אחרי רכבת ההרים הרגשית שהעבירה אותנו האלופה הפועל באר שבע ביום רביעי, סגניתה, מכבי תל אביב, יצאה ליוון עם יתרון קטן, בתקווה לעשות עוד צעד לכיוון שלב הבתים של הליגה האירופית.
היריבה שחיכתה לצהובים, פאניוניוס היוונית, היא קבוצה מאוד מוגבלת התקפית. שני שחקני הכנף שלה היו חסרי משמעות, הקישור אנמי והשיטה של המאמן המקומי מיכאליס גריגוריו הייתה מאוד שמרנית וחסרת מעוף, דבר ששיחק לידיים של הנציגה הישראלית. לכן, את עיקר העניין סיפקו שני השחקנים האיראנים שוויתרו על המשחק בישראל אבל חזרו למשחק הביתי – מסעוד שוג'אי, קשר התקפי, שהשקיע מאמצים רבים אבל כשל ברוב פעולותיו, ואחסן חג'סאפי, מגן שמאלי (קפטן הנבחרת) שהיה הבולט בשחקני היריבה. חוץ מהענייניים הפוליטיים והפיקנטיים ליוונים לא היה הרבה מה להציע.
מכבי פתחה בהרכב ומערך זהים לאלו שפתחו בישראל – 4:1:2:3, כשיובל שפונגין ממשיך לקבל קרדיט בעמדת המגן הימני במקום אלי דסה הפצוע, כריסטיאן באטוקיו תופקד כקשר 50/50 וארון שוינפלד המשיך לקבל את הקרדיט בכנף שמאל. מכבי ת"א שיחקה כמו שקבוצה שמשחקת על תוצאה במשחק חוץ צריכה לשחק. הייתה מאורגנת הגנתית ומיעטה לקחת סיכונים – שני המגנים נשארו רוב הזמן מאחור, הקשרים כמעט לא עשו תנועות לעומק וכל הזמן נשארו בעמדות עזרה לבלמים ושני השחקנים באגפים השתתפו במאמץ ההגנתי מול מגני היריבה.
כך שמכבי, בניגוד לב"ש, לא נתפסה בחיסרון מספרי ברחבה או לא מוכנה במשחק המעבר. מה שבולט במשחק של מכבי זה האחריות והמשמעת של השחקנים. החזרה של השחקנים לעמדות מצוינת לשלב הזה של העונה, התיאום בקו ההגנה והדחיפה קדימה טובים, הקבוצה מאורגנת בבעיטות השוער של היריב ובכל המצבים הנייחים כולל כדורי חוץ.
מבחינה התקפית, מכבי תקפה עם מעט שחקנים אבל נראתה מאומנת היטב במצבים נייחים וקיוותה לעקוץ את היוונים באחד המצבים האלה (מה שלבסוף קרה), או במהלך אישי, בעיקר של עומר אצילי המוכשר.
ג'ורדי קרויף. בנה קבוצה קשוחה (אריאל שלום)
מכבי ת"א בעידן ג'ורדי קרויף היא קודם כל קבוצה, לא אוסף של יחידים. קבוצה מסודרת, עיקשת, טקטית ובעיקר סבלנית. לראיה – מאז השער של יונתן כהן מול טירנה, כל 11 השערים של מכבי ת"א הובקעו במחצית השנייה. תוסיפו לזה את העובדה שהיא ספגה שער אחד בלבד בשבעת המשחקים הרשמיים שבהם השתתפה העונה, ותקבלו את ההגדרה הקלאסית לקבוצה קשה.
האם זה יספיק ללכת עד הסוף בליגה או מול יריבות יותר איכותיות בשלבים הבאים באירופה? לא בטוח. מכבי עדיין חסרה קשר אחורי איכותי ושחקן כנף מהיר שמנפק מספרים. בשיטת המשחק של ג'ורדי, עם קשר אחורי אחד, החשיבות שלו למשחק היא קריטית. הוא השחקן שמתחיל את כל ההתקפות, משחרר את הלחץ, מבצע את המעברים המסודרים מהגנה להתקפה, והוא גם הראשון שבולם את התקפות היריב. כדי שמכבי תהיה יותר עקבית ודומיננטית, היא חייבת להשתדרג בעמדה הזו.
שחקני מכבי ת"א חוגגים ביוון. בלתי מנוצחים (מכבי ת"א, האתר הרשמי)
גם התפקוד של שוינפלד בכנף הוא לא אידיאלי. החלוץ האמריקאי בהחלט עושה כמיטב יכולתו, אבל כדי לרווח את המשחק, לאזן את הדומיננטיות של אצילי בצד הנגדי, להוריד ממנו לחץ ולספק כלי משמעותי נוסף במגרש הפתוח, מכבי צריכה שדרוג גם בעמדה הזו (או לתת את המפתחות ליונתן כהן, שעם אמונה וביטחון, יכול לספק יופי של מספרים).
וכמה מילים על בני יהודה. צריך פשוט למחוא כפיים ולהסיר את הכובע בפני יוסי אבוקסיס והחבורה שלו על הופעה הירואית וניצחון חוץ מדהים ומרשים על אחת מענקיות הכדורגל הרוסי, זניט סנט פטרסבורג. אבוקסיס ממצב את עצמו כאחד המאמנים הטובים ביותר בכדורגל הישראלי וכאחד שהשלם אצלו, גדול משמעותית מסך חלקיו. אין לי ספק שצפוי לו עתיד ורוד (או כתום, תלוי בעין המתבונן).
מה דעתך על הכתבה?