להם. אף מנג'ר בתולדות יונייטד לא העז לומר לראשי המועדון ולמיליונים שתומכים בו – תשכחו מהמסורת, תשכחו מהישגי העבר, תשכחו מההיסטוריה שלכם. יש עוד קבוצות טובות, יונייטד היא כמו כל האחרות. תשקיע יותר, תהיה יותר. לא תשקיע – תהיה לסטר.

קורצקי. את התירוצים האלה אפשר לשמוע גם ממנו (עדי אבישי)

הפרמיירליג אכן מתמלאת בקבוצות שמשנות גודל וצורה. רואים תנועה של כוחות שבאה מלמטה – מהמקום שבו אנגליה מיקמה את עצמה במונדיאל ועשתה זאת בהצלחה. יותר ויותר קבוצות נידחות בכדורגל האנגלי מחלצות את עצמן ממעמדן השולי ומתקרבות לאזורים שבהם מצויות הקבוצות שיש להן יומרות. בקבוצות שעד לתקופה האחרונה אף אחד לא נתן להן סיכוי מעבר להישרדות קיימת אווירה אופטימית: ניוקאסל החבוטה יושבת על טוטנהאם היומרנית והנוצצת שיוצאת מהמפגש עמה בזחילה. וולבס חוזרת. וולבס זו קבוצה מעידן הרדיו. קריסטל פאלאס תזזיתית ומסעירה. לסטר כמובן, היא הייתה הראשונה שאותתה כי זה אפשרי. רוח לסטר נחה על הקבוצות. יש לקטנות סיכוי והן גם כבר לא כל כך קטנות, הן מתמודדות בשוק ההעברות, הן מחתימות סמכויות בתחום האימון.

אם וולבס חוזרת וניוקסל מתעשתת ופולהאם תוקעת יתד ובורנמות וברייטון מתמודדות וקריסטל פאלאס נראית כפי שהיא נראית, אז למה שלידס לא תחזור? עבור מרסלו ביילסה לידס זו הזדמנות. הקבוצות הגדולות שביילסה זכה לאמן היו נבחרות: ארגנטינה וצ'ילה. ביילסה מוכר ככישרון אימון עצום, מורהו הרוחני של פפ, כפי שפפ העיד, אבל הוא לא זכה לקבל אף פעם קבוצה גדולה באמת. הוא עבר באתלטיק בילבאו, מארסיי, לאציו וליל עד שקיבל את ההזדמנות שלו בלידס, שפעם הייתה גדולה והיום היא קטנה ותחת ביילסה היא עוד יכולה לחזור. לידס תמצא כבר דרך לגלגל את הכסף בכיוונה, מה שיאפשר לה לעשות עוד צעד קדימה. נראה שהכסף בכדורגל האנגלי רק מחפש יעדים חדשים להתגלגל אליהם.

ביילסה. המורה הרוחני של פפ קיבל הזדמנות (לידס יונייטד, רשמי)

קריסטל פאלאס משלמת לשחקניה יותר מכפי שמשלמות 17 מתוך 20 קבוצות הלה-ליגה הספרדית. היא ממוקמת במקום ה-11 בפרמיירליג בסעיף הזה – שכר שחקנים. אוריאל דסקל, עורך הספורט של "כלכליסט", אבחן כי הכדורגל האנגלי מרוקן את מעמד הביניים האירופי מכישרונות. ז'ורז'ה מנדש מוכר כסוכן השחקנים המשפיע בעולם. כרגע יש לו אינטרס בוולבס. הוא הפנה אליה את נונו סאנטו, כישרון פורטוגלי עולה בתחום האימון שצבר ניסיון בפורטו וולנסיה. סאנטו בן 44, בערך בן גילו של מאוריסיו פוצ'טינו, המאמן הארגנטינאי של טוטנהאם. סאנטו יכול להתפתח ולהיות מה שפוצ'טינו היום ומה שמוריניו היה פעם. מנדש הפקיד בידיו חצי נבחרת פורטוגל, ובראשה רובן נבס, אחד מהכישרונות הבולטים בדור הנוכחי, קפטן פורטו בגיל 18, שחקן נבחרת פורטוגל בגיל 20. כל הגדולות הוזכרו בהקשרו: ברצלונה, ריאל מדריד, יונייטד, צ'לסי וארסנל, אבל הוא בוולבס. שיחק איתה גם בצ'מפיונשיפ, העלה אותה ליגה. כסף הוא לא בעיה בוולבס.

קריסטל פאלאס הציבה בחוד שלה את זאהה ובנטקה. אני לא יודע כמה קבוצות יש בפרמיירליג עם כזה שפיץ. שניהם שאריות שהגדולות פינו. זאהה נשמט מיונייטד ובנטקה מליברפול. פאלאס צירפה הקיץ את מקס מאייר משאלקה, אחד הכישרונות הבולטים בבונדסליגה, שחקן הרכב של שאלקה מגיל 18 שערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת בגיל 19.

זאהה. נשמט ממנצ'סטר יונייטד (Getttyimages)

ברייטון מרוקנת את איינדהובן מהכישרונות ההולנדים הבולטים שלה. בעבר, הכישרונות ההולנדים הגדולים לא הלכו לברייטון, אלא למועדונים הגדולים. זה אומר משהו על הכישרונות ההולנדים של הדור הנוכחי, אבל גם על מעמדן של קבוצות הפרמיירליג שפעם היו קטנות. קטנות גם ביחס לאיינדהובן עצמה.
פולהאם היא לא הקבוצה העשירה בלונדון. יש שם חמש גדולות ומבוססות ממנה. אבל, יש לפולהאם די אמצעים כדי לעבות את עצמה כשהיא עולה לפרמיירליג ומתכוונת גם להישאר בה. היא לוקחת מניס את ז'אן-מיקאל סרי, אחד הקשרים הבולטים בליגה הצרפתית בשנים האחרונות, שסומן על ידי ברצלונה. צ'אבי המליץ עליו לראשי המועדון. פולהאם הביאה מדורטמונד את אנדרה שורלה, שחקן נבחרת גרמניה. שורלה שיחק בצ'לסי, בדורטמונד, עכשיו בפולהאם. היא יכולה להרשות לעצמה.

יכולת הקיבול של הגדולות מוגבלת. הכסף הגדול, כפי שהוא מנוצל בידיהן, מותיר אחריו שאריות. ממה שהן נפטרות או משאירות על המדף, לאחר שבדקו ופשפשו ולא מצאו עניין, כל האחרות חיות. שחקנים, מאמנים, מנהלים ובעלי מקצוע ומומחים מכל הסוגים. זה מה שקורה בכדורגל האנגלי, לא רק בפרמיירליג. מוריניו מאבחן נכון: הכדורגל האנגלי משופע בקבוצות טובות, שיש להן את האמצעים לרכוש ולהתמודד.

סרי. סומן על ידי ברצלונה, הגיע לפולהאם. סרי (Getttymages)

את מוחמד סלאח ליברפול הורידה מהמדף. על המדף סלאח היה שחקן של קבוצות מהדרג השני. ליברפול עצמה, כשרכשה אותו, הייתה קבוצה מהדרג השני, מה שאי אפשר לומר עליה היום וגם לא על סלאח מאז שחבר אליה. עד לרכישתם של ואן דייק ואליסון, ליברפול לא התמודדה על החתמותיה מול הגדולות ולא ביצעה רכישות פושטות רגל. היא עצמה מכרה לגדולות את הכישרונות שלה. סטרלינג, סוארס וקוטיניו – כולם היו גדולים עליה בזמנו. בזמנו זה עד לפני כשנה, אפילו פחות.

זה נכון שלמוריניו יש חוסרים, אבל מהצד האחר הוא לא עושה הרבה עם מה שיש לו. לפני שקלופ גרם לליברפול לשפוך הוא עשה הרבה עם מה שהיה לו שם תחת הידיים וממה שליקט. אני שם לב שמועדונים גדולים נוהגים על פי אותם עקרונות של משקי בית. הם מוציאים ומשחררים באווירה אופטימית. קלופ מייצר אופטימיות, מוריניו לא. מוריניו, מה שתיתן לו, לא יספיק. על פי הנתונים, יונייטד הוציאה בחמש השנים האחרונות פחות רק מסיטי, וסיטי נבנתה בתקופה הזו.

סלאח. כבר לא שחקן דרג שני, גם לא ליברפול (Gettyimages)

ביילסה חולל נסים במהלך קריירת האימון שלו באותה תדירות שבה נטרקו דלתות מאחורי גבו. ביילסה חד-משמעי בדרישתו ממעסיקיו: חופש פעולה מקצועי מוחלט. עם התקציב הוא כבר יסתדר. לא תשמע ממנו: אין לי, לא מאפשרים לי, חונקים אותי, ההם הוציאו יותר. מוריניו בתחילת דרכו היה כזה. פורטו, צ'לסי ואינטר – אף אחת מהן לא נמנתה עם מועדון הגדולות כשהוא הגיע. אינטר הייתה פעם גדולה. לקבוצות של מוריניו באותן שנים היה פחות מכפי שהיה ליריבות שהקבוצות שלו הדיחו. זה הביא את מוריניו לכסף הגדול באמת.

ביילסה אף פעם לא הגיע לכסף הגדול. אני מעריך שהוא יחולל בלידס את הקסם הבא שלו. אני מתרפק על בילבאו שלו. לידס ובילבאו בנקודת מוצא דומה. אלה קבוצות שבאות מלמטה. ביילסה טוב בחומרים מהסוג הזה, גם מוריניו היה כזה עד שהגיע למדריד לנהל את אורוות הכוכבים שלה.

מוריניו. הבין לאן הגיע (Gettyimages)

השנה האחרונה של מוריניו במדריד הייתה גם השנה האחרונה של אלכס פרגוסון ביוניטד. מוריניו ביקש להתמנות ליורשו ולהיכנס לנעליו. יונייטד בחרה במויס. פרגוסון המליץ עליו. מוריניו אולץ לבצע עוד חניה בצ'לסי והגיע ליונייטד רק שלוש שנים לאחר שפרגוסון פרש. מהתבטאויותיו נוצר הרושם שהבין לאן הגיע, הבין את המשמעות של להיות קומפני מן כפי שנדרש משכיר של יונייטד.

פראן סוריאנו שימש מנכ"ל ברצלונה בימיו של ז'ואן לאפורטה כנשיא המועדון. סוריאנו קיבל קרדיט על שהפך את ברצלונה למותג הכדורגל החזק בכדורגל העולמי בעשור האחרון. ב-2008 התלבטו במועדון בשאלת מחליפו של פרנק רייקארד. היו שני מועמדים: פפ ומוריניו. פפ גדל בברצלונה, אבל היה נטול ניסיון באימון בוגרים. הוא אימן את ברצלונה ב'. למוריניו גם היו שורשים במועדון, הוא שימש עוזר מאמן במשך ארבע שנים. מוריניו כבר לקח עם פורטו את הצ'מפיונס ועם צ'לסי שתי אליפויות פרמיירליג רצופות וגביע. הוא קיבע את צ'לסי כבעלת מעמד בצ'מפיונס. הוא עשה זאת במו ידיו. מכאן נבעה הציפייה שלו לקבל את ברצלונה, אבל היא בחרה בפפ. עמדתו של סוריאנו בשאלה היתה נחרצת. הוא נימק אותה כך: "כשדברים משתבשים, ובדרך כלל הדברים משתבשים, מוריניו דואג קודם כל לעצמו. פפ דואג למועדון".

פלגריני. יודע שיש חיים מחוץ לגדולות (Gettyimages)

זו יכולה להיות העונה האחרונה של מוריניו באולד טראפורד. כפי שפלגריני, בניטס וביילסה יודעים, יש חיים גם מחוץ לגדולות. תהיה למוריניו עבודה. גם הליגה הסינית זו אופציה. שם הוא גם יוכל להיות יותר ממאמן ראשי. שם הוא גם יוכל להיות ג'נרל-מנג'ר ואז כל מה שהוא חולם עליו בקיץ יהיה שלו בחורף.