אליפות לא לוקחים בליגת העל בישראל בתחילת חודש דצמבר, ובשיטת שלושת הסיבובים פלוס פיינל פור מגמות יכולות להשתנות. אבל מניצחונה הגדול של מכבי ת"א בארנה אמש (ראשון), 71:88 יכולנו ללמוד על ההבדלים הגדולים שבינה לבין האלופה מירושלים בנקודת הזמן הנוכחית, הבדלים שלאדומים יהיה מאוד לא פשוט לסגור העונה.
ההבדל הראשון הוא ברמת הזרים של שתי הקבוצות. 57 נקודות קלעו אמש הזרים של מכבי, 32 יותר מאלו של ירושלים, שחלקם נראו רע במיוחד אתמול (ג'רום דייסון ואוסטין דיי) וחלקם לא ממש תורמים לקבוצה מאז תחילת העונה (אלן אומיץ', סטרטוס פרפרוגלו וקיילין לוקאס שעדיין זכאי ל"הנחה" מסוימת מאחר והצטרף לקבוצה לא מזמן). הפועל ירושלים זכתה בשתי אליפויות בשלוש השנים האחרונות בעיקר הודות לזרים מצוינים ונראה שאלו של העונה פשוט לא עומדים באותם סטנדרטים גבוהים, כולל צמד הזרים שלהטו בסיום העונה הקודמת: דייסון שנראה אמש כצל של עצמו וקינסי המתקשה להתאושש מפציעתו.
אז נכון שהישראלים של ירושלים (בעיקר ריצ'רד האוול ויותם הלפרין) מספקים את הסחורה, אך ללא תוצרת איכותית בהרבה מצדם של הזרים תתקשה האלופה להתרומם. הזרים של מכבי לעומת זאת הולכים ומתייצבים ככל שהעונה מתפתחת, כשלאחרונה מפגין גם ג'ונה בולדן יכולות טובות יותר ומול ירושלים הראה שוב נוכחות מרשימה בצבע (12 ריבאונדים, 2 חסימות ועוד לא מעט זריקות ששינה לשחקני היריבה).
ההבדל השני הוא איכות הקו האחורי של שתי הקבוצות. מכבי משופעת בשחקנים איכותיים נראה טוב מתחילת העונה, כאשר בכל משחק כמעט מובילים אותו אחד משני האסים של הקבוצה, פייר ג'קסון או נוריס קול. כאשר לצידם נמצאים שחקנים כמו דשון תומאס המגוון, מייקל רול החכם וג'ון דיברתולומיאו ,שלפחות במסגרת המקומית הוא כלי נשק מסוכן משני צדי המגרש, מתקבל קו גארדים מהאיכותיים ביותר שידעה הליגה שלנו בעשור האחרון.
הקו האחורי של ירושלים לעומת זאת נראה הרבה פחות יציב, בעיקר בזכות תרומתם המועטת במיוחד עד כה של צמד הרכזים הישראליים, יוגב אוחיון ובר טימור (שכלל לא שותף אמש). גם לוקאס נראה בינתיים כמי שיתקשה מאד למלא את החלל העצום שהותיר אחריו קרטיס ג'רלס, שלמרות כל מגרעותיו היה ספק הנקודות המרכזי של הקבוצה ברגעיה הקשים.
דייסון. צל של עצמו (אודי ציטיאט)
ההבדל השלישי נעוץ בעמדת המאמן. מכבי ת"א, כפי שכבר נאמר לא העונה, בחרה הפעם את המאמן הנכון ביותר שיכלה לבחור בסיטואציה שנוצרה לאחר מאורעות עונות הבלהות האחרונות. מאמן בעל יכולות מקצועיות ובעיקר בעל האישיות המתאימה להרגעת המערכת הסוערת. להפועל ירושלים לעומת זאת יש מאמן בעל ידע מקצועי מרשים אך ללא כל ניסיון בניהול מערכת גדולה ושחקנים בעיתיים, וללא צוות עוזרים בכיר מאחוריו כפי שיש לספאחיה.
ההבדל האחרון, ואולי החשוב מכולם, הוא ההבדל המנטלי. מכבי ת"א מודל 2017/18 היא קבוצה שנבנתה בצורה נכונה מבחינת החומר האנושי של שחקניה, ומועדון שמקרין רעב ורצון לחזור למסלול ההצלחות. ההתאוששות המרשימה של הקבוצה מהפסדים (כולל הניצחון במוסקבה יומיים לאחר התבוסה הביתית לפילזן, ושני הניצחונות האחרונים שבאו לאחר התבוסה בברצלונה) הם בבחינת הוכחה לחוסנה של הקבוצה.
ספאחיה. האישיות המתאימה להרגעת מערכת סוערת (אודי ציטיאט)
הפועל ירושלים, על אף ניצוצות מסוימים בעידן פוסט קאציקאריס, נראית בינתיים כמו קבוצה כבויה, חסרת רוח לחימה ובעיקר כמשופעת בטיפוסים בעייתיים. כמעט מדי משחק ניתן לזהות שחקנים מתוסכלים המתיישבים בקצה הספסל, אחרים היורדים לספסל בזעם וכאלה שנוקטים באי אלו משחקי ברוגז שכל כך לא מתאימים למועדון התיימר להמשיך במסעו אל צמרת היבשת.
מכבי ת"א אינה קבוצה גדולה העונה, וההבדל המקצועי בינה לבין יריבתה הגדולה בזירה המקומית ברמת הכישרון, על אף שהוא קיים, איננו הסיבה העיקרית לפערים ביניהן כרגע. בכדי לנסות ולתת פייט לצהובים בהמשך העונה תצטרך הפועל ירושלים לבצע שינויים בסגל, להתפלל לחזרתו של קינסי הישן והטוב ובעיקר לנסות לשוב ולהיראות כמו קבוצה ולא כאוסף של שחקנים שהחיבור ביניהם רופף.
מה דעתך על הכתבה?