גם על אשקלון עברה עונה לא פשוטה. הקבוצה שעלתה שתי ליגות בשנתיים, הגיעה לעונה עם הסגל החלש בליגה וכמועמדת ודאית לירידה. פשיטת הרגל של הפועל ת"א, חיזוק נכון בחודש ינואר ועבודה טובה של הצוות המקצועי, הביאו את אשקלון למשחק העונה שלה, כשתיקו משרת את מטרותיה ושולח אותה למחזור האחרון כשניצחון משאיר אותה בליגה.
המשחק התפתח בדיוק בהתאם לציפיות. היה ברור שמשחק תחתית כל כך מתוח וגורלי לא יתעלה לרמה גבוהה (ובלשון המעטה), שלא יהיו הרבה הזדמנויות במשחק פתוח, ואם יהיו שערים הם יגיעו מטעות הגנתית או ממצב נייח.
אשקלון פתחה במערך הקבוע שלה, 4:3:3. רביעיית הגנה, כשאבי מלכה הבלם מתופקד כמגן ימני ושניר משען הימני, מוצב כמגן שמאלי – היה ברור ששניהם יתרכזו נטו בעבודת הגנה. נעים הציב בשלישייה הקדמית את רודי חדד הקשר באגף ימין, דויד מנגה כחלוץ ורז מאיר המהיר בכנף השמאלית. שני האחרונים היו היחידים שניסו להציק להגנה של הפועל ת"א במשחק מעבר. למרות משחק הגנה לא מושלם בקישור שאיפשר לשחקנים האדומים להגיע עם הפנים להגנה, אשקלון ניצלה את האנמיות בהתקפה של האדומים וחזרה הביתה עם התוצאה שרצתה.
מהצד השני, הפועל ת"א עלתה עם ההרכב הקבוע שלה במחזורים האחרונים. אביחי ידין תופקד כקשר אחורי כשבן רייכרט לצדו (שאחרי השבוע שעבר עליו, נראה מאוד מאופק), והרביעייה הקדמית הורכבה ממוטי ברשצקי (חזר אחרי השעייה בגין צהובים), עומרי אלטמן, ג'ון צ'יבויקה וטוטו תמוז. למרות הניסיונות לרווח את המשחק כדי לפרוץ את הצפיפות בהגנה של אשקלון, הייתה לאדומים בעיה במשחק האגפים. בצד ימין אייל משומר עוד ניסה ואפילו סיפק הגבהה נהדרת לתמוז, אבל צד שמאל כמעט לא היה קיים התקפית.
גל שיש חסר ביטחון לחלוטין עם הכדור וכל הפעולות שלו איטיות ושקופות, אלטמן לא מצא את עצמו, לא באגף ולא במרכז, צ'יבויקה נראה מנותק, תמוז מאוד רוצה, משקיע ומתאמץ אבל היכולת, אוי היכולת. היחיד שניסה הוא ברשצקי, אבל זה לא מספיק. הפועל ת"א הגיעה לשני מצבים טובים במשחק פתוח ומצב אחד אחרי כדור קרן, אבל לא רק שהמצבים לא הסתיימו ברשת, הם אפילו לא פגעו במסגרת.
היכולת הדלה של הפועל ממש לא מפתיעה. הקבוצה בנתה את עצמה מחדש לקראת סוף ינואר. המאמן החדש, מנחם קורצקי, קיבל סגל שמנה שישה שחקני בוגרים בלבד ובעזרת הבעלים החדשים בנה סגל מהגורן ומהיקב. לקבוצות גדולות ומסודרות מהפועל קשה להביא שחקנים איכותיים בינואר, לא כל שכן קבוצה שכרגע ניצלה ממחיקה, המאמן שלה עזב אותה, היא נמצאת במקום האחרון ועתידה לוט בערפל. הפועל הביאה שחקנים מליגה שניה, זרים שנפלטו מקבוצות אחרות, שחקנים שלא נמצאים בכושר. היא איבדה לחודשיים את הבלם המוביל שלהם עקב בעיות חוזה וכמעט איבדה את אלטמן שטס ליוון בשניות האחרונות של חלון ההעברות. כל מי שאימן ושיחק כדורגל, יודע כמה קשה לבנות קבוצה מחדש בתחילת עונה, כשיש למאמן זמן להכין את הקבוצה דרך אימונים, משחקי אימון ומחנה אימונים, אז על אחת כמה וכמה, קשה לבנות קבוצה תוך כדי תנועה כשכל משחק הסכין על הצוואר.
ולמרות כל הקשיים, הפועל, בזכות העוצמה של הקהל והמועדון, הבעלים החדשים ועבודה טובה מאוד של צוות האימון שחיבר את השחקנים, הגיעה לשלושת המשחקים האחרונים כשהכל תלוי בה. בסופו של דבר, בשני המשחקים האלו, הלחץ הכריע את השחקנים והצוות המקצועי, הפועל לא הצליחה להבקיע, והיא תגיע למשחק האחרון נגד רעננה, כשהיא יודעת, שגם ניצחון, לא יבטיח לה הישרדות בליגת העל.
ועדיין, כלום לא גמור. לא הייתי ממהר להספיד את ק"ש. המחזור האחרון יהיה מתוח, הפכפך ודרמטי. אמנם הכל כרגע ברגליים של החניכים של יובל נעים, אבל בכדורגל, כמו בכדורגל, הכל משתנה בשנייה. צפוי לנו סיום מרתק.
גילוי נאות – הייתי עוזר מאמן של מנחם קורצקי בביתר ירושלים ובהפועל פ"ת.
מכבי חיפה – מכבי ת"א
אחרי שראתה את ב"ש חוגגת אליפות אצלה בבית (גם בית זמני זה בית), יצאה סגנית האלופה לחיפה, למפגש שמהווה את אחת היריבויות הגדולות שיש לכדורגל שלנו להציע. אבל איפה הקרבות המיתולוגיים של פעם ואיפה המשחק הזה. הפער בין שתי הקבוצות מתרחב משנה לשנה, וגם בעונה החלשה ביותר של מכבי ת"א בעידן ג'ורדי, מכבי חיפה הגדילה לעשות, וכנראה תסיים את העונה במיקום הגרוע ביותר שלה ב-29 השנים האחרונות.
גיא לוזון עדיין מחפש את הדרך שבה הוא יוכל להוציא משהו מהסגל של מכבי חיפה. את המשחק מול מכבי הוא פתח במערך של 3:4:1:2, עם שני מגנים עם אוריינטציה התקפית, שני קשרים אחוריים וגילי ורמוט שמתופקד כשחקן חופשי מאחורי שני החלוצים, אלירן עטר ורועי קהת. היחיד שהמערך הזה עשה לו משהו חיובי היה קהת, שהראה סימני חיים במחצית הראשונה, נע היטב ואף בעט שלוש פעמים לשער, אבל הוא עדיין לא חד.
השיטה הזו היא מאוד קשה לביצוע ויש בה חולשות מאוד משמעותיות, בעיקר בשליש השני, שם המגנים מיישרים קו עם הקשרים האחוריים ומשאירים את שלושת הבלמים לכסות את כל רוחב המגרש. ואכן, שני השערים היו דומים מאוד והגיעו ישירות מהאזורים הללו. השער הראשון התחיל ביציאה לא טובה קדימה אחרי הרחקת כדור קרן, כדור ארוך של טב"ח הבלם לריקן, שחקן הכנף, שקיבל את הכדור על הקו, גארי קגלמאכר, הבלם הימני נמשך ימינה ולאזור שהוא פינה נע נהדר וידאר קיארטנסון שבמבצע אישי יפה הבקיע.
גם השער השני התחיל בכדור ארוך של טב"ח הבלם, שלא קיבל לחץ, לטב"ח החלוץ שניצל חוסר תאום בהגנה ורץ לו להנאתו לתוך הרחבה, סיים בבעיטה שנהדפה לעבר ריקן הפנוי (כיסוי נוראי בהגנה של חיפה כששחקני ההגנה רצו לכיוון קו השער במקום לכיוון השחקנים הפנויים ברחבה) שהבקיע בקלות. מאותו רגע המשחק היה בשליטה אבסולוטית של הצהובים, כשגם החילופים של גיא לוזון לא עזרו לשנות את התמונה.
במהלך כל העונה של מכבי חיפה דובר על תהליך שמצריך סבלנות, אבל נראה שהבעיות עמוקות בהרבה. הזרים של מכבי חיפה לא מספיק טובים בלשון המעטה, וכשאנחנו מסתכלים על הדומיננטיות של הזרים של האלופה מהדרום, אנחנו מבינים את החשיבות של זרים לקבוצת שרוצה לרוץ לאליפות. גם הסגל הישראלי לא מספיק חזק ביחס לבאר שבע, מכבי ת"א ואפילו לבית"ר ירושלים יש סגל עדיף משמעותית. הבעיה הכי גדולה של מכבי חיפה היא התקציב הגדול והציפיות המוגזמות בתחילת כל עונה, שלא מאפשרות לה לעשות שינוי אמיתי ומעמיק עם מחשבה לכמה שנים קדימה.
אולי בשנה הבאה, כשההכנות יהיו רגועות יותר ללא הפרעות של כניסה מוקדמת לאירופה, עם חמישה זרים חדשים (לא פשוט להביא, אבל עם השקעה ובדיקות מעמיקות זה בהחלט אפשרי), ניקוי הסגל משחקנים יקרים שלא תורמים מספיק וצ'אנס אמיתי לצעירים (לא כברירת מחדל אחרי שהעונה נגמרת) – עוואד, זנטי, יונתן לוי ואבו פאני, עם קצת אמונה ואורך רוח, ליד זרים טובים, יתנו הרבה יותר משחקני רכש בינוניים שמגיעים אחרי חצי שנה טובה בליגת העל בקבוצה פחות לחוצה.
מה דעתך על הכתבה?