קינן: 90% משחקני הקבוצה שלי יכולים לשחק בליגת העל

דקל קינן בראיון מיוחד לספורט1
בלם סינסינטי נהנה מכל רגע ובראיון מיוחד הוא מדבר על סרט הקפטן ("אני לא המנהיג"), ההעפלה ל-MLS, השוני מישראל ומשוכנע: "מכבי חיפה תחזור למקום שהיא צריכה להיות בו. אני לא מקווה, אלא בטוח בכך"
כבר מזמן לא יצא לנו לדבר עם שחקן כדורגל כל כך מאושר - בטח ממכבי חיפה. אבל דקל קינן, שהיה שותף לעונה הגרועה ביותר של הירוקים זה שנים, כבר נמצא במקום אחר, נושם אוויר נעים יותר וחווה את החוויה האמריקנית, או כמו שנוהגים לשיר אוהדי מכבי חיפה באחד השירים שלהם: "חי את החלום".

זה לא שהוא שכח את הצרות במכבי חיפה, וזה בטח לא עניין שהוא מדחיק. נהפוך הוא: הצבע הירוק עדיין זורם בעורקיו, הוא בקשר תמידי עם המועדון שבו גדל ומבטיח קבל עם ועדה ש"הוא עוד יחזור לגדולתו" - הבטחה שהיא בעצם תקווה. בינתיים קינן, 33, מתגורר בסביבה ירוקה בסינסינטי, העיר השלישית בגודלה באוהיו, משחק בהצלחה גדולה בקבוצה המקומית וזוכה להערכה רבה מצד מנהליו ובעיקר ממאמנו - הערכה רבה כל כך עד שהוא אפילו עונד על זרועו את סרט הקפטן של הקבוצה.


"הייתה כאן תחלופה גדולה של שחקנים, ולפני תחילת העונה יצאנו למחנה אימונים שבסיומו החליט המאמן שאהיה קפטן. אמרתי לו שההתנהלות שלי לא תהיה שונה עם סרט הקפטן ובלעדיו. אהיה בדיוק אותו דקל. הוא כנראה אהב את הדברים, החליט מה שהחליט ואני שמחתי שאף אחד מהשחקנים לא הרים גבה. כולם פרגנו, וזה החמיא לי. זה לא שאני המנהיג של הקבוצה. יש לנו שחקן, ג'סטין הוייט, ששיחק שנים בפרמייר-ליג במדי ארסנל, מידלסברו וסנדרלנד. ויש לנו את הארגנטיני עמנואל לדסמה, שגם שיחק במידלסברו, בק.פ.ר ובעוד קבוצות אנגליות ושיחק גם באיטליה - ובכל זאת המאמן בחר בי", מספר קינן בראיון מיוחד.


אף אחד לא הרים גבה על הבחירה. קינן 


המאמן הוא אלן קוך, דרום אפריקאי בן 43, שכדי להיות שלם עם ההחלטה על צירוף הישראלי לקבוצתו הגיע לארץ, צפה במשחקים של מכבי חיפה, הגיח לאימונים בכפר גלים והתרשם מהבלם. קינן אהב את הקטע שהמאמן הגיע בעצמו לראות אותו בפעולה ולא הסתפק ב-DVD או בסרטונים ביוטיוב. "אם הוא טס חצי עולם כדי לפגוש אותי, זה אומר כמה הוא רצה אותי. הוא לא הסתפק באימונים ובמשחקים, אלא רצה להכיר אותי גם כאדם. בא אליי הביתה, התרשם מהמשפחה ואחרי כמה שיחות הרגשתי שזה מאמן שאני רוצה לשחק בשבילו", אומר קינן בהערכה.

סינסינטי מדורגת ראשונה ב-USL, הליגה ש"מתחת ל-MLS היוקריתית. הליגה שבה משחקת סינסינטי מחולקת למזרח ומערב, ובסיום העונה נפגשות שתי האלופות ומקיימות משחק כדי לקבוע את אלופת הליגה. זה לא מבטיח עלייה ל-MLS, שהיא ליגה סגורה ולשם כך נדרשים תקצבים אחרים. ואלה אכן הושגו.

"עד עכשיו היו כל מיני שמועות, אבל מהשבוע שעבר זה רשמי: אנחנו נשחק בעונה הבאה ב-MLS ולא משנה באיזה מקום נסיים את העונה הזו. כרגע אנחנו במקום הראשון, מקדימים בשלוש נקודות את לואיוויל, שלה שני משחקים פחות, אבל זו ליגה שבה שמונה הראשונות הולכות לפלייאוף והמיקום הנוכחי לא באמת משנה כל כך. ברור שנרצה להגיע ל-MLS עם תואר, אבל זה לא מה שימנע מאיתנו להגיע לשם", מספר קינן, וממש לא מתלהב כשאני מברך אותו על הופעה עתידית בליגה הטובה ביותר בארה"ב.

"נכון שיש לי חוזה לעונה הבאה, אבל הניסיון הרב לימד אותי שחוזה לא מבטיח את כל מה שכתוב בו", ממשיך הבלם הוותיק, "אסור להיות שאננים. צריך להמשיך להשקיע ולהצדיק שאני ראוי לשחק בליגה הזו. ארצה להיות חלק מההיסטוריה של המקום הזה".


"חוזה לא מבטיח את כל מה שכתוב בו"

בינתיים הוא מוקסם מכמות הצופים שמגיעה למשחקי הבית של הקבוצה שלו. "במשחק האחרון היו 26 אלף צופים, ובכל מקרה זה לא פחות מ-20 אלף. אנחנו משחקים באצטדיון של האוניברסיטה ויש בו 30 אלף מקומות ישיבה. אל תשכח שמדובר בקבוצה שהוקמה רק לפני שלוש שנים. הקהל כאן מאוד צמא לכדורגל. יש טירוף אמיתי, למרות הפופולאריות של הפוטבול והבייסבול, הקהל התחבר גם לכדורגל וזה מדהים לראות אותו במשחקים. נכון שיש משחקי חוץ עם כמות נמוכה יותר של צופים, אבל אצלנו בבית כל משחק הוא חגיגה".

למה לא שיחקת בשבת בחוץ מול דרום קרוליינה?
"גם אצלנו יש רוטציה. אחרי 120 דקות בגביע החליט המאמן להשאיר כמה שחקנים בבית ובהם גם אותי. ברור שרציתי לשחק, אבל זו הייתה ההחלטה של המאמן והיא באה גם משום שהשבוע יש לנו שני משחקי ליגה והוא רצה להוריד את העומס מכמה שחקנים. החבר'ה חזרו מדרום קרוליינה עם ניצחון 0-2. באופן כללי אני משחק בכל המשחקים, מלבד עוד משחק שלא שיחקתי בגלל צהובים".

כיאה לספורט האמריקאי, גם בכדורגל הצגת השחקנים לפני המשחקים היא סוג של פולקלור: לא מסתפקים בשמו של השחקן, אלא גם בפרטים נוספים ובהם מקום הולדתו. וכך, לפני כל משחק משמיע הכרוז המקצועי: "מספר 21, נולד בקיבוץ ראש הנקרה, דקל... קינן!". החבר'ה בקבוצה שמעו על ירושלים, תל אביב, חיפה ואולי גם על באר שבע, אבל לא שמעו על קיבוץ ראש הנקרה. "ישבתי והסברתי להם מה זה קיבוץ והיו הרבה מתעניינים, גם אם לחלק זה נשמע מוזר".

קיבוץ גלויות אמיתי יש בסינסינטי: שוער מחליף קנדי; שחקני הגנה מטרינידד וטובגו, הולנד ואירלנד; קשרים מסיירה ליאון, ג'מייקה ואנגליה; וחלוצים מארגנטינה, גויאנה, דנמרק וקנדה. "זה לא שונה מקבוצות אחרות במדינות אחרות. גם למכבי חיפה היו שחקנים מכל העולם, וגם כאן יש זרים מכל קצוות תבל. החבר הכי טוב שלי בקבוצה הוא מוסלמי שנולד במזרח התיכון ומתכנן להגיע לארץ. הגישה שלו היא כמו הגישה שלי: שכולנו בני אדם. באופן כללי יש המון שחקנים שרוצים לשחק בליגה הזו. הביקוש הוא גדול מאוד".


"הכל בחיים זה עניין של טיימינג"

ואיך אתה הגעת לכאן?
"יש לי סוכן פה, בחור ישראלי בשם איתמר קינן, שאין קשר משפחתי בינינו, והוא עניין אותי בהצעה. זאת לא הייתה הפעם הראשונה, אלא שבפעם הקודמת חשבתי שזה לא יהיה נכון מבחינתי לעזוב את מכבי חיפה וצדקתי, כי בסיומה של אותה עונה זכינו בגביע. עכשיו נעניתי בחיוב, ואחרי שהמאמן בא לראות אותי, הבנתי שהם רציניים והלכתי על זה. הכל בחיים זה עניין של טיימינג".

צעד כלכלי או צעד מקצועי?
"זה רחוק מלהיות צעד כלכלי. באתי כדי לחוות עם המשפחה שלי תרבות אחרת, שפה אחרת, מדינה אחרת, ערכים שונים. ואני מאושר על הצעד הזה. להגיד לך שלא היו חששות? בוודאי שהיו. אבל עברנו את מבחן החששות. יש כאן ישראלים שעזרו להתאקלם ואנחנו מאוד מרוצים מהצעד. רשמנו את הבן הגדול שלנו, שחר, לכיתה א' בבית ספר יהודי כאן, והבת הקטנה, גיל, תהיה בגן".

קהילה יהודית יש בסינסינטי והיא עוטפת אותו באהבה, בית חב"ד יש, קפה נמס של עלית הוא קונה במכולת הישראלית יחד עם עוד מוצרים שגדל עליהם, ורק טיסות ישירות מישראל אין. ההורים של אשתו שירי היו כאן בשבוע שעבר, וההורים שלו מגיעים בעוד שבועיים. האפשרות היא דרך ניו יורק, בטיסה שנמשכת כשעתיים או חניית ביניים באירופה. "בעידן הנוכחי הקשר עם הארץ נשמר בקלות, הן באמצעות הטלפונים והן באמצעות האינטרנט. אולי זה לא ברמת היום-יום, אבל זה בהחלט קשר טוב".

עם מי אתה בקשר ממכבי חיפה?
"עם כולם. עם ההנהלה, עם השחקנים. אני מחובר לגמרי עם המועדון הזה. הוא חלק ממני".


"מכבי חיפה חלק ממני". קינן עם יעקב שחר במשחק הפרידה (ערן לוף)

מי מהשחקנים נשאר איתך בקשר?
"המון. שוער המשנה גיל אופק הוא ממש חבר קרוב, אבל גם רועי קהת, אוהד לויטה והחבר'ה הצעירים. אני מאוד מחובר אליהם. למוחמד עוואד, לנטע לביא, לעומרי גלזר, ליונתן לוי. אני מאמין בהם מבחינה מקצועית. הם עוד יחזירו את מכבי חיפה למקום שהיא צריכה להיות בו. אני לא רק מקווה, אני בטוח שזה יקרה".

בוא נדבר טיפה על ההבדלים של הכדורגל אצלנו לעומת הכדורגל שבו אתה משחק.

"קשה, מאוד קשה לעשות השוואות ולחפש את ההבדלים. קודם כל מעצם העובדה שמרבית המגרשים כאן הם סינתטיים, וזה משנה את המשחק. בגדול אני יכול להגיד לך שכאן המשחק יותר פיזי, ובארץ המשחק יותר טכני. את העניין הפיזי אני מרגיש טוב מאוד. יחד עם זאת, וזה אולי יענה לך על השאלה, 90% משחקני הקבוצה שלי יכולים לשחק בליגת העל. יש כאן שחקנים איכותיים".

תפסת אמריקה?
"אחרי חמישה חודשים כאן אני יכול להיות לך שאני ממש מרוצה. לעזוב מקום כמו מכבי חיפה, מקום שבאמת היה לי בו טוב, מקום שהייתי בו קפטן, זה לא דבר קל, אבל ההרגשה שלי הייתה שזה עכשיו או לעולם לא. נכון שהכדורגל הוא לא מספר אחת פה, אפילו לגולף יש המון אוהדים, אבל הכדורגל כן תפס ויש לו חשיפה נהדרת. גם תדמיתית הוא מצוין. אנחנו באמת מרוצים".

למה אתה הכי מתגעגע? מה הכי חסר לך?

"אני לא מהמתגעגעים. לפעמים חסרה לי העזרה של המשפחה עם הילדים, אבל זה לא משהו שגורם לי להתחיל לארוז ולחשוב על הבית. אני מאוד שלם עם עצמי ובטוח שזו חוויה שלא תחזור".


תפס אמריקה. דקל קינן (דני מרון)
תוצאות
אחרונות
תוצאות אחרונות
הירשם לניוזלטר עם ההעדפות שלך הרשמה
ברשתות החברתיות
כל הזכויות שמורות לצ'רלטון בע"מ