תחושת הסתגלות: הפועל באר שבע חייבת לשמור על רעב

הפועל ב"ש הרגישה בימים האחרונים של השבוע את מה שהרגיש יאיר לפיד בימים הראשונים של השבוע: הקסם פג. אם אצל לפיד, משיח האלטרנטיבה, זה היה בגלל היבחרו של תאומו הפוליטי, אבי גבאי, לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה, הרי שאצל הפועל ב"ש זה היה בסך הכל שער חוץ – כיסוי לקוי בהגנה, נגיחה משובחת, שוער שקצת חלם, ותילי תילים של תיאוריות מתחילים להיבנות. זה חסר, זה איננו, למה שיחררו, מה יקרה במקרה של הדחה. 

זה מזכיר לי – לאלף אלפי הבדלות – הופעה של בית"ר ירושלים נגד קבוצה מלטזית לפני 20 שנה. בית"ר הוליכה 0:3 בטדי, חטפה שער חוץ ונסעה למלטה כשאת רעש נקישות הברכיים שמעו עד לארץ. הקבוצה יצאה במטוס מנהלים מיוחד ורק משה דדש העמיס בדיוטי חבילות, תלה על עצמו מצלמה ויצא לטיול בנמל ואלטה עם הבנות. את המרדף של אברם לוי אחרי אחד העיתונאים שהעז ללגלג על החשש הבית"רי מהדחה ראו במלטה רק בצילומי סרטי ג'יימס בונד שהיו מצלמים שם כשחיפשו לוקשיין מדברי. בסוף בית"ר נתנה חמישייה ולקחה בסוף העונה אליפות עם יד קשורה מאחורי הגב. 

חגיגות האליפות של ב"ש. המעמד מחייב (מאיר אבן חיים, מקומון שבע) 

הפועל ב"ש צריכה לא רק לעבור את הונבד בגומלין, אלא גם לנצח אותה בבודפשט ללא הקהל הביתי שלה. הונבד קבוצה חלשה מב"ש בכמה דרגות. בשלב הזה של העונה יש בעיה של כושר גופני, חדות משחק ובעיקר של תיאום. טעויות קורות, לקבוצות פחות טובות הן קורות יותר. ההונגרים ינסו לכבוש, ירווחו קצת, וב"ש תרגיש את המרחבים. אחרי ההגרלה היום, היא גם תקבל את הרעב הדרוש, כי כבר תדע איזו עיר מחכה אחרי בודפשט. ישראל משחקת כבר 25 שנה בגביעי אירופה, דור שלם עבר ואני מניח שכל התסריטים ידועים ומוכרים. 

מליקסון. הקבוצה עדיין בשלב ההוכחות (דני מרון)

להיות בתפקיד של "מאמי לאומי" זה לא עניין של מה בכך, ואבי גבאי יבין את זה מהר מאוד. אתה מתפרץ פתאום לתוך התודעה, אתה צובר קבלות, אתה מייצר סימפטיה, אבל מתחת לפני השטח, בתת מודע, בוחנים אותך פי כמה, חושדים בך, מחפשים את הקאץ'. הפועל ב"ש כבר ארבע שנים רצה לאליפות – דבר שלא קרה לה מעולם – וגם לקחה את שתי האליפויות האחרונות והגיעה לשלב הבתים בליגת האירופית, ואפילו המשיכה משם הלאה – וזה לא מספיק. הפועל ב"ש עוד לא יצרה שושלת, עדיין לא התקבעה, עדיין בשלב ההוכחות, ודי בהדחה נגד הונבד – ואפילו בשער החוץ שספגה – כדי שיפעילו את גז הצחוק. ברשתות החברתיות זה מתחיל. 

אלונה ברקת וברק בכר. המעמד מחייב (דני מרון)

הפועל ב"ש התנתקה מטיל ההאצה שהביא אותה לחלל. עכשיו היא מרחפת באיטיות, לא מאיצה, קצת פגיעה. עכשיו יתייחסו אליה כאל מעצמה, ינסו להכשיל אותה, לעכב אותה, להפריע לה. היא תרגיש כמו כל המועדונים הגדולים. צריך להסתגל למעמד הזה. זה לא פשוט למועדון שהיה שנים אנדרדוג, להרגיש פתאום בלב המיינסטרים. זו התמודדות שונה, וב"ש תצטרך להעצים אצל אנשיה את תחושת ההוכחה המתמדת. זה מעייף, אבל זה גם מרעיב. ובסוף מרהיב. 

הפועל ב"ש היא עדיין המועמדת מספר 1 לזכות באליפות גם בעונה הבאה. נכון, היא איבדה את מאור בוזגלו, ולאובידיו הובאן היו יכולות פיסיות שלא יהיו לדן איינבינדר, ואליניב ברדה תמיד יישאר מבוגר בשנתיים ממאור מליקסון, והברך של מיגל ויטור לא החלימה לחלוטין, ומי יודע כמה פעמים עוד ייפצע העונה איסק קואנקה, ויש דברים שחסרים. ועדיין, זה המועדון הכי יציב באזור, זה שעובר הכי מעט טלטלות, זה שאתה מזהה בו ד.נ.א, זה שיכול ויודע להתמודד עם אתגרים. זה לא אומר שאין סיכוי לכישלון, ושום דבר לא מבטיח שטרנר יישאר מבצר לעדי עד, אבל מי שמודע לסכנות, יידע אחר כך ליהנות מההצלחות.