העובדה היא שנבחרת ארגנטינה טרם הבטיחה את הכרטיס למונדיאל ונמצאת בסכנת הדחה מפתיעה, אבל זה כלום לעומת הסטטיסטיקה המדהימה באמת. תחזיקו חזק – הנבחרת בתכלת-לבן כבשה 16 שערים בלבד ב-17 משחקים. רק לבוליביה מספר שערי זכות נמוך יותר, ואפילו זה לא מדויק טכנית, כי ניצחון 0:2 מוצדק על פרו נשלל ממנה בשל שיתוף שחקן בניגוד לתקנון והפך להפסד טכני. לו הכל היה מתנהל כשורה, הייתה לארגנטינה ההתקפה החלשה בטורניר המוקדמות כולו בדרום אמריקה (אם כי 3 הנקודות שקיבלו הפרואנים במתנה בהחלט פועלים לרעת האלביסלסטה).
אבל גם זה לא הסוף. מבחינת מאזן ההתקפה במשחקי הבית, ארגנטינה היא הנבחרת הגרועה מכולן. 9 שערים בלבד יש לה ב-9 משחקים. פרגוואי כבשה 10 פעמים ב-8 משחקים, ונצואלה מצאה את הרשת 11 פעמים בבית, בוליביה כבשה 12 שערים גם בלי הצמד שנשלל ממנה. זוהי בושה בקנה מידה בלתי נתפס. הנבחרת עם דור חלוצים נפלא, ועם השחקן הטוב בתבל, לא מצליחה להבקיע לאורך יותר משנתיים, עם 3 מאמנים שונים.
זה התחיל עם חראדו טאטה מרטינו, שהניף דגל לבן אחרי ההפסד בגמר קופה אמריקה, נמשך עם אדגרדו באוסה שהואשם בשמרנות ופוטר, וכעת עומד על הקווים חורחה סמפאולי, אשף הכדורגל ההתקפי לכאורה, שהצעיד את צ'ילה להישגים היסטוריים. והנה, בשלושה המשחקים עם סמפאולי המהולל, יש לארגנטינה שער זכות אחד בלבד, וגם הוא עצמי.
מסי. הנבחרת הכי גרועה מבחינה התקפית (AFP)
כולם הסתיימו ללא הכרעה: 0:0 מול אורוגוואי, 1:1 מול ונצואלה, 0:0 נגד פרו. בשני המקרים האחרונים, מדובר במשחקי בית, וזה רק מגביר את התסכול. כי הרי ליאו מסי כבש את כל ארבעת השערים שלו בקמפיין בבואנוס איירס, אבל הפעם, למרות שהפגין יכולת טובה מול הפרואנים, לא מצא את הרשת.
העניין הוא שארגנטינה ממש לא צריכה להיות תלויה במסי לבדו. לרשות המאמנים עמדו קון אגוארו, גונסאלו היגוואין, פאולו דיבאלה ומאורו איקארדי, וגם צעירים מוכשרים בדמותם של כמו אנחל קוראה מאתלטיקו מדריד וחואקין קוראה מסביליה. כולם מצטיינים בקבוצותיהם, אבל ארגנטינה איכשהו החלה את הקמפיין עם לוקאס פראטו המגושם בחוד, והיא מסיימת אותו אם דריו בנדטו שערך הופעות בכורה בגיל 27. אם זה לא היה גורם לאוהדים לבכות, זה היה מצחיק.
לקראת המשחק הגורלי באקוואדור הלילה, לא עומד אגוארו לרשותו של סמפאולי – הוא נפצע בתאונת דרכים ושבר את הצלעות, ויסיים את מוקדמות המונדיאל ללא שערים. היגוואין, שהבקיע שער אחד בטורניר, שוב לא זומן על ידי המאמן. איקארדי, שלא הופיע קודם לכן, דווקא בפנים, אבל צפוי להישאר על הספסל כמו נגד פרו.
בנדטו. הפיתרון של סמפאולי? (AFP)
השערוריה הגדולה ביותר היא ספסולו של דיבאלה, שנמצא בכושר פנומנלי במדי יובנטוס. סמפאולי, שניסה אותו לצד מסי מול אורוגוואי ו-ונצואלה, התאכזב והחליט שהשניים לא מסוגלים לשתף פעולה. "הם שחקנים דומים מדי", הצהיר.
יש בכך צדק מסוים. סגנון המשחק של דיבאלה באמת מזכיר את מסי, והם אפילו מתמחים באותו סוג בעיטות מסובבות ברגל שמאל מחוץ לרחבה. דיבאלה עצמו הודה: "לא קל לשחק עם מסי, כי יש לנו תכונות דומות". אבל האם פירוש הדבר הוא כי הם תמיד ידרכו זה על זה? פעם, בתחילת העשור הקודם, הייתה בברצלונה סטיגמה לפיה צ'אבי ואנדרס אינייסטה דומים מדי ולא מסוגלים לשתף פעולה בהרכב. כולם יודעים כיצד זה נגמר.
בהיותם כוכבים גדולים, גם מסי ודיבאלה מסוגלים למצוא דרך לא לפגוע זה בזה. נהפוך הוא – כאשר שניהם על המגרש כל אחד בנפרד מקבל חופש פעולה גדול יותר בשטח המחיה הטבעי שלו, כי שותפו מושך את תשומת לב ההגנה.
דיבאלה. צריך להסתדר עם מסי (Gettyimages)
"אין לנו זמן לבנות שיתוף פעולה בין מסי לדיבאלה. זהו רגע האמת, וצריך משהו קונקרטי", הסביר סמפאולי לפני המשחק מול פרו. יש בזה הגיון, אבל האם בנדטו חסר הניסיון מהווה "משהו קונקרטי"? האם שיתוף הפעולה שלו עם מסי לא דורש זמן? במשחק הקריטי, הלך חלוץ בוקה ג'וניורס לאיבוד, פספס את ההזדמנויות שנפלו לרגליו, ולא נראה כמו חלוץ ברמה הבינלאומית. אפשר לבוא בטענות גם להיגוואין, והחמצותיו הרבות בעבר הפכו אותו לשעיר לעזאזל התמידי, אבל מגוחך להעדיף את בנדטו על פניו, וגם סמפאולי מסוגל להבין זאת.
נגד הפרואנים, אפשר היה להמר על כל הקופה, לפחות לקראת הסיום, אבל המאמן השתפן. דיבאלה ואיקארדי נותרו על הספסל. פרננדו גאגו נשלח למגרש כחילוף שני, וקרע מיד באופן טראגי את הרצועות בברכו. אנסו פרס הוזעק מהספסל כחילוף שלישי במקומו, וכך אזלו לארגנטינה האופציות ההתקפיות. זה היה פיאסקו מהדהד, ופרו אפילו כמעט גנבה נצחון בזמן פציעות.
המזל שיחק לארגנטינה, והיא עדיין תלויה בעצמה בלבד. שלוש נקודות מול אקוואדור יבטיחו לה לפחות כרטיס לפלייאוף מול ניו זילנד, והכרטיס לרוסיה בהישג יד. ואולם, יש צורך להבקיע, ולשם כך זקוק מסי, שלא הבקיע שער חוץ במהלך כל הקמפיין, לשותפים אמיתיים.
סמפאולי. יהמר על כל הקופה? (AFP)
בגבהים של קיטו, שם לא השיגה ארגנטינה נצחון מאז 2001, עומדות בפני סמפאולי שתי אופציות. הוא יכול להתעקש, ללכת עם הראש בקיר ולספסל את דיבאלה. הוא יכול גם להמר ולתת לפרעוש ויורשו המיועד להוכיח את עצמם ביחד ברגע האמת הקריטי ביותר, על מנת למנוע כישלון העפלה לגביע העולם לראשונה מאז 1970. הבחירה בידיו.
מה דעתך על הכתבה?