"ההרתעה" של מכבי ת"א, ירושלים כמשל: סיכום הסיבוב

מכבי ת"א. עד לפני מספר שבועות נראה היה שכוח ההרתעה הצהוב חזר. ניצחונות בהפרשים גבוהים וקבוצות שהתפרקו ברבע הרביעי העלו ניחוחות של פעם. אבל בשבועות האחרונים משהו קצת נסדק. שני הפסדים ביד אליהו ליריבות מושבעות, הגנה פגיעה, יכולת ירודה של חלק מהשחקנים הישראלים ותחושה שהצוות המקצועי מתקשה להתמודד עם מה שהמאמנים היריבים מכינים לו. מסקנה: יש עוד הרבה עבודה כדי להחזיר את האימפריה לגדולה.

הפועל ירושלים. העובדה שלמרות הפיטורים הראשונים של מאמן בעידן אורי אלון, הקמפיין האירופי החלש וההימצאות של מאמן טירון על הקווים, האדומים נמצאים חזק בצמרת, מראה גם על העומק והאיכות שיש בסגל של האלופה, אך לא פחות מכך על ההיחלשות של הליגה לעומת השנים האחרונות. קבוצות כמו בני הרצליה, עירוני נס ציונה והפועל אילת, שבשנה שעברה היו מנצלות את המצב הרעוע מבירה לניצחונות יפים, הובסו בדו ספרתי. עם קצת יותר סדר ומשמעת (ואולי גם עם מאמן חדש), אף אחד לא יתפלא עם הפועל ירושלים תסיים את העונה עם תואר אחד לפחות.

הפועל חולון. קשה להאמין שלסגנון המשחק הפרוע הזה פילל דן שמיר בטרום העונה, אבל היכולת להגיב ולשנות תוך כדי העונה מראה על עוצמה של מאמן ושל מועדון. הסגל שנוצר בחולון בחודשיים האחרונים הוא אולי המוכשר והמגוון ביותר בליגה. עם קצת שיפור בהגנה אפשר יהיה לדבר על כל התארים וגם על הצלחה ביורופקאפ.

גלן רייס ג'וניור. לא כוס התה של דן שמיר (עדי אבישי)

הפועל גלבוע/גליל. היכולת של אריאל בית הלחמי להתמודד עם נטישה פתאומית של שחקן חשוב ופציעות של שחקני מפתח ולשמור על קבוצה תחרותית שבחלק מהמשחקים גם שיחקה כדורסל אטרקטיבי, היא מרשימה. עם קצת יותר מזל, הצפוניים היו מדורגים אפילו גבוה יותר. וכמה מילים על חואקין שוכמן: בתחילת העונה כתבנו על כך שכדי להגיע לרמה של הגדולים הוא יהיה חייב לשפר את אחוזי הקליעה וזה מה שקרה – 62.5 אחוזים ל-2 (לעומת 49 בעונה שעברה), 39.6 ל-3 (לעומת 27.9) ורק מקו העונשין נרשמה נסיגה (מ-51.1 ל-42.9). לא סתם עודד קטש זימן אותו לנבחרת.

חואקין שוכמן. שיפר את הקליעה (עדי אבישי)

הפועל תל אביב. הסגל של דני פרנקו שווה ניצחון אחד או שניים יותר מהמאזן הנוכחי (5:6), אבל סביבת העבודה הבעייתית במועדון פוגעת ביכולת המקצועית על המגרש. האירועים עם האוהדים והנוכחות של יותר מדי אנשים מסביב לקבוצה רק מפריעה בצד המקצועי. בדרייב אין נבנתה השנה חבורה של לוחמים ושחקנים בוגרים שמבינים את תפקידם ומעמדם, אם רק לא יפריעו להם יכול להיות שהפועל ת"א תהיה לראשונה בפיינל פור.

דני פרנקו. יש יותר מדי אנשים סביב הקבוצה שלו (עדי אבישי)

מכבי ראשון לציון. שמוליק ברנר הצליח להתגבר על הספקות והגמגום בתחילת העונה ובנה קבוצה קשוחה עם שחקנים ישראלים וזרים מנוסים. חוץ מפעם אחת, אף הפסד של הכתומים לא היה בהפרש דו ספרתי. היכולת בסיבוב הראשון שווה פלייאוף, עכשיו רק נשאר לשמור על השחקנים בריאים וכשירים, וזה ממש לא מובן מאליו.

אבי בן שימול. חלק מקבוצה קשוחה (אודי ציטיאט)

עירוני נהריה. אי אפשר לומר שהקבוצה של אריק אלפסי היא אכזבה, אבל לכולם, במועדון וגם מחוצה לו, ברור שהסגולים היו צריכים להיות במאזן טוב יותר ובמקום גבוה יותר בטבלה. יש ישראלים טובים וגם זרים איכותיים, יש מאמן מוכח וגם מגרש ביתי שסידר כמה ניצחונות גדולים בשנים האחרונות, אבל התחושה היא שמשהו עדיין לא התחבר שם עד הסוף. המעבר לסיבוב השני זהו בדיוק הזמן עבור אלפסי והשחקנים להעביר הילוך ולהגיע לסיבוב המכריע כשהם חזק בתמונת הפלייאוף.

אריק אלפסי. יכול להוציא יותר (עדי אבישי)

הפועל אילת. הקבוצה מהדרום וראשיה למדו על בשרם ש'מה שעולה בזול, בסוף עולה ביוקר'. הוויתור על קטש ומינויו של מאיר טפירו חסר הניסיון במקומו וההימור על זרים אלמוניים הוביל כבר להחלפת מאמן, לשחרור של שלושה זרים והבאת מחליפים כשהיד עוד נטויה. שרון דרוקר הצליח לייצב את הקבוצה מאז הגעתו, אבל עדיין דרוש שם הרבה יותר כדי להחזיר את ההצלחות מהשנים האחרונות.

מוטי אמסלם. מה שעולה בזול, עולה ביוקר (דני מרון)

מכבי חיפה. הנוסחה שהצליחה לג'ף רוזן ושות' בשנים האחרונות של לחסוך ולהמר בקיץ ולבצע שינויים במהלך העונה שיביאו את הקבוצה לפלייאוף ואולי גם לפיינל פור, עדיין לא מוכיחה את עצמה בעונה הנוכחית. נכון שהחצי השני של הסיבוב היה טוב יותר מהחצי הראשון, אבל זה עדיין רחוק מהקבוצה הקשוחה והמאיימת שהייתה בכרמל בשנים האחרונות. מישהו יודע מה קורה גרגורי ורגאס?

גרגורי ורגאס. בחיפה מתגעגעים (מכבי חיפה, האתר הרשמי)

מכבי אשדוד. רק במשחקים בודדים ראינו את הפוטנציאל הגלום בקבוצה של בראד גרינברג. חוסר מזל במשחקים צמודים ופציעות והרחקות של שחקני מפתח מנעו מהקבוצה המעניינת שנבנתה בעיר הנמל להיות מדורגת גבוה יותר. עוד זר איכותי יעניק דחיפה משמעותית וישים את אשדוד חזק במאבקים על הכניסה לפלייאוף.

בראד גרינברג. צריך עוד זר איכותי (לירון מולדובן)

עירוני נס ציונה. האמרה ש-50 אחוז מההצלחה של הקבוצה נקבעת כבר בקיץ, תופסת חזק על נס ציונה מודל 2017/18. למרות המאמצים וכנראה בגלל התקציב הצנוע, הכתומים לא הצליחו להרכיב קבוצה שתתאים ל-DNA של המועדון. בשנים שלה בליגת העל התאפיינה נס ציונה בהגנה חזקה ובשחקנים לוחמים שביחד עם הקהל הפכו את לב המושבה למבצר, העונה ספגה הקבוצה 81.3 בממוצע בעשרת המשחקים הראשונים והשיגה שני ניצחונות בארבעת משחקי הבית. אלו לא נתונים מעודדים עבור קבוצת תחתית.

שון דוסון. לא בנוי למאבקי תחתית (איגוד הכדורסל)

בני הרצליה. פתיחת העונה של הרצליה היא שיעור חשוב לכל קבוצה. לא תמיד המשכיות היא דבר חיובי. כשיש שחקנים שרוצים לעזוב (ג'ף אדריאן) או כאלה שלא מתאימים (חליל קנאסביץ') עדיף לשחרר ולהביא אחרים במקומם. כעת, הקבוצה של אלדד אקוניס בבעיה. היא נקלעה למאבקי תחתית עם שחקנים שלא מתאימים לכך (ומכסת הזרים כבר הושלמה) ואם חלילה תיאבק נגד הירידה האופי של השחקנים עלול לעלות לה ביוקר. המזל הוא שיש עוד הרבה זמן לתקן והציפיה היא שאריק שיבק, שכבר חווה הכל במהלך הקריירה, יצליח להרים את השחקנים לפני שיהיה מאוחר.