השיא היה ביום ראשון, במשחק נעילת העונה של גנט מול ברוז', משחק שגם קבע מי מהשתיים תתמודד בסיבוב השלישי המוקדם של ליגת האלופות ומי תלך לשלב המקביל בליגה האירופית. במצב של 0-2 לברוז' לקח סייף כדור באגף, עבר שלושה שחקנים כאילו לא היו קיימים ואז הבזיק לרשת. לטלפון מהארץ הוא ענה כך: "אני פצוע, עליתי עם זריקה. שיחקתי כי ביקשו ממני".
עם רקורד של שתי הופעות בנבחרת ישראל, במשחקי ידידות מול קרואטיה וסרביה – ובסך הכל 35 דקות – וישיבה על הספסל במשחק הפתיחה של קמפיין המונדיאל מול איטליה, הרצון להחלים, ואולי מה שנראה כניסיון להתחמק מ"שריפה" במשחק רשמי, אי הגעתו של סייף נראית הגיונית. בנבחרת התעוררו מאוחר לכישרון המדהים של סייף – 14 שערים בליגה הבלגית, מחציתם העונה, בישול בשמינית גמר ליגת האלופות מול וולפסבורג – וליכולותיו הפיזיות המרשימות.
סייף היה יכול לסייע רבות לנבחרת בתפקיד של שחקן כנף שמאל, על חשבון כל אחד שיש בה היום, החל מטאלב טוואטחה וכלה בטל בן חיים, אבל שני קמפיינים עברו וחוץ מאלון חזן – מאמן הנבחרת הזמני שזימן אותו למשחקים – החשיבה לגביו הייתה כלאחר יד, כעוד שחקן סגל.
אלישע לוי. הזימון נענה בסירוב בטענת פציעה (ערן לוף)
"אני היחיד שהזמין אותו והוא בא", התלוצץ חזן, אבל בניתוח מושכל יותר אמר: "הכדורגל הישראלי מפספס, אולי הפספוס הוא הדדי ושני הצדדים שותפים לכך. הוא חשב שהוא ראוי, ולא זימנו אותו. לטענתו, הוא הרגיש שמתעלמים ממנו. אחרי זה הגיע מצב של חוסר אמון. כשהתחילו לצוץ השמועות שנבחרת ארה"ב מתעניינת בו, פתאום מתעוררים בו כל מיני מחשבות. פתאום זה מבטיח לו השתתפות במונדיאלים. כל הסיפור הזה לא צריך להגיע ליום של זימונים. הוא צריך להיות מוזמן להתאחדות, עם המאמן, ולדבר. אם הוא לא בתוכניות, צריך להגיד לו תודה ולהמשיך הלאה. אין שחקן שיכול להתנות משהו לנבחרת ישראל, אבל דברים צריכים להיחתך. זה לא צריך להיות בין זימון לזימון, אלא משהו ברור וקבוע. הפספוס כאן הוא לא מקצועי, אבל הפספוס הוא בעצם ההתדיינות למה הוא לא פה".
סייף הוא חריג בנוף הכדורגל הישראלי, גם כי עבר מחלקות נוער למכביר – כולל מינכן 1860 בה שהה שנתיים בגפו – וגם כי לא הלך בתלם. חיים שאבו היה המאמן הראשון שנתן לו צ'אנס אמיתי, ברמת השרון. והוא מספר סיפור: "הבחור הזה כל כך מאמין ביכולות שלו, שכאשר ישב מולי, אמרתי לו: 'עברת כבר שש קבוצות, חמישה מאמנים, ואתה בן 20. איפה לא היית. לא הגיע הזמן שתעשה עונה אחת טובה ותעוף קדימה לקבוצות כמו הפועל ת"א או מכבי חיפה?' מה הוא ענה לי? 'אני מעריך מאוד את הקבוצות האלה, אבל החלום שלי זה אירופה ובסוף העונה אני יוצא לאירופה'. וזה בדיוק מה שקרה".
שאבו סופק כפיים: "היכולות ההתקפיות שלו הם החלק החזק שלו. לא מצליח להבין איך מפספסים אותו. אני באמת חושב ששחקן כמו סייף, ששיחק בליגת האלופות ובליגה האירופית והרכב קבוצה בכירה בליגה הבלגית, שחקן שמוערך באופן פנטסטי, בטח שיש לו מקום בנבחרת ישראל. בהרכב של הנבחרת. לא רק בסגל".
סייף במדי גנט. איזו החלטה יקבל? (gettyimages)
מאמן אחר שאימן אותו בעבר אמר דברים דומים: "לא מבין את הסיפור הזה. הוא שיחק ברמות הכי גבוהות בבלגיה, יש לו נתונים מפחידים. הוא מהיר, חזק, עם משחק ראש טוב, יודע לתת גולים. לשחק בקבוצה כמו גנט, בהרכב, כשחקן כנף – במערך של שלושה בלמים – זה מראה על עוצמה".
בנבחרת התחילו להבין לאחרונה את ממדי הפוטנציאל, והם עוקבים בדריכות אחרי ההתרחשויות האחרונות. להם ברור כי אם יעלה סיף בהרכב נבחרת הכוכבים והפסים ב-11 ביוני, לפנות בוקר, למשחק גורלי מול מקסיקו על כרטיס למונדיאל, במקום להיות על יצועו בבית המלון בחיפה לקראת משחק נבחרת ישראל בערב מול אלבניה, כל סיפורי הפציעה היו מצוצים מהאצבע. מה שמפתיע הוא שאולי הכתבה הזו צריכה להיות דווקא על "איך נבחרת ארה"ב מפספסת את קני סייף", שכן לאחרונה פורסם כי המאמן החדש-ישן של הנבחרת, ברוס ארנה (החליף את יורגן קלינסמן, שפוטר), ממש לא רוצה לזרוק למערכה הקריטית – ארה"ב בסכנת הדחה סנסציונית מהמונדיאל – שחקן שרק נולד בפלורידה, אבל גדל בעוספיה. הוא מעדיף שחקנים עתירי ניסיון כמו פביאן ג'ונסון ממנשנגלדבאך, כריסטיאן פוליסיץ' מדורטמונד וכמובן קפטן הנבחרת מייקל בראדלי.
בכתבה נרחבת שנערכה עליו לפני כעשרה ימים במגזין האינטרנט של ESPN, אמר סוכנו דודו דהאן: "בישראל תמיד היו ותמיד יהיו החלטות פוליטיות. זה היה לפני אלישע לוי ויהיה גם אחריו. זו המנטליות הישראלית, לא רק בכדורגל". סייף עצמו אמר לאותו אתר את מה שבעצם מסביר הכל: "אני מרגיש שאני לא יכול לשלוט במי יזמן אותי ומתי, זה לא בידיים שלי, כך שהדבר הכי טוב יהיה להמתין".
מה דעתך על הכתבה?