על רקע המילים המרגשות הללו שאמר יותם הלפרין, סיימה הפועל ירושלים את עונת הכדורסל של 2014/15 עם אליפות ראשונה בתולדותיה. 11 חודשים לפני כן, 1.8.14, היה אחד הימים הארורים והזכורים ביותר של "צוק איתן". הפסקת האש שהושגה בין ישראל לחמאס אמורה הייתה להשליט מעט שקט בהמולת הקרב, אך תקרית היתקלות עם מחבלים במהלכו נהרגו רס"ן בניה שראל וסמ"ר ליאל גדעוני, ונחטפה גופתו של סגן הדר גולדין, התגלגלה במהרה לאירועי "יום שישי השחור" הקשים.
ליאל גדעוני עם משפחתו. אהב ספורט
ליאל, בן 21 בנופלו, הותיר אחריו שני הורים, אלי ומזל, ואת אחיו הגדולים ציון (37), ניר (33) ואור (28) מתגעגעים וכואבים, ובנוסף גם קבוצת כדורסל שהייתה לאהבתו השנייה, אותה חלק עם משפחתו. "אחד הדברים הראשונים והכי בולטים שאפיינו את ליאל זאת שמחת חיים כזאת וחיוך ענק", מספר אחיו הגדול ציון, "היה נדיר למצוא אותו מצוברח, לא שמח או לא מחייך. אומרים את זה הרבה אבל הוא באמת היה כזה. אהב לטייל ואת הים, מיצה כל רגע".
עם דרך החיים הזו התיישרה גם חיבתו לכדורסל. ליאל גדל לתוך בית אדום בוהק, וכבר מגיל צעיר היה מצטרף אל אחיו הגדולים, שכולם היו מנויים בעונה זו או אחרת, כדי לקפוץ ולשיר ביציעי "מלחה", אולמה הישן של הפועל ירושלים. גם בימים בהם לא התקיימו משחקים ליווה הנושא את המשפחה בכל רגע, החל מדיונים תיאורטיים סביב השולחן ועד למשחקי 2X2 נלהבים בין הארבעה על המגרש של בית הספר "גבעת גונן", בו למד ליאל.
ליאל גדעוני. מלא שמחת חיים (מעריב)
"לפני שהתגייס הגיע ליאל אל בית הספר וביקש לדבר עם המנהלת", אומר ציון. "הוא אמר לה: 'למדתי פה 12 שנים וכעת אני רוצה להחזיר קצת ולעזור לתלמידים להתכונן לבגרות במתמטיקה'. היא מצידה אמרה לו שאין לה כסף, והוא גיחך: 'איזה כסף? התכוונתי בהתנדבות'. כיום מתקיים כל שנה ביום הולדתו של ליאל על אותו מגרש סמלי טורניר סטריטבול לזכרו, בו לוקחת חלק גם הפועל ירושלים, ולאחרונה אף הפועל קטמון. הקשר ההדוק עם הקבוצה החל למעשה רק אחרי התקרית, עת שמע מנכ"ל הפועל ירושלים, גיא הראל, על נפילתו בעזה של אוהד מושבע של הקבוצה ומיוזמתו הגיע לנחם.
"גיא פשוט הופיע בשבעה וישבנו וקשקשנו", נזכר ציון, "זה כמובן היה מאוד מיוחד בשבילנו כי מעולם לא באמת הכרנו אישית את אנשי הקבוצה, ולמחרת הוא גם הביא את ליאור (אליהו) ויותם (הלפרין). ישבנו איתם וביום הבא הוא עוד הביא את עדי גורדון. משם נוצר סוג של קשר שהוא ממש חיבוק. וכל החבר'ה שם של הפועל מאז לא מרפים והם איתנו ביחד בכל בקשה. היה את הטקס לזכרו בארנה, שלטים של ארגון הבריגדה וקבוצת נערים שנקראת הפועל "ליאל" ירושלים, יש אפילו תא צפייה לזכרו המארח חיילים בודדים".
גם הלפרין עצמו מתרגש כשהוא מדבר על המפגש ההוא: "ישבנו שם וראיתי משפחה מדהימה וצנועה שמאוד קשורה להפועל ירושלים, עם כל הקושי שהיה הם חיבקו ונתנו לנו הרגשה שאנחנו חלק מהבית. יצאתי משם מאוד נרגש מכל הסיפורים והיה חיבור ביני לבין האחים אז איכשהו שמרנו על קשר". הלפרין מאז לא שכח, ועוד לפני הזכייה באליפות הגיע התואר הראשון שלקחה הקבוצה בארנה, שהיה גביע ווינר של שנת 2014. הקפטן האדום ניגש לטקס ההנפה כשהוא מלווה בציון ואור גדעוני, וחתם זכיה שהוקדשה כולה לליאל.
בדיעבד השחקן קיבל את ההחלטה בליבו לפני המשחק, ועדכן את גיא הראל: "ניגשתי אליו ואמרתי לו: 'גיא אם זוכים אני רוצים שגדעוני יהיו איתי'". הזכייה הזו בתארים המהולה בעצב על קורבנות השכול חזרה על עצמה גם לאחר הזכייה באליפות, אז עלתה הצלחת מהארנה היישר להר הרצל אל קברם של ליאל ושל שני אוהדי הקבוצה האחרים שאת שמם הזכיר הלפרין, האחים אלעד ואמיר הירשנזון.
אור (מימין) וציון גדעוני עם תמונתו של ליאל ז"ל. צילום: אריאל בשור
כמו הקבוצה, כך גם עבור משפחת גדעוני מעצימה כל זכייה בתואר את החלל העצום שנפער בתוכם, וחסרונו של ליאל בולט על רקע ההצלחה של הירושלמים בשנים האחרונות, הצלחה אותה לא זכה לראות. ציון: "בעונת האליפות הייתי סופר אמביוולנטי ולא ידעתי אם אני רוצה שזה יקרה. מאוד מורכב שהוא לא חווה ומרגיש איתנו את היפוך היוצרות בכדורסל ואת הדומיננטיות של הפועל. בכל משחק בארנה יש קושי ובטח בהצלחות. לפעמים כשיש כישלון אתה אומר יופי לא נורא, ליאל לא פיספס את זה".
על יד מושביהם של ציון ואור נותר גם כיסאו המיותם של ליאל, הכיסא נרכש כל שנה מחדש ונותר ריק לזכרו. כשהחלה מכירת המנויים לארנה החדשה החליטו האחים לקנות לליאל את המנוי הזה כמתנת שחרור מהצבא, והם ציפו לרגע בו יישבו יחד באולם המפואר: "בתקופה שבנו את הארנה היינו מתפלחים לאתר הבניה, יושבים על יציע הבטון ומדמיינים איך זה יהיה ואיפה נשב. אני זוכר שפעם אחת איזה שומר תפס אותנו ושאל מה אנחנו עושים פה, אז ליאל זרק: "מה אין משחק היום?". היינו בטוחים שיעיפו אותנו משם אבל השומר צחק ועוד עשה לנו סיור באתר, כזה היה ליאל – קסם של ילד. תמיד היה לו משהו מצחיק ורלוונטי להגיד, הוא שלט במערכונים של ארץ נהדרת והגששים, ועד היום כשאנחנו מזכירים משפט מאיזה סרט בורקס זה מרגיש כמו אגרוף בבטן".
ליאל גדעוני וחברים. ניצל כל רגע במים
למועדון הנושא חשוב ומלווה את דרכה של הקבוצה. "עם כל הקושי אני מנסה מדי פעם לחזק כמו שהם מחזקים אותי כשקשה", אומר הלפרין, "כשהייתי אצלם בבית בקטמון הרגשתי חיבור טבעי לא רק בגלל שזאת משפחה של אוהדים אמיתיים אלא פשוט בגלל הצניעות, טוב הלב והרצון לעזור. ימי זיכרון תמיד מחזירים אחורה, בטח כשזה טרי ואני רק מקווה שלא יהיו לנו עוד מקרים כאלה. אנחנו משתדלים להזכיר את זה כמה שיותר וגם כמה שפחות, אם אפשר להגיד ככה". מבחינת האחים, הקשר שלהם עם הקבוצה מגדיר את עוצמתו של המועדון: "יותם מעבר להיותו שחקן ענק הוא בן אדם הרבה יותר גדול מזה. אתה לא מצפה שדבר כזה יקרה, אבל זה קרה בכל הכוח. אנחנו כמעט שלוש שנים אחרי, אבל הם שם תמיד בכל אירוע. לפני ההצלחות, מה שהופך את הפועל לארגון מדהים זה ה'ביחד' הזה והקהילתיות, זאת מהות הספורט והניצחון האמיתי".
מה דעתך על הכתבה?