אם ננסה לציין את נקודת המשבר הגדולה ביותר של העונה הלא פשוטה שעוברת על מכבי תל אביב בכדורסל, קשה להאמין שמישהו יחלוק על כך שמדובר בפציעה של ג'רמי פארגו.
כאבי הגב של מי שסידר לספאחיה סתיו נוסף על הקווים הם אלה שהכניסו את הקבוצה שלו למשבר עמוק. עד כדי כך שכבר בחודש דצמבר מדברים ביגאל אלון (כן, המשרדים החליפו כתובת) במונחים של "להציל את העונה" האירופית.
ההיעדרות של פארגו הפכה את ווילביקן לבעל הבית הבלעדי – מה שאולי הוא אהב בהתחלה, אבל חוסר האמון של ספאחיה בשאר הגארדים שלו, הטילה עליו עומס גדול מדי והפכה אותו קורבן להגנות "אכזריות" לוחצות, כל זה תוך התמודדות עם אגודל שבור.
ווילבקין. קורבן תחת העומס (עדי אבישי)
חוסר האמון של ספאחיה בקנדריק ריי ובקפטן שלו, ג'ונדי ברתולומאו, באה לידי ביטוי גם בהחתמה ההזויה של רמון סשנס – הזויה לא בגלל הכדורסל שלו, שלא זכינו לראות, אלא מכיוון שאם הוא התחרט אחרי שבוע, כנראה שמישהו היה לחוץ מדי ולא בדק עד הסוף את פוטנציאל ההתאקלמות שלו בקבוצה שגם כך מעטים הצליחו להשתלב בה במהלך עונה.
ההצגה של קנדריק ריי במשחק הקריטי מול חימקי וההתעלות של ג'ונדי במשחקים האחרונים מזכירה לנו קודם כל, שלא כל שחקן מתאים לכל מאמן. עד כאן נורמלי ולגיטימי – קורה לכולם. אבל בזמן נתון, כשפגזים עפים מעל הראש ואין ברירה אלא לצאת לקרב עם הכלים שיש לך, המפקד צריך להביט אחורה ולדעת איך הוא מוציא את המיטב מהחיילים שיש לו. הוא אמור לדעת איך להכניס כל אחד מהם לתוך אזור הנוחות, שבו הוא יידע להפיק את המקסימום. את זה ספאחיה לא ידע לעשות.
אין טעם להיכנס לוויכוח האם ספאחיה צדק ובטווח הארוך ריי וג'ונדי לא מתאימים לרמה של היורוליג – זה לא משנה. בסדרת המשחקים שהוא הפסיד ובמיוחד בצמודים שבהם, הקבוצה היתה צמאה לעוד גארד או שניים עם ביטחון. אני מניח שמאמן עם יכולת מנהיגות טובה יותר היה יודע למצוא את התשובות על הספסל שלו ולא ברשימה חסרת משמעות של גארדים מחליפים שאולי יאשרו לו להחתים.
ריי. הלך לאיבוד תחת ספאחיה (עדי אבישי)
לפני ארבע שנים עמד מאמן אחר בדילמה דומה: טייריס רייס לא היה בדיוק "כוס התה" של דייויד בלאט. בלאט, מאמן ענק, רצה על פי "פרסומים זרים" להחליף את רייס אך נאלץ להשאיר אותו בסגל. בסופו של דבר, כל הפרטים שקשורים לסיפור הזה מתנקזים לשאלה אחת – האם בלאט הסתובב אחורה אל הספסל וברגע נתון ידע להוציא את המקסימום מהחיילים שלו? התשובה היא כן.
אולי בלאט חשב רק על "כאן ועכשיו" – על איך הוא מצליח להעניק ביטחון לשחקן שהוא לא כל כך מאמין בו, בטווח הקצר, כדי לשרוד בטווח הארוך, אבל זה בדיוק מה שמצופה ממנהיג. בלאט היה מנהיג שידע להוציא מהסגל שלו שלם שגדול מסך חלקיו ולכן הוא עונה להגדרה של "מאמן טופ יורוליג" ואולי אפילו מעבר לכך. ספאחיה נכשל באותה המשימה בדיוק ולכן הוא לא רק הפסיד שני גארדים שהיו יכולים להעניק ערך מוסף קטן שהיו שווים עוד ניצחון או שניים, אלא גם את התפקיד שלו כמאמן הקבוצה.
ההצגה של קנדריק ריי אתמול היתה ניצחון גדול עבורו. משחקן שהגיע לכאן די אלמוני והיה מועמד להחלפה, הוא הפך לבורג חשוב באחד הניצחונות החשובים (והבודדים בינתיים) העונה ביורוליג. זה היה ניצחון גדול עבורו, ניצחון שהמחיש היטב את ההפסד של ספאחיה.
* הכותב, אופיר פרבר, הוא סמנכ"ל שיווק בבית ההשקעות אקסלנס ובקסם.
מה דעתך על הכתבה?