1. 0 דקות יש לאיתי שגב בארבעת משחקי היורוליג הראשונים של העונה. בעונה שעברה היו לו 2.7 נקודות ושני ריבאונדים ב-8.2 דקות בממוצע למשחק. גם בליגת ווינר סל הנתונים לא מרשימים – 3.3 נקודות ו-3.3 ריבאונדים ב-12.3 דקות בממוצע.
גם בעבר לא תמיד הקפטנים של מכבי תל אביב שיחקו יותר מדי. גור שלף התייבש אצל פיני גרשון, דריק שארפ כמעט לא קיבל דקות בשלהי הקריירה ובשנים האחרונות גם גיא פניני ישב הרבה על הספסל, בעיקר במשחקי היורוליג. אבל שחקן בן 22, שעיקר פעילותו היא להצטלם לקמפיינים הפרסומיים של הקבוצה ולהתראיין לקראת פתיחת שנת הלימודים של האוהדים הצעירים, זהו מקרה חריג ולא בריא.
שגב עצמו לא מרוצה מהמצב שנוצר, ובצדק. שחקן בגילו צריך לשחק כדי להתפתח. ה'כיפים' לחברים והצילומים עם האוהדים לא יעשו אותו שחקן יותר טוב. במכבי ת"א לעומת זאת יש הנזכרים בהתלבטויות שהיו לפני כמה שנים, האם שגב הוא שחקן הפנים הישראלי בו צריך להשקיע, כשהיו כאלה שהמליצו על תומר גינת (אז עוד בליגה הלאומית). מעניין מה חושבים היום מקבלי ההחלטות במועדון.
איתי שגב. לא סיטואציה בריאה (עדי אבישי)
קשה להאשים את נבן ספאחיה. המאמן הקרואטי רוצה לנצח כמה שיותר משחקים ומשתמש בשחקנים טובים ביותר שעומדים לרשותו. בעמדה 5 יש את ארטיום פראחוסקי ואלכס טיוס (על תקן ישראלי), שניים שלוקחים כמעט את כל הדקות. בעמדה 4 לעומת זאת יש רק את ג'ונה בולדן ואת דשון תומאס (בהרכבים מסוימים), ולכן ג'ייק כהן זוכה ליותר דקות – 6.2 ביורוליג ו-18.8 בליגה.
גם לשחקן עצמו יש אחריות. במועדון עם דרישות גבוהות כמו מכבי ת"א שחקנים צעירים שרוצים לקבל דקות צריכים להראות גרף של שיפור מתמשך, ואצל שגב זהו לא בדיוק המצב. בעונה שעברה היו לו 53.6 אחוזים מקו העונשין בליגה, כשעל זריקות מחצי מרחק ומחוץ לקשת אין בכלל על מה לדבר. גם בהגנה הציפיות היו גבוהות יותר. במשחק האחרון מול מכבי חיפה, בו הוא קיבל יותר דקות, בגלל המנוחה שניתנה לאלכס טיוס, היה שגב השחקן היחיד אצל הצהובים שסיים עם מדד פלוס/מינוס שלילי (2-).
2. לפוטיס קציקאריס יש בכל התקפה תרגיל חדש ומודרני. כשקבוצתו ספגה 84 נקודות מהפועל תל אביב, אחת הקבוצות הפחות מוכשרות בליגה (24.2 אחוזים ל-3, אחרונה בליגה), הוא העדיף לספור את האסיסטים ששחקניו מסרו ואמר: "זה הכדורסל שאני רוצה לראות מהקבוצה שלי". בחזרה ממחנה האימונים בספרד בו הפועל ירושלים חטפה 88.4 נק' בממוצע הוא אמר: "אני מאוד מרוצה מהמסע הזה, היה חיובי למרות שיש כמה דברים לתקן".
נראה שבמקום לדאוג ליסודות, המאמן היווני מטפל בבניית הקומות העליונות. מחויבות אישית וקבוצתית, כיפוף ברכיים בהגנה וסביבת עבודה בריאה הם הדברים החשובים ביותר בקבוצת כדורסל. במקום זאת קרטיס ג'רלס פתח פה ("אנחנו לא עובדים על הגנה") על המאמן וסולק, ליאור אליהו לא בעניינים ועל פי דיווחים גם בדרך החוצה ואלו לא המקרים הבעייתיים היחידים שהיו השנה אצל האלופה.
בונה מלמעלה. קציקאריס (דני מרון)
מכבי תל אביב של ספאחיה למשל היא לא קבוצה מבריקה, וספק אם תהיה כזו גם בהמשך. אבל המאמן הקרואטי הנחיל הרגלי עבודה בריאים. הוא שולט בקבוצה, כמעט כולם שומרים ברמה גבוהה והשחקנים משחקים אחד בשביל השני. בינתיים זה הספיק לו למאזן מושלם בליגה, שני ניצחונות ביורוליג ועוד שני הפסדים דחוקים במשחקים קשים.
אני לא יודע אם לקציקאריס תהיה את ההזדמנות לתקן, אבל הפועל ירושלים צריכה לחזור במהירות ליסודות. למשמעת שאפיינה אותה תחת סימונה פיאניג'אני, להגנה האגרסיבית ולמחויבות של מרבית השחקנים. רק אחר כך אפשר יהיה לחזור ולדבר על התקפה אטרקטיבית. אולי חזרתו של טרנס קינסי תסייע בכך.
3. גם חודשים לאחר שעזב, הדעות בקרב אוהדי הפועל ירושלים לגבי סימונה פיאניג'אני חלוקות. מצד אחד המאמן האיטלקי הוביל את הקבוצה מהבירה לאחת העונות הגדולות בתולדותיה, ואולי הגדולה שבהן. מאידך, איכות הכדורסל הייתה נמוכה ורבים מהמשחקים היו קשים לצפייה.
צריך לזכור שפיאניג'אני הגיע בעונה שעברה לירושלים כשהוא בלחץ גדול. ההזדמנות שקיבל מאורי אלון וגיא הראל הייתה כמעט קרש ההצלה האחרון לקריירה שלו אחרי כמה שנים בהן היה מחוץ ללופ של המאמנים באירופה, וכשהזיכרון של כולם היה הכישלון הקולוסאלי בפנרבחצ'ה למרות תקציב שחקנים גבוה.
האוהדים מתגעגעים? פיאניג'אני בפעולה (אודי ציטיאט)
אולי גם בשל כך בחר המאמן האיטלקי להתנהל בשמרנות ולא לקחת סיכונים. המאמן המנוסה ידע שבאירופה מסתכלים על השורה התחתונה. אם הוא לא היה זוכה באליפות ומגיע רחוק ביורוקאפ ככל הנראה שהוא לא היה מקבל את המשרה הנחשקת במילאנו. ללא התארים וההישגים בסופה של העונה הוא היה נשאר בלי הפועל ירושלים ובלי הצעות מקבוצות בכירות באירופה, גם אם הכדורסל היה אטרקטיבי ומהנה. התוצאות מראות שהאסטרטגיה שבחר הייתה נכונה.
היום, כשרואים איך קונספציית הכדורסל ההתקפי של קציקאריס קרסה, חלק מאותם אוהדים (וגם פרשנים) שביקרו את פיאניג'אני יודעים להעריך את העבודה שנעשתה בעונה שעברה, וסביר להניח שאם הוא היה נשאר ועם החיזוקים הנדרשים גם איכות הכדורסל הייתה עולה.
4. גרג פופוביץ' טוען שהתכונה החשובה ביותר למאמן בהתנהלות מול השחקנים היא כנות. קשה מאוד לעשות מניפולציות על שחקנים בדור הנוכחי. הם אינטליגנטים וחכמים מספיק כדי להרגיש שעובדים עליהם, והמרחק לאיבוד ההערכה כלפי המאמן הוא קצר.
בקיץ האחרון הראה המאמן המוערך של סן אנטוניו עד כמה התכונה החשובה הזו מיושמת אצלו הלכה למעשה. למרכוס אולדריג' שהגיע לפני שנתיים כפרי אייג'נט המבוקש בליגה וכמחליפו המיועד של טים דאנקן, לא הצליח להשתלב בשיטת המשחק של הספרס והדיווחים על פרידה בין הצדדים התגברו.
למרקוס אולדריג'. הכנות עובדת (AFP)
לפי הפרסומים, פופוביץ' ואולדריג' נפגשו במהלך הקיץ והמאמן הבהיר לשחקן שאם הוא רוצה הוא מוכן לשחרר אותו, אבל שיבין שמצבו בשוק ממש לא דומה לזה שהיה לפני שנתיים. יש אומנם קבוצות שרוצות, אבל ההצעות לא קרובות לתקופה בה עזב את פורטלנד ונחשב לאחד משחקני הפנים הטובים בליגה.
אולדריג' חשב ברצינות ולפי הדיווחים בארצות הברית החליט להישאר ולעשות ניסיון נוסף להשתלב בכדורסל הספרסי. פופוביץ' מצדו הבטיח לראות מה הוא יכול לעשות כדי לשפר את שיתוף הפעולה. התוצאה: 23.6 נקודות, 8.4 ריבאונדים, 1.9 חטיפות ו-1.3 חסימות ב-34 דקות (השחקן היחיד של סן אנטוניו שמשחק העונה יותר מ-30 דקות בממוצע) בשבעת המשחקים הראשונים. לשם השוואה, בעונה שעברה העמיד אולדריג' ממוצעים של 17.3 נקודות, 7.3 ריבאונדים, 1.2 חסימות ו-0.6 חטיפות. כנראה שהכנות משתלמת.
5. שמוליק ברנר צריך לקבל מחמאות. פתיחת העונה הייתה צולעת, החלפת הספונסרים גרמה למכבי ראשון לציון עיכובים בבניית הסגל, חיפוש אחר מציאות זולות ותקופת הכנה לקויה. אלו שראו את הקבוצה במהלך טרום העונה ניבאו לה מאבקים מתישים בתחתית.
שמוליק ברנר ויצחק פרי. יסיימו את העונה יחדיו? (עדי אבישי)
היה רק אחד שהאמין והמשיך לשדר רוגע ופאסון. בעונתו הראשונה המלאה (אלא אם כן יצחק פרי יחשוב אחרת), המאמן הצעיר הצליח ללכד את השורות, לגרום למערכת לשמור על סבלנות וזה השתלם לו. שלושה ניצחונות בהפרש ממוצע של 21 נקודות והפסד אחד בארנה להפועל ירושלים. ביום ראשון הוא מארח את מכבי ת"א המושלמת.
מה דעתך על הכתבה?