כיוון שמדובר בקביעה היסטורית שנשענת על נתונים מצטברים בכל מיני פרמטרים, אז ברור שיש משקל גם לנתונים שנאספו מאמצע שנות ה-50 של המאה שחלפה, וזה כמובן מיטיב עם המועדונים הגדולים שהיו שם מתחילת הדרך ותורם למיקומה של יובה: מילאן 7 זכיות; ברצלונה 5; באיירן 5; יונייטד 3; אינטר 3; כולן מאחוריה. היא לקחה רק פעמיים אבל הפסידה בשבעה גמרים.
כל מי שחווה את הכדורגל החל מאמצע שנות ה-50 של המאה הקודמת יכול להעיד: ריאל ויובה היו מאז ומתמיד הקבוצות הכי מסקרנות והכי מסוקרות. הן היו גם הקבוצות האוניברסליות הראשונות. ריאל הייתה גלקטית כבר אז. יובה החתימה את ג'ון צ'ארלס ואומר סיבורי, בריטי וארגנטיני, ב-1957. אלו היו אז החתמות מרעישות.
גביע האלופות (gettyimages)
אין לעובדות ההיסטוריות האלו שום חשיבות ביחס למה שהתרחש בגמר של השבת האחרונה בקרדיף, אבל הן בהחלט מסייעות להבין מי שיחק שם ולמה המשחק הזה חולל כאלו ציפיות וכזו התרגשות עוד לפני שהחל, כמו גם בעיצומו ועם סיומו. זה לא עוד גמר צ'מפיונס מהסוג שמתקיים כל שנה בזמן הזה, זו ועידת פסגה בין שתי מעצמות.
************
הפרמייר ליג וליגת האלופות קיימות מאז 1992. הן החליפו את המסגרות התחרותיות שקדמו להן. חוק בוסמן עבר ב-5919. מקובל להתייחס אל שני התאריכים האלה כעל תחילתו של העידן החדש בכדורגל העולמי ויש ביניהם זיקה. הפרמייר ליג וליגת האלופות מסמנות את כניסתו של "הכסף הגדול" והשתלטותו על הענף. הכסף הגדול היה צריך את חוק בוסמן כדי לעשות ביזנס.
מראדונה בשיאו לא נכלל בעידן החדש. מראדונה קדם לו. בקהאם כן. זה אומר הרבה – העידן החדש אפשר לבקהאם מעמד אוניברסלי זהה לזה שהיה למראדונה, אולי יותר. בקהאם מכר חולצות. שוויו הוכר בשל כך. בעידן החדש זה חשוב כמו כל מה שמראדונה יכול היה לעשות עם הכדור. בעידן החדש, מראדונה לא היה מגיע לנאפולי גם אם הקבוצה הייתה בבעלות משפחתו. כוחות השוק לא היו מאפשרים לו. נאפולי של העידן החדש לא יכולה להרשות לעצמה מישהו כמו מראדונה. היא לא יכולה להרשות לעצמה את היגוואין.
כך, אם כן, נראה הכדורגל מאז שהסדר העולמי הקיים השתלט והכתיב את יחסי הכוחות, חצץ בין מי שיש לו לבין מי שאין; בין מי שיש לו סיכוי למי שלא. כל תופעות הלוואי שמיוחסות לכדורגל משויכות לסדר העולמי הקיים: ניצול, שיעבוד, חוסר שוויוניות, חד-צדדיות – כל מה שהופך את המשחק למוצר תעשייתי, גלובלי ולא אקסקלוסיבי – כל מה שממאיס אותו.
***********
גמר הצ'מפיונס הוא חגו של הכסף הגדול. שנים על גבי שנים, חולמים, עובדים ומייצרים בכל פינה של כדור הארץ רק כדי להגיע יום אחד למעמד הזה. מי ביקום לא ראה את גמר ליגת האלופות בשבת? אלה היו נתוני צפייה של הפיגוע במגדלי התאומים ונפילת החומה בברלין.
בופון. המאוכזב הגדול של משחק הכסף הגדול (gettyimages)
למעמד הזה, העידן החדש בחר בשני הכוחות המסורתיים שלו. הוא הציב את הקבוצות המובילות – לא כרגע, בכלל –ושתיהן הגיבו לאתגר, הגיעו במיטבן, אף אחת מהן לא יכולה להיות יותר טובה מכפי שהיא כרגע, בכושרה הנוכחי, והאחת אלופת ספרד, השנייה אלופת איטליה. ברזיל וארגנטינה הן סדנאות היזע של ספרד ואיטליה, אז איזה משחק כדורגל יכול להיות יותר גדול מזה?
*********
כל הסיפור, על כל פרטיו, מונח על המגרש. לזה הכסף הגדול כיוון כשהשתלט על הענף, זה מה שהוא ראה לנגד עיניו, וזה מוצר מפעים. מעולם לא ראיתי מסוגו, מעולם לא ראיתי משחק בין שתי קבוצות שמשחקות ברמה הזאת אחת מול השנייה. מעט מאוד זמן, דקות ספורות, לוקח להבין שעל המגרש נמצאים 22 השחקנים הכי טובים בעולם בתפקידיהם, ובכושרם האופטימלי. אין אחד שלא מוציא מעצמו את הכי טוב שיש לו, אין אחד שיכול לתת יותר – אולי היה יכול אבל במשחק אחר, לא בזה.
אני גם לא רואה שחקן, אחד שלא נמצא על המגרש, שיכול לטעון שמקומו על המגרש במקומו של מישהו אחר, כי איתו זה היה נראה יותר טוב. אני מתכוון גם למסי, אינייסטה וניימאר. הם לא חסרו לי. לרגע לא חשבתי כי מי מהם יכול לגרום לאחת הקבוצות להיראות טוב יותר מכפי שהיא נראית. כאן לא משחקים רק בשביל לנצח, כאן משחקים כדי להוכיח עליונות. במשחק כזה לא יכול להיות שלא ישחקו כדורגל ואיכשהו יניפו גביע בסיומו.
כדורגל זה מה שאתה מקבל, כדורגל כפי שהוא משוחק 17 שנים לתוך האלף השלישי. אם אלה מהאלף הרביעי ירצו להבין איך המשחק שוחק באלף שקדם להם, את המשחק הזה הם יצטרכו לראות ואיתו הם יאלצו להתמודד.
רונאלדו. מנצחת ידועה מראש? (gettyimages)
מהדקה הראשונה, ובכל שנייה במהלכו, זו תצוגת תכלית אופטימלית של הכדורגל שנוצר בעידן של הכסף הגדול. זה המוצר המוגמר שלתוכו נוצקים כל הסיפורים והעוולות והעיוותים והמרירויות שמטנפים את המשחק ויוצרים לו תדמית עשירה, נצלנית ומושחתת. אחרי כל זה, הנה התוצאה. עכשיו תבחרו. האמת, אני מבולבל. אם כך נראה הכדורגל, אם כך הוא משוחק, אז אולי מוטב.
************
הכסף הגדול נותן את ההצהרה שלו באמצעות שני מועדונים שהיו שם מאז ומתמיד. שניהם לא תוצר של הכסף הגדול החדש, העכשווי. ריאל היא הקבוצה של כלכלת ספרד – יובה של התעשייה בצפון איטליה. מזה אפשר ללמוד שהכסף הגדול שנכנס לענף לא שינה את יחסי הכוחות המסורתיים, אלא הקפיד לשמר את הקיים. הוא לא לקח מהעשירים והעביר לעניים, הוא לא פתח הזדמנויות לפלבאים. מונקו לא הייתה יכולה להיות שותפה לוועידת הפסגה של הענף – לא אז ולא היום. אני עושה כאן הבחנה בין גמר צ'מפיונס הספציפי הזה ששוחק בשבת, שיש לו כאמור מעמד של ועידת פסגה, לבין גמר צ'מפיונס מזדמן שאליו מונקו אולי כן יכולה להשתרבב. בסופו של דבר הכסף הגדול מניח כל קבוצה במקומה. לכן ריאל הייתה ונשארה, ופתאום העשור של ברסה נראה כמו ניסיון מחאה חלוש כנגד כוחות הטבע. זה עוד דבר שצריך להביא בחשבון: כשהכסף הגדול מעורב – זה תמיד נגמר חרא.
מה דעתך על הכתבה?