התבוסה של מכבי חיפה השבוע במשחק אימון 5:0 לסיגמה אולומוץ, העולה החדשה לליגה הצ'כית, מתעתעת. מצד אחד, אף קבוצה ישראלית, גם כזו שלא משחקת בגביעי אירופה, לא יכולה להפסיד לקבוצה צ'כית שעלתה פעמיים בשלוש העונות האחרונות מהליגה השנייה, בוודאי שלא 5:0. מצד שני, אנחנו מדברים על מחנה אימונים, אנחנו מדברים על קבוצה חדשה כמעט לגמרי, על זרים חדשים ברובם, על ערב רב של תרבויות, יכולות, מנטליות. קבוצות כאלה צריכות להתחבר, צריכות לקבל בראש מדי פעם, וצריכות ללמוד ממשחק למשחק.
הבעיה היא שחיפה ניצחה במחנה האימונים גם 0:4, את וולפסבורג ב', ולכן התבוסה הזו היא מפתיעה. היא מצביעה כי בנקודת ההתקדמות, אין בחיפה שום חדש: היא הייתה ונשארה קבוצה לא יציבה, גם אם מדובר במשחקי אימון וביריבות שונות לחלוטין.
הצרה המרכזית של חיפה היא המרדף האינסופי שלה אחרי הזנב של עצמה, מי שהיא הייתה עד תחילת העשור, ומי שהיא הייתה בכדורגל הישראלי עד כניסתם למשחק של השחקנים החדשים, כולל דוד מיץ' מקנדה. בגלל הנזק הזה, חיפה צריכה תואר כדי לעצור את הסחף. כי בסחף הזה יש פחות מנויים, יש פחות אוהדים שמתחברים למותג – למכבי חיפה בימים טובים יש את הקהל הכי גדול בארץ, על בסיס הצלחות – ויש עייפות ושחיקה מצד הקברניטים. הדינמיקה הזו, שבה מכבי חיפה לא בתחרות, לא מתמודדת על תארים, והקהל מחפש את ראשו של הבעלים, תעשה יום אחד את שלה.
גיא לוזון. רכש בכל מחיר? (אודי ציטיאט)
במידה רבה מזכירה מכבי חיפה את מכבי ת"א ב-13 השנים שהפרידו בין אליפות 1979 ל-1992. עבר שם דור שלם של כדורגלנים. היו עונות – כמו אצל דוביד שוייצר ז"ל – שבהן הוא הביא רכש מכל הבא ליד, משוקו נומדר ועד "צלי" רוזנברגר, והיו עונות שבאו אחר כך שבהן איציק שניאור המנוח שינה את כל הקונספט והעלה ילדים מהנוער כמו צביקה גורדון או יאיר סנדורי שיחזיקו לו את הסגל. מכבי ת"א הייתה מבולבלת עד שבא אברהם גרנט ואיתו הרכש המשמעותי של מכבי ת"א – עוזרו הממולח עמנואל אופיר ז"ל – ושינו את החשיבה. רכש נמהל בשחקני בית שחזרו, זרים טובים, ומכבי ת"א לקחה שלוש אליפויות בחמש עונות.
מכבי חיפה עוד לא שם. העובדה כי קבוצה שאינה משחקת באירופה מתעקשת להביא שישה זרים, גם במחיר שאחד מהם יישב על הספסל וייכנס רק כאשר זר אחר ייצא, זו כניעה לרחוב. חיפה לא סומכת על שחקני הבית שלה, כי הקהל רוצה הישגים ולא קו ודרך. תשקיע כסף – תביא אליפות. זה קו שגוי, אבל כשהמנויים שלך הם ברובם כאלה, אתה לא מתעסק איתם. העסק צריך לממן את עצמו, ולכן אי אפשר לנתח לוגית את מה שקורה במכבי חיפה.
אוהדי מכבי חיפה. רוצים תארים, הבוס זקוק להם ונכנע (ערן לוף)
יש למכבי חיפה סגל פצצה, המאמן שלה הוא אולי לא כזה שלוקח תארים, אבל כזה שיש לו כברת דרך וניסיון, למרות גילו הצעיר. אי אפשר לזלזל במועדון, בעומדים בראשו, במתקן, בוודאי בקהל, ועדיין יש חשדנות גדולה כשמדובר במכבי חיפה. מאחר והתקשורת ברובה נמצאת בתל אביב, מכבי חיפה נדחקת לשולי הכותרות, איבדה את המעמד שלה לטובת הפועל ב"ש. זו מכה לבטן, בוודאי שלדור שלם שזכה להצלחות ולהכרה ומעמד ופתאום זה נלקח ממנו, נגדע באבחה אחת.
מכבי חיפה חייבת לקחת תואר בעונה הזו. גביע יפצה פחות מאליפות, אבל אוהדי חיפה יקבלו גם ריצה לאליפות שלא תסתיים בהנפת צלחת. הבעיה היא שכשאתה מודד את ב"ש, שנמצאת היכן שנמצאת; את מכבי ת"א, שחזקה בכל קנה מידה; את ההתלהבות של בית"ר ואפילו את הזרים של מכבי פ"ת, אתה שואל את עצמך איפה מכבי חיפה יכולה להיכנס בין כל אלה. היא עוד לא שם.
מה דעתך על הכתבה?